יחסי הגומלין בין האורות (1 צופה)

[הייליג]

וזאת תורת
שיטת ההתכללות
ויחסי הגומלין בין האורות
או: "כולם מרועה אחד ניתנו"

[א]

כיון שבעניי זכיתי לכתוב אילו מלין בכמה במות, לכבודה של תורה ולומדיה, ועוסקיה, וצדיקיה, בכל הגדרה שהם נגדרים. רציתי להפליא את הפורום הקדוש הזה, שנראה שאבינו שבשמים יתברך שמו, מרוצה ממנו, כי באמת לא נכנס כאן נפתל ועיקש, להליץ ולהפריד, אפס, כי ירא אני את אותו 'קלוגינקער', אשר ידיו רב לו גם בקודש פנימה. ולכן אספתי בהתבוננות ארוכה ארטילריה מבית המוסר הכי נוקב, ויורד עד חדרי תהום, וילמד אותנו דעת מעתה איך להתבונן על עולמו של הקדוש ברוך הוא.

האם יכול לקום אחד כאן ויודה שראייתו תתכן אובייקטיבית על צדיק ממגזר אחר, לא יקום ולא יהיה, גם אנשים זכים, מכבדים תורה, אוהבי צדיקים, ינטו דרך טבעי אל הדומה והמסכים להם, שלא לדבר המופרד מהם, שאחת דינו בכל מחשבה שהיא עם אותה התנייה של ריחוק. וזה טבעו של האדם הגשמי, פשוט לי שדרגת הצדיקים השלמים, דוגמת הרב'ה ר' זושא היתה אחרת לגמרי, ההסתכלות על הקומה שלמה של כנסת ישראל על מנהיגיה וצדיקיה, ואף שגגות שלכם צדיקות היא. במבט של דורות, ההסטוריה סולחת למפריד שמתאייד, וכמו ניצה עולה הדמות והשפעתה ומורשתה, שגם אם אין מכירים אותה היא מתקבעת בתוככי שלומי אמוני ישראל.

הדבר פשוט, כשאנשים חיים, בעולם הזה, הם חיים עם גדרים של עולם הזה, הגדרים הללו נתפשו בעיני חז"ל בחומרא, מי שזוכר את הגמרא 'עולם הפוך ראיתי עליונים למעלה ותחתונים למעלה'. הגדרים הללו הם רב רבדיים, משום שהעליונים ותחתונים בדיבור הנזכר רבבות דרגות לו. כאשר פסו תמו אנשים חיים וקמו אחרים תחתיהם, לא נשאר רק הנצחיות, הקדושה, כי בעלי החיים של עולם הזה אינם, והרוחניות מגבורה של מעלה נצחית ומפכה.

ברור, שכאשר נזכיר כאן רבנים ממגזרים שונים, צדיקים חולקים זה לזה לפעמים, כידוע לנו ממרחבה המשתרע של תורת אמת. אפס כי אנו יכולים לזכות בחריקת שיניים לכבודו של הקב"ה להיות נכללים בקטגוריה של אנשים שהצליחו לראות את העתיד כבר עכשיו. במקום לתת ביטוי לזעם המגזרי האישי, שהוא נכבד ואמין ככל שיהיה, לאפשר למרחב הזה להיות קדוש ונקי, כאשר זה נושק אותיות כבוד שנכתבו אחר רבו, השני בפעם אחרת מלקק הדר זיו חסידותו.

 

[הייליג]

וזאת תורת
שיטת ההתכללות
ויחסי הגומלין בין האורות
או: "כולם מרועה אחד ניתנו"

[ב]
צריך להבין שבאחדות הוי"ה כלולה כל הבריאה שלפנינו, ולא רק עצמיה ועניניה, אלא גם מאורעותיה, חיבה יתירה נודע לעמו של אלוקינו, שכל דור ודור, החל מהר סיני, יום ליום יביע אמיתך, יש בכל שנה ובכל דור צדיקים ומנהיגי אמת, לצד אנשים שאינם נעלים כל כך שגם נושאים כתרים וכו', אך אין יודע ואין מרגיש, לנו יש קביעה ברורה של שולחן ערוך לכבד את החכמים ותלמידיהם, וכל מה שרואים טובה בהם, צריך לשבח וגם כדי שנלמד מהם.

כאשר עזבנו בהערה הקודמת את האישיות המגזרית (אין לזה שמץ דשמץ של עזיבת המעין השרשי של האדם ברבו וחסידותו וקהילתו, וגם אני עני תפוש בשק היטב, כידוע לכל באי שערי אותיותיי), אך לשם התקרבות לבורא שברא לפנינו חכמים בכל דור, ואם בהשגחה פרטית נודעת ושמעת ונגעת, אין זה דרך סתם, אלא כל זה העמיד השם יתברך לכל ישראל. וכמו בספירות הקדושות שיש חסד ויש גבורה וכו', ויש התכללות המדות, ולא קיימא יתיר בחד סמכא, הרי שיש בחינה של יסוד, שעליו מתלבשים האוחזין במדת צדיק, זה עד כאן וזה עד כאן וכו', והוא רחום וכו'.

כמו כן בצדיקי הדורות, אשר כולם ישובים במעגל ובמחול, אם אלו האנשים עובדים את הוי"ה, ואנו רואים בהם את הטוב, אזי הם צדיקים בעינינו לגבי דבר זה. לא תועיל התכחשות והכחשה כאשר רואים טוב בזולת, וזה לא בדיוק משרת אותי. אך אם אני משרת אל, אזי כל מי שעושה קמצוץ נחת רוח להבורא יתברך, והוא בטל אליו לפי דעתו ותורתו, והוא מתרפק בגעגועי קודש לאהבת ועבודת הבורא - הרי אני רוצה לנשק אותו אלף נשיקות.

כאשר אתם רואים יהודי, לפני שתדעו בכלל לאן הוא משתייך הביטו עמוקות עמוקות לתוככי נשמתו, רצונותיו הקדושים ומאווייו היהודיים, אם הוא מגאליציה או תוניס - מי ישמע?!

 

[מחכה]

"עובדא חשובה שהשבתי לראביי שמרני. הוא פגשני במסיבה ביחד עם אנשי חב"ד, ושאלני מה לאיש ליטא עם אנשי חב"ד? השבתי: בתורה בני ישראל נקראים צבאות ה' (שמות יב, מא) בצבא יש כמה מחלקות: רגלים, רוכבי סוסים, צי הים, צבא האויר וכו', כל אחד עובד במחלקה שלו וכל אחד מכבד את כל אחד, שכולם אנשי צבא אחד"

קובץ מאמרים ואגרות, חלק ב, עמ' שמג.

 

[חיים ש]

כולנו בני איש אחד נחנו...