סיון יח' בסיון יום הסתלקותו של מרנא המשגיח רבינו ירוחם ממיר זיע"א (1 צופה)

[מה ידידות]

בש"ק יח' בסיוון יחול יום הסתלקותו של מרנא המשגיח דמיר רבינו ירוחם הלוי לייבוביץ זיע"א.
רבי ירוחם נחשב לגדול המשגיחים בעולם הישיבות שלפני השואה, היה הדמות המרכזית בישיבת מיר והעמיד תלמידים ענקי עולם, שהאירו את עולם התורה בכל קצוות תבל.
שיחותיו ושיעוריו כונסו בספרים 'דעת חכמה ומוסר' ג"כ, וסדרת הספרים 'דעת תורה' על חמשה חומשי תורה אשר עד היום המונים גדלים לאור תורתו וספריו הינם מספרי היסוד בעולם התורה.
תלמידו רבי שלמה וולבה הוציא את הספר 'האדם ביקר' המספר את תולדותיו ודרכו המוסרית, לפני מספר שנים יצא הספר 'המשגיח רבינו ירוחם' בו כתובים תולדות חייו.

 

[אחד יחיד]

מסופר שפעם עלה ר' ירוחם לרכבת ותוך כדי הכניסה לקרון עם כל הדוחק והצפיפות, הבחין שנשמטה הכפפה מידו. במבט חטוף רגע לפני שהדלתות נסגרו הוא הספיק לראות אותה על הרציף כשהיא נתונה למרמס העוברים ושבים. הדלתות נסגרו ובהחלטה של השנייה האחרונה הוא זרק את הכפפה שנותרה לו החוצה – אל הרציף. הדלתות נסגרו והרכבת החלה בנסיעתה כשבבת חיוך על פניו של הרב. אחד התלמידים שצפה במתרחש, אזר אומץ, ניגש אל הרב ושאלו: "מדוע הרב זרק את הכפפה השנייה לא די שאחת הלכה לאיבוד"?! השיב הרב: אני כבר לא יוכל להשתמש באחת, לפחות זה שימצא את שתיהן – יהנה מהן...

 

[מה ידידות]

תמונות של רבי ירוחם:
א. רבי ירוחם ב. רבי ירוחם עם רבי ברוך בער לייבוביץ ג. רבי ירוחם בכרכרה בדרך לישיבה ד. רבי ירוחם עם תלמידו רבי חיים שמואלביץ ה. תמונה מלוויתו במיר

 

[מה ידידות]

הניגון של רבי ירוחם:

 

[אחד יחיד]

מספרים, שכאשר למד הגאון רבי שלמה שמשון קרליץ זצ"ל בישיבת מיר, חזר פעם מהישיבה בשעת לילה מאוחרת לאכסנייתו בלויית מספר בחורים, עלטה כבדה שררה ברחוב, לפתע שמעו הבחורים קול ריצה מאחוריהם. מרוב פחד שמא שודדים הם וכיוצא בזה, החלו לנוס על נפשם. אך ככל שהגבירו ריצתם כך גברה הריצה בעקבותיהם.

כאשר הגיעו התלמידים לאכסניה קרובה, נכנסו פנימה וסגרו את הדלת. אך תוך דקות נשמעו נקישות עזות. בפתח נצבו שוטרים מתחנת המשטרה המקומית, והתלמידים הוכרחו לפתוח את הדלת. "יש לכם נס", אמרו השוטרים. "צעקנו לעברכם ולא השבתם, ואף ברחתם. כמעט ירינו ברובים לעברכם"…

תוך כדי דיבורם דרשו השוטרים לראות תעודות זיהוי של התלמידים, אולם לתלמיד אחד לא היתה אצלו תעודה, כי לא התגורר באכסניה זו. השוטרים לא ויתרו, ודרשו ממנו ללכת עמם לחדרו ולהראות תעודתו, ומשראו, פטרוהו לשלום.

למחרת נודע למשגיח הגה"צ רבי ירוחם ליבוביץ זצ"ל את אשר אירע. עמד רבי ירוחם כרגיל על דוכנו כדי לומר את שיחתו המוסרית, אך הפעם החל לתדהמת הכל בדברים חריפים ונוקבים. "אומַר לכם את האמת, שעקב המקרה החמור שאירע אתמול, שקלתי בדעתי לסגור את הישיבה! וכבר שוחחתי על כך עם רבני הישיבה"…

הבחורים הביטו המומים זה על זה: על מה ולמה יצא הקצף? המשיך המשגיח ופירש את דבריו: "איך ייתכן שבחורים הניחו לחברם ללכת לבדו מלווה בשוטרים ולא יצטרפו עמו? הלא מלבד הסכנה שיש בדבר, יש גם לחוש את רגשות הפחד והבהלה התוקפים את החבר במצב סכנה. איך עושים כך לבחור?! הרי כל התורה שלומדים לא שווה מאומה כשאין מידות טובות"…

 

[מה ידידות]

מוסף שיצא לרגל 50 שנה לפטירתו ובו גם ראיון עם תלמידו המשגיח רבי שלמה וולבה:

 

[נראה לפשוט]

פ"א כשיצא נגד המודרנים הגיעו אליו כמה מהם ובפיהם: "למה הרב כל היום יוצא נגדינו," השיב: אני לא יוצא נגדכם, אני אומר איך צריך להיות זה שאתם לא מתנהגים איך שצריך להיות זה בעיה שלכם.

 

[אחד יחיד]

ווארט על פרשת השבוע:

"האנכי הריתי את כל העם הזה אם אנכי ילדתיהו כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האומן את היונק".

הקשה מרן המשגיח הגה"צ רבי ירוחם ליבוביץ זצ"ל, שלא מצאנו בשום מקום שאמר הקב"ה למשה רבינו שאהו בחיקך, ומדוע זה הוא אומר "כי תאמר אלי"?

ואמר מרן המשגיח רבי ירוחם, שכשיש לאדם כוחות נפש כאלו שהוא יכול לשאתם בחיקו, זהו עצמו הציווי, שאם לא כן לשם מה נתן לו הקב"ה כוחות אלו. ומכאן לימוד גדול לכל אדם, שכל אחד חייב להכיר את כוחותיו, שהרי יש לו ציווי מפורש מהקב"ה להשתמש בכוחות אלו, והדברים נוראים ומפחידים.

וכן היה המשגיח הגה"צ רבי שלמה וולבה זצ"ל מוסר בשמו: "אוי לאדם שאינו מכיר את חסרונותיו, שאז אינו יודע עם מה עליו להתמודד, אך אוי ואבוי לאדם שאינו מכיר את מעלותיו, שאז אפילו את כלי מלחמתו אינו מכיר". עם לבבי אשיחה (עמ' רט"ז, עלי שור ח"א עמ' קס"ט)

 

[אחד יחיד]

שח רבי שמואל שכטר זצ"ל מותיקי מיר וקעלם, כי הגרח"ע גרודזנסקי זצ"ל התבטא על רבי ירוחם שהוא "הרבי של עולם הישיבות".

ובהזדמנות אחרת אמר עליו: שהוא גדול הדור של עולם הישיבות ואין דומה לו בגודל השפעתו.

ולעומתו, כאשר רבי ירוחם דיבר על גדלותו של ה"אחיעזר" אמר שהוא ה"כלי חמדה" של דורנו, ומי יתן ונדע להוקיר את המתנה הגדולה שחנן אותנו השי"ת בתתו לנו איש גדול כזה!

 

[אחד יחיד]

בחדש אייר אמר שיחה לאיזה חבורה, כשהניצנים נראו בארץ בזמן של פריחת אילנות ועשבים. כך אמר:

הייתי ברחוב וראיתי איך שהכל במצב של פריחת אילנות ועשבים, הכל באמצע גידולם. א"כ מדוע אתם אינכם גדלים? וכה דפק באגרופו על השולחן: אלעס וואקסט, אלעס בלייט, אלעס שמעקט, פארוואס וואקסט איהר נישט?

ואמר אחד התלמידים שהיה במעמד זה והוא היה מתמיד ושקדן עצום, שמאותה שיחה ודפיקה על השולחן הוא מתמיד ושקדן הרבה יותר, כי המשגיח עקר מאתנו את העצלות והתירוצים..

ופעם אחרת היה מוכיח ואומר: לאדם שאין לו ידים אין הקב"ה תובע ממנו שיניח תפילין, כי רק מי שיש לו יד וראש יש לו חיוב של הנחת תפילין. א"כ אם דורשים מאתנו בודאי שזה לפי הכוחות שלנו, ואף מסירות נפש נדרש מאיתנו!

 

[אחד יחיד]

הגה"צ רבי אלחנן הערצמאן אמר בשמו: כשיורדים בחשיכה במדרגות מעוקלות ומפותלות יש צורך להחזיק היטיב במעקה שאילולא כן נמצאים בסכנת נפילה ח"ו. וכמו כן חייב כל אחד ואחד בכל ימי חייו לאחוז היטיב היטב בגדרי האמונה והביטחון!

 

[אחד יחיד]

שמעתי מרבי משה ברנשטיין זצ"ל: שרבי ירוחם היה תובע מתלמידיו שלא יהיו בבחינת "גולם". למשל היה שואל בחור, כמה מדרגות יש מכאן ועד הכניסה לביהמ"ד, הרי לא שמים לב לזה כלל. היה תובע על שעוברים דברים מבלי להתבונן.

פעם אחת בשיחה ביקש רבי ירוחם להביא לפניו ספר מוסר מיוחד. ספר מפעלות ד' – "תפוז"! הרים אותו לפני כולם, חתכו לנתחיו, פרם את המעטה העדין מעל הפלחים וחשף את מאות הבקבוקוני םהזעירים החבויים בקרבו, מתנת ידיו של הבורא ית'.

הוא שלף ברגש מן הפלח בקבוקון זעיר אחד. הפשיל ביד אמן את העור הדקיק והחלק וחשף את טיפת המיץ הבודדת שהבורא ית' הגיש ליצוריו דרך שלל
לבושים ותפאורות.

וכך הוא אמר: כזו היא צורת ההגשה המלכותית של האדם. וגם אם התעכר האדם, כעור אחר כעור, וגם אם התדרדר למדרונות של שפלות הדעת, אבל התנאים החקוקים בבריאה לא השתנו.. מעל הגסות ומעל קטנות המוחין נשתמרה בבריאה החותמת המעודנת החבויה בכל עשב ובכל פלח תפוז המכריזה על האדם כנסיך מלכות.

 

[אחד יחיד]

היה מעשה, שחמישים וחמש אנשים נסעו באוטו על גשר שעל פני נהר ונפל האוטו לנהר וטבעו כולם.

רבי ירוחם דיבר ע"ז בשיחה וצעק מקירות ליבו:

אה! אומרים בני אדם מקרה הוא, טיפשים המה! אדרבא רק ממקרה כזה רואים השגחה פרטית שנאספו מקצוי ארץ חמישים וחמש איש למקום אחד וכולם טבעו יחד בנהר, ומי אספם יחד מכל המקומות לתוך אוטו אחד והפילם בנהר?! האם לא רואים דווקא ממקרה זה השגחה פרטית בכל פרט ופרט, זה פלאי פלאים! וברור כשמש!

 

[אחד יחיד]

באחת משיחותיו בענין "מדרגות ביראה" שח המשגיח הגה"צ רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל:

איך שרבי ירוחם תיאר את מדרגות היראה – רבי ישראל פחד להתייחד עם כסף שאינו ספור והיה אומר על עצמו שבודאי יגנוב..

הסבא מקעלם אמר: אני אולי אגנוב אולי לא אגנוב..

ורבי ירוחם אמר על עצמו: אני בודאי לא אגנוב! מכאן ההבדל במדרגות היראה נורא ועצום.

 

[אחד יחיד]

רבי ירוחם אמר פעם: שאצלו אין הבדל בין הבנים לתלמידים כי אהבתו ומסירותו לתלמידים היה לא פחות מאשר לבניו, אבל פעם חלה אחד מבניו וניכר היה שמצטער מזה הרבה, אז חזר בו ואמר – טעיתי, כנראה שבכל זאת יש הבדל בין תלמיד לבן ועליו אני מצטער יותר.

אך עם כל זאת רבי ירוחם התמסר לתלמידים כל ימיו ולא הסיח דעתו כיצד להיטיב להם ברוחניות ובגשמיות.

כששאלו את רבי ירוחם איך הוא מחזיק ישיבה כל כך גדולה עם בחורים כל כך גדולים וחשובים? ענה ואמר:

אלמלא לא היו לי בערך ששים בחורים עוזרים מבחורי הישיבה, גיבורים סביב.. שעוקבים אחרי כל בחור ובחור איך הנהגתו מחוץ לכותלי הישיבה, אזי באמת לא הייתי יודע מי מהם שקוראים ספרים חיצוניים מלאי רעל וארס.. ולא הייתי יודע את מי באמת צריך לגרש...

 

[מה ידידות]

פ"א כשיצא נגד המודרנים הגיעו אליו כמה מהם ובפיהם: "למה הרב כל היום יוצא נגדינו," השיב: אני לא יוצא נגדכם, אני אומר איך צריך להיות זה שאתם לא מתנהגים איך שצריך להיות זה בעיה שלכם.

לחץ כדי לכווץ...

הרב וולבה סיפר סיפור זה שהגיע אליו אחד מראשי המזרחי והתלונן על שהוא מדבר פוליטיקה בישיבה... וכראיה הביא שבחורי הישיבה נוטים לאגו"י ולא למזרחי... ענה לו רבי ירוחם: אני אומר מה שכתוב בתורה וכיצד לאורה צריך לנהוג וללכת הבחורים מעצמם מסיקים את המסקנות מי מתאים לתורה ומי לא...
יש לציין שרבי ירוחם גם לא היה חלק מאגו"י ולא השתתף באף אחד מכינוסיהם, באחת משיחותיו טען שכל מפלגה היא שקר, כי כשאדם שייך למפלגה לא יכול לקבל ביקורת על מישהו השייך לה, ממילא האדם נהיה משוחד ומעוות את שכלו על עוולות שחלילה לא יפגע במפלגה 'שלו'. ודפח"ח.

 

[אחד יחיד]

התבטאות מעניינת של רֶבּ ירוחם על החסידות:

"מי שידועה לו שיטת החסידות וקורותיה, איך שבמסירת נפש גדולה קנתה לה מעמד, ואיך שמו נפשם בכפם נושאי דגלה אך ורק בכדי להכניס תורת החסידות בתוך הכלל ישראל, ייווכח מזה על ה'לשם שמים' שכיוונו מייסדיה ומחוקקיה. כי הנה שיטת החסידות על כל פנים אינה תורה חדשה. נוכל לקוראה רק בשם הדגשה חדשה, 'אַ נייער קנייטש' [סימון ודגש חדש], שמצאו בתורה... ותורתנו הקדושה הרי כל תג ותג שלה, כל דגש ונטייה קלה, דורש מסירת נפש" (דעת חכמה ומוסר חלק ב, סימן עח).

 

[אחד יחיד]

סיפר רבי יוסף ליס זצ"ל, שרבי ירוחם אמר על עצמו נח על מיטתו בלילה כחמש שש שעות, אבל אינו יושן יותר משתי שעות. כי אינו נרדם לפני שמעביר נגד עיני רוחו כל תלמיד ותלמיד בישיבה מה מצבו בתורה ויראת שמים, ואז היו ארבע מאות תלמידים בישיבה.

פעם דיבר עם בחור אשר התקלקל וירד מדרך הטובה וטענתו היתה שאינו מרגיש קדושה בגמרא.

רבי ירוחם וגם הבחור פרצו בבכי...

 

[נראה לפשוט]

אמר פעם כיצד ניתן לדעת אם הקבלה שהנך מקבל ע"ע תחזיק מעמד, אם בשעת הקבלה עצמה אתה מוצא לעצמך "מורי התירא" פשוט שזה לא יחזיק מעמד. משא"כ אם בשעת ההחלטה אתה רציני לחלוטין זה יחזיק מעמד.
[אגב א' מגדולי תלמידיו הם הגרי"מ פיינשטיין זללה"ה וכמנהג בריסק אף בניו הגר"ד והגר"ח.]

 

[אחד יחיד]

המשגיח רבי שלמה וולבה זללה"ה אמר באחת משיחותיו בשם רבי ירוחם, שלימוד כל דף גמרא הוא בבחינת מעמד הר סיני.

וצייר משל, אם היו ממציאים טרמוס ששומר חום חודש או שנה הרי שזו היתה המצאה גאונית ונפלאה. כך יש לצייר את התורה עם קבלתה במעמד הר סיני כמו טרמוס גדול המחזיק את כל החיים של מעמד הר סיני לדורי דורות, ומיד כשאדם ניגש ופותח את הגמרא הוא יכול להרגיש שעומד לפני הר סיני בכל היראה ופחד שהיה שם.

אמר רבי שמואל שכטר, שרבי ירוחם היה מזכיר תמיד את דברי הרמב"ם בהקדמתו לספר מורה נבוכים "מצורע נפש לא יעסוק בספר הזה".

אמר רבי ירוחם: לו איישר חילי הייתי מדפיס באותיות גדולות בדף הראשון של החומשים לפני "בראשית ברא" – מצורע נפש לא יפתח את החומש!

עוד אמר רבי ירוחם: מהכול נשאר לנו איזה רושם, חוץ מענין הכרת החטא. בזה אין לנו שום רושם ולא הרגש יכולים בקלות לעבור מהגמרא לחטא ומהחטא לגמרא. אין מרגישים שום סתירה מאחד לשני וזה מפני שנאבד אצלנו ר"ל ההכרה מה זה חטא!