אדר י"א אדר - יום פטירת החיד"א (1 צופה)

[גרינפלד]

כמדומה שזה גם יארצייט של הרב החיד'א זצוק'ל​

לחץ כדי לכווץ...

הרב חיים יוסף דוד אֲזוּלַאי (בראשי תיבות: חִידָ"א; וכן מכונה מרן החיד״א. ה'תפ"ד – י"א באדר ה'תקס"ו) היה פוסק הלכה, שד"ר ומקובל. חיבר עשרות ספרים בתחומים תורניים מגוונים, וכן חיבור ביבליוגרפי וחיבור אוטוביוגרפי.​

 

[גרינפלד]

פורים - האם אשה כשרה לכתיבת המגילה? | פורום אוצר התורה

 

[ממגד שמים]

הלב שמחה מגור התבטא פעם:
החיד"א היה חידה

 

[ב. שלמה]

אגב,
בימים הקרובים הולך לצאת חיבור חדש מתוך כתב יד רבינו זיע"א,
סידור כוונות מתוך כתב יד קודשו, והתכתבויות וחידושים עם רבינו הרש"ש זיע"א.
החיבור יוצא לאור על ידי אחד מחשובי האברכים בקריית ישיבת מיר ירושלים.

 

[כהנא דמסייע]

סידור כוונות מתוך כתב יד קודשו, והתכתבויות וחידושים עם רבינו הרש"ש זיע"א.

לחץ כדי לכווץ...

מאד מעניין

 

[וישמחו בי חברי]

חיבר עשרות ספרים בתחומים תורניים מגוונים

לחץ כדי לכווץ...

דבר מעניין ששמעתי,
שאמר פעם, שבשנים שהיה בגלות, לא אצליח לחבר ספרים.
כיון שבשביל לחבר, היה צריך פידבק מתלמידים.

אני לא יודע אם יש לזה מקור.

 

[כהנא דמסייע]

שאמר פעם, שבשנים שהיה בגלות, לא אצליח לחבר ספרים.

לחץ כדי לכווץ...

אבל נראה שהמון ידע של כתבי יד שפגש במקומות שונים בעולם, ופגישות עם גדולי עולם הן באשכנז עם הפני יהשע, והן עם חכמי איטליה וטוניס, העשירו את כתביו,

 

[ב. שלמה]

שאמר פעם, שבשנים שהיה בגלות, לא אצליח לחבר ספרים.

לחץ כדי לכווץ...

לא נכון עובדתית!
אני הדל ראיתי חיבורים שלמים שלו (עדיין בכתב יד) שחיבר בשנות גלותו.

 

[וישמחו בי חברי]

לא נכון עובדתית!
אני הדל ראיתי חיבורים שלמים שלו (עדיין בכתב יד) שחיבר בשנות גלותו.

לחץ כדי לכווץ...

יישר כח,
סתם מעניין איזה ספר??

 

[ב. שלמה]

סתם מעניין איזה ספר??

לחץ כדי לכווץ...

אני לא זוכר את שמות החיבורים.
בכל אופן מדובר על חיבורים שעד כה לא ראו אור הדפוס מעולם.

יש יהודי שהכתבי יד נמצאים אצלו, והוא פענח את הכתב וכו'.
הוא מוציא את הכתבים (לראשונה) לאור ב'באר שלמה - הוצאה עם נשמה'.
אך אין לו תקציב להוצאת כלל החיבורים, ולכן זה מתעכב.

 

[מגנא ומצלא]

 

[ללמוד התורה]

רבי חיים יוסף דוד אזולאי – המכלול

www.hamichlol.org.il

 

[אחד יחיד]

מרן החיד"א כותב בחיבורו 'עבודת קודש', שמי שיש לו פחד יאמר שלוש פעמים: "ה' הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ"

וכן יקרא 9 פעמים את מזמור נ"ג בתהילים.

 

[אחד יחיד]

סגולה להצליח בעסקיו, לומר מזמור ד' בתהילים 3 פעמים בבוקר לפני צאת החמה:

פרק ד' בתהילים:

"לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת מִזְמוֹר לְדָוִד: בְּקָרְאִי עֲנֵנִי אֱלֹהֵי צִדְקִי בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי חָנֵּנִי וּשְׁמַע תְּפִלָּתִי: בְּנֵי-אִישׁ עַד-מֶה כְבוֹדִי לִכְלִמָּה תֶּאֱהָבוּן רִיק תְּבַקְשׁוּ כָזָב סֶלָה: וּדְעוּ כִּי-הִפְלָה יְהוָה חָסִיד לוֹ יְהוָה יִשְׁמַע בְּקָרְאִי אֵלָיו: רִגְזוּ וְאַל-תֶּחֱטָאוּ אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל-מִשְׁכַּבְכֶם וְדמּוּ סֶלָה: זִבְחוּ זִבְחֵי-צֶדֶק וּבִטְחוּ אֶל-יְהוָה: רַבִּים אמְרִים מִי-יַרְאֵנוּ טוֹב נְסָה-עָלֵינוּ אוֹר פָּנֶיךָ יְהוָה: נָתַתָּה שִׂמְחָה בְלִבִּי מֵעֵת דְּגָנָם וְתִירוֹשָׁם רָבּוּ: בְּשָׁלוֹם יַחְדָּו אֶשְׁכְּבָה וְאִישָׁן כִּי-אַתָּה יְהוָה לְבָדָד לָבֶטַח תּוֹשִׁיבֵנִי:"

ואח"כ יאמר:

"יהי רצון מלפניך, ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, למען שמך הגדול היוצא מהמזמור הזה שהתפללתי אליך, תשמע לקול שוועתי ולתפילתי, כשם ששמעת לקול מי שהתפלל אותם, אמן כן יהי רצון".

הסגולה מובאת בספר כתיבת יד, וז"ל:

"מי שרוצה להצליח בעסקו בכל מקום שהולך, יאמר בבוקר שלוש פעמים מזמור זה קודם צאת השמש"

(סגולות החיד"א)

 

[אחד יחיד]

הגאון החיד"א זצ"ל (בס' מדבר קדמות ובס' מעגל טוב) מתאר כך את ביקורו בגן החיות בלונדון: "ואני הצעיר ראיתי במגדל לונדריס בלונדון חיות משונות מבהילות ותקיפות כמעט יותר מאריות וקשורות במשא כבלי ברזל, ושם ראיתי נשר יפה מאד ואמרו שהיה לו מאה שנה וכך כתוב בספריהם. גם ראיתי חתול שנולד מלביאה וחתול, והוא צורת חתול יפה מאד, אך יש לו גבורת האריה, והוא קשור בכמה כבלי ברזל במקום חושך וערפל חתולתו, ועוד שם כמה מיני חיות מאמריקה".

 

[אחד יחיד]

כתב החיד"א שיש סגולה להתעשר- לברך ברכת המזון בשמחה ובקול רם, וזה נרמז בפסוק (משלי י' כ"ב) "ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסף עצב עמה", היינו ברכת ה' כשיברך ברכת המזון שהיא הברכה היחידה מדאוריתא- היא תעשיר, אבל בתנאי שלא יוסיף עצב עמה ויברך אותה בשמחה, ולכן יאכל וישתה איזה דבר המשמחו כדי שיברך בשמחה. (החיד"א בספרו הגהות ניצוצי אורות על זוהר פר' ויקהל).

 

[אחד יחיד]

הנה דנו הפוסקים אם יש לפסוק הלכה ע"פ ספר שו"ת מן השמים, וכתב החיד"א בשם הגדולים (מערכת גדולים אות י אות רכד), שהיה שואל מן השמים בספיקא דדינא ובמחלוקת הפוסקים הלכה כמי, והיו משיבים לו מן השמים, ובודאי שעשה כן כאשר הורוהו. והיאך עשה כן, והרי פסק הרמב"ם (יסודי התורה פ"ט ה"ד) שנביא שעקר דבר מדברים שלמדנו מפי השמועה, או שאמר בדין מדיני תורה שה' צוה לו שהדין כך הוא והלכה כדברי פלוני, הרי זה נביא השקר ויחנק, אע"פ שעשה אות, שהרי בא להכחיש דברי התורה שאמרה 'לא בשמים היא'. ומבואר בזה שהבא לפסוק הלכה על פי נבואה לדורות על פי הוראה מן השמים, הרי הוא נביא שקר [ועיי"ש ברמב"ם לענין הלכה לשעה].

וביאר החיד"א שיש חילוק גדול בין מתנבא בשם ה' דרך נבואה, לבין חולם חלום. שהמתנבא דרך נבואה עליו אמרו שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, אבל החולם חלום אינו אלא אחד מששים בנבואה וכמבואר בסוגייתנו, ולכן אין איסור זה נוהג בו, כיון שכשמספר מה שחלם לו אינו תוקע את עצמו לדבר הלכה להכריח להאמין בו כנבואה, אלא כגילוי מילתא בעלמא, וכל מי שאינו רוצה לסמוך עליו הרשות בידו, ואינו כמוותר על דברי נביא. משא"כ נביא המתנבא בשם ה' שאסור לעבור על דבריו, ע"ז אמרו שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה אחר נבואת משה רבינו, ומתוך החומר שהחמרנו בסופו, הקלנו בתחילתו שלא לשמוע אליו בדבר הלכה.

[וע"ע באיגרת תימן לרמב"ם (לפי נ"א שבמקור הערבי, אגרות הרמב"ם שילת עמ' קסב) שדן בדברים שאמר החכם משה אלדרעי על פי חלומות שחלם, וכמה מהם התקיימו, וביניהם התנבא על ביאת המשיח ביום מסוים, והרמב"ם לא זלזל בכבודו אף על פי שלא נתקיימו כל דבריו, לפי שלא בדרך נבואה אמר את דבריו, אלא אמר שכן נגלה לו בחלום, וכדברי החיד"א הנ"ל שכל שאינו אומר בדרך נבואה אלא שכן נגלה לו בחלום, אינו בכלל נביא שקר ולא נביא אמת].

והביא החיד"א ראיה לדבריו, מדברי השיטה מקובצת (ב"מ נט: ד"ה וזהו) במעשה בתנורו של עכנאי, שביאר בשם רבינו חננאל שכל מה שסופר בגמרא שם על בת קול ועמודי בית המדרש ואמת המים שהוכיחו כדברי רבי אליעזר, לא במציאות היו, אלא שחכם אחד מחכמי המדרש נתנמנם במדרש, וראה בחלום מחלוקת ר"א וחכמים, וחלם לו שנתנה בת קול מן השמים שהלכה כר"א, ואמר רבי יהושע לא בשמים היא. ומפני מה לא פירש שמטעם אחר אין לסמוך על דברי התלמיד שהרי דברי חלומות הם, אלא צריך לומר הטעם מפני שהיו בידם שהחלומות קרובים לנבואה. ורק באותו מעשה שהיה דבר החלום נגד דעת הרוב סמכו בזה הענין על החלומות שוא ידברו, וקיימו אחרי רבים להטות. ומבואר שאפילו בחלומות שהם קרובים לנבואה אומרים בהם החלומות שוא ידברו במקום שהם נגד הרוב, ואין סומכים על חלומות אלו. ולכן אין בהם הדין שכתב הרמב"ם גבי נביא שהאומר שהלכה כדברי פלוני יחנק, כיון שאין סומכין סמיכה של קבע על החלומות. וע"ע בהקדמת הרמב"ם לפירוש המשניות (זרעים, ד"ה והחלק השני) שגם משם הביא החיד"א ראיה לדבריו.

(מתיבתא – פניני הלכה)

 

[אחד יחיד]

ה'בני יששכר' (חודש תשרי, ד', ל"ט-מ') מביא בשם החיד"א זי"ע: ארבעה חילוקי כפרה, לא נאמרו אלא לאחד ששב מיראה, אבל השב מאהבה, אין צריך לארבעה חילוקי כפרה, אלא מתכפר הכל בתשובה לבדה. וכמו כן, מי שעוסק בתורה לשמה, אינו זקוק לארבעה חילוקי כפרה.

ומסיים הבני יששכר: 'ולא נודע לי מקומו [מקורו] איה, אבל כיון שפסק כן רב גדול ומובהק בדורו בבית דין של מטה, פוסקים כן להלכה בבית דין של מעלה'!

[הכוונה למבואר ברמב"ם בהלכות תשובה (פרק א' הלכה ד'): א) עבר אדם על מצוַת עשה שאין בה כרת ועשה תשובה, אינו זז משם עד שמוחלים לו. ב) עבר על מצות לא תעשה שאין בה כרת ולא מיתת בית דין ועשה תשובה, תשובה תולה ויום הכפורים מכפר. ג) עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה, תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין הבאין עליו גומרין לו הכפרה. ד) במה דברים אמורים בשלא חילל את השם בשעה שעבר, אבל המחלל את השם, אף על פי שעשה תשובה והגיע יום הכפורים והוא עומד בתשובתו ובאו עליו יסורין, אינו מתכפר לו כפרה גמורה עד שימות, אלא תשובה יום הכפורים ויסורין שלשתן תולין ומיתה מכפרת].

(ופריו מתוק דברים סוף פרשת נצבים)

 

[אחד יחיד]

נספר סיפור מופלא שאותו מספר אחד מתלמידיו המובהקים של רבינו האור החיים הוא הגאון רבינו החיד"א,

ומה שמעניין בזה הוא בכפליים: ראשית כל, החיד"א מספר את זה בספריו לפחות שש פעמים, ומה שעוד יותר מעניין זה שהחיד"א מתייחס לכך שהוא מספר את זה פעמים רבות והוא מסביר למה הוא עושה את זה: החיד"א כותב: "ודע שלהיות ענין זה יקר בעיני ודקדוק בעבודת השי"ת, אני מביאו כמה פעמים! כי על ידי זה ישמע חכם ויוסיף לקח!" ושוב כותב החיד"א פעם נוספת: "וכבר כתבתי שאני כותב זה הרבה פעמים להיותו יקר הערך ודברי מוסר צריך לחזור עליהם לעורר הלב ליראה את ה' וכולי האי ואולי".

מספר החיד"א שהוא שמע בעצמו מרבינו האור החיים הקדוש שפעם אחת היה מקרה ועשיר אחד תקיף זלזל בתלמיד חכם. פנה האור החיים אל התלמיד חכם וביקש ממנו שכדי שלא תהיה מחלוקת הוא מבקש ממנו שימחל לעשיר.

נענה החכם ואמר: מיד באותו רגע כבר מחלתי לאותו עשיר, והתלמיד חכם גם הסביר למה הוא מחל: כי כתוב בספר הזוהר הקדוש שהחטאים של בני ישראל עושים צער לשכינה הקדושה, ולכן, אם הוא לא היה מוחל, היה זו עבירה לעשיר והיה מזה צער לשכינה, צער להקדוש ברוך הוא. כדי שלא יהיה צער לשכינה הוא הקדים ומחל לו תיכף ומיד! והאור החיים הקדוש, כך מעיד החיד"א, מאוד נהנה מהפירוש הזה.

בספר 'דבש לפי' מביא החיד"א את הסיפור הזה והוא מסביר עם זה את מה שאמרו במסכת ראש השנה (יז.): "אמר רבא: כל המעביר על מדותיו, מעבירין לו על כל פשעיו, שנאמר 'נושא עון ועבר על פשע', למי נושא עון – למי שעובר על פשע". המעביר על מידותיו – מי שמוחל לאחרים ומעביר על מידותיו בכדי שלא יהא צער לשכינה מאותה העבירה, הוא מרוויח, שמידה כנגד מידה, גם לו מעבירים על כל פשעיו, כדי שגם ממנו לא יהיה צער לשכינה.

את הרעיון הזה מביא החיד"א גם על הגמרא במסכת שבת (פח:): "תנו רבנן: עלובין ואינן עולבין, שומעין חרפתן ואינן משיבין, עושין מאהבה ושמחין ביסורין – עליהן הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו". (הרב מנחם מנדל פומרנץ)