ניסן י"ט ניסן - יומא דהילולא הרה"ק רבי אהרן הגדול מקארלין זצ"ל (1 צופה)

[התורה]

הרה"ק רבי אהרן הגדול מקארלין זצ"ל נולד בשנת תצ"ו לאביו רבי יעקב מפינסק ולאמו מרת פערל ע"ה, שנתבשרו עוד קודם לידתו כי עתידים הם ללדת בן אשר יאיר את עיני ישראל.
כבר בגיל צעיר הרבה בסיגופים, התענה משבת לשבת, ואף היה ער לילות רצופים כשהיה עוסק בעבודת ד', אך כשהגיע להסתופף בצל רבו המובהק המגיד הקדוש ממזריטש, נגע ואמר שלא הגיע לשלמות העבודה עד שזכה לבוא למזריטש.
הפיץ את תורת החסידות בליטא, דרכו הייתה לנדוד בערים ובעיירות ולקרב רחוקים אל תחת כנפי השכינה. חיבר את הזמר הנודע "י-ה אכסוף נועם שבת". נפטר בדמי ימיו בחול המועד פסח - י"ט ניסן תקל"ב והוא בן ל"ו שנים, ונטמן בקארלין.
גליון מחוברים​

 

[התורה]

אכילה כדי לברך​

אחד החסידים המקורבים להרה"ק רבי אהרן הגדול מקרלין זיע"א ישב אצלו פעם במוצאי שבת, וראה שהגבאי נכנס ומגיש תפוח לפני הרבי. נטל
רבי אהרן את התפוח, בירך עליו ואכלו. ישב החסיד והתבונן כיצד הרבי אוכל את התפוח, ובמוחו חלפה מחשבה: בכן, בסופו של דבר, גם הרבי אוכל תפוח.
הרגיש רבי אהרן הגדול במחשבה זו של החסיד. נפנה אליו ואמר לחסיד: יודע אתה, חשבתי לעצמי, מה בעצם ההבדל ביני לבינך, הלוא אני אוכל תפוח וגם אתה אוכל תפוח, אני מברך ואף אתה מברך, מה אם כן ה'נפקא מינה' בינינו. אלא מאי, המשיך הרבי, אומר לך מהו ההבדל: אני קם בבוקר, מתבונן מבעד לחלון ורואה עץ של תפוחים, ואז אני מתפעם ואומר 'מה רבו מעשיך ה', כולם בחכמה עשית מלאה הארץ קנייניך', ואיני מרפה מן המחשבה אלא מעמיק ומהרהר מה זה תפוח ומהו שנאמר 'כתפוח בעצי היער' וכיוצא באלה, ואני מתלהב כל כך עד שנדלקת בי התשוקה לברך ולהודות להקב"ה על העץ ועל התפוחים ולומר 'ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם בורא פרי העץ', ומאחר שאסור לברך ברכה לבטלה ולהזכיר את שם ה' לשווא, מבקש אני מן הגבאי שיביא לי תפוח, הוא מביא לי תפוח ואני מברך לה' על הפרי.
והנה באשר לך, המשיך הרבי מקרלין, גם אתה עושה כך אבל קצת אחרת: אתה יוצא לרחוב, רואה את העץ עם התפוחים וחושב לעצמך, הוי איזה עץ יפה, אלו תפוחים יפים, ואז אתה מתאווה מאוד לאכול תפוח, אבל אינך גזלן ולכן אתה הולך לחנות, קונה לעצמך תפוח, הולך לביתך ואתה מוכן כבר לאכול את התפוח, אלא שאתה ירא שמים ולכן אתה חושב לעצמך, כלום אפשר לאכול בלי ברכה, הרי אם אוכל היום בלי ברכה יקהו למחר שיני, וכבר לא אהיה מסוגל לאכול תפוחים. ולכן אתה מברך, ולאחר הברכה אוכל את התפוח.
היוצא מכל זה הוא: אמת ונכון הדבר כי אני מברך ואוכל תפוח ואף אתה מברך ואוכל תפוח, רק שאני אוכל תפוח כדי שאוכל לברך ברכה ואתה מברך ברכה כדי שתוכל לאכול את התפוח. והאדם המשכיל יוכל לקחת מזה מוסר השכל לכל החיים.
('שאל אביך ויגדך' עמוד רכג)​