- הודעות
- 378
- תודות
- 1,378
- נקודות
- 157
כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך
נראה לומר ביאור בפסוק זה על דרך הפשט שמי שמכבד את אביו ואת אמו היינו שהוא רואה את עצמו ואת חייו כממשיך את אביו ואמו את מסורתו ובזה הנה נמצא הוא מאריך ימים לנצח.
וכמו שאמר הרב שך על הפסוק 'סכותה לראשי ביום נשק' שהכוונה היא שכשאדם הוא עם הבורא ותורתו אי אפשר להרגו כי 'אם תהרוג אותי הבן שלי אבל יאמר עדיין שמע ישראל'
והיינו כשאדם רואה את עצמו כהמשך לאבותיו בכך גם בניו הם המשך שלו ונמצא הוא מאריך ימים לנצח מיום ברוא אלוקים אדם ועד עולם.
(יעויין בזהר יתרו (צ"ג.) שכתב מה שכתב ודקדק ממה שכתוב 'והארכת ימים' ולא 'ואאריך ימיך' שזה כמו שכתוב תיקח לך (לשון זה כתוב בשילוח הקן שגם מדובר שם על זה), זהו ברשותו של אדם. ונראה שמבואר שם שמדקדק הלשון שוהארכת ימים הוא לא שכר אלא כהאומר לחברו קח לך כיס זה ובזה תיקח לך מעות רבות הצרורים בתוכו.)
ועל דרך זה יש לפרש ולימדתם אותם את בניכם למען ירבו ימיכם וימי בניכם שבזה שילמדו בזה ירבו, וזה הלמען שלא הכוונה שמלמדים בשביל השכר שזו לא שמענו אלא שבזה ירבו ימיהם.
(כמובן שגם אף בלא זה אם נפרש שהיינו שרק בתנאי זה ירבה ה' ימינו גם כן אין זה איזה שכר אלא כי רק בעבור זאת שייך לקיימינו והלמען מיושב שפיר.)
מה שאמרו חז"ל יום שכולו ארוך יום שכולו טוב הוא משום שאריכותיחסית כלומר שיהיו ימיו ארוכים יותר מהאחרים או יותר מהממוצע אינו יכול להיות קרוי בתורה והארכת, דאין זו אריכות מהותית ורק על הד הארוך וכן בטוב.
ולדברינו יהיה מהלך נוסף בזה, וכאמור. ובפשטות אין אלו שני דברים רק שני רבדים של אותו עיקרון. כלומר שהטעם שכאו"א מביא לזכות לעולם שכולו ארוך הוא משום שזה מעמיד את צלם האדם בנצחיות קיומו וממילא בזה מתכלל בעולם שכולו ארוך.
נראה לומר ביאור בפסוק זה על דרך הפשט שמי שמכבד את אביו ואת אמו היינו שהוא רואה את עצמו ואת חייו כממשיך את אביו ואמו את מסורתו ובזה הנה נמצא הוא מאריך ימים לנצח.
וכמו שאמר הרב שך על הפסוק 'סכותה לראשי ביום נשק' שהכוונה היא שכשאדם הוא עם הבורא ותורתו אי אפשר להרגו כי 'אם תהרוג אותי הבן שלי אבל יאמר עדיין שמע ישראל'
והיינו כשאדם רואה את עצמו כהמשך לאבותיו בכך גם בניו הם המשך שלו ונמצא הוא מאריך ימים לנצח מיום ברוא אלוקים אדם ועד עולם.
(יעויין בזהר יתרו (צ"ג.) שכתב מה שכתב ודקדק ממה שכתוב 'והארכת ימים' ולא 'ואאריך ימיך' שזה כמו שכתוב תיקח לך (לשון זה כתוב בשילוח הקן שגם מדובר שם על זה), זהו ברשותו של אדם. ונראה שמבואר שם שמדקדק הלשון שוהארכת ימים הוא לא שכר אלא כהאומר לחברו קח לך כיס זה ובזה תיקח לך מעות רבות הצרורים בתוכו.)
ועל דרך זה יש לפרש ולימדתם אותם את בניכם למען ירבו ימיכם וימי בניכם שבזה שילמדו בזה ירבו, וזה הלמען שלא הכוונה שמלמדים בשביל השכר שזו לא שמענו אלא שבזה ירבו ימיהם.
(כמובן שגם אף בלא זה אם נפרש שהיינו שרק בתנאי זה ירבה ה' ימינו גם כן אין זה איזה שכר אלא כי רק בעבור זאת שייך לקיימינו והלמען מיושב שפיר.)
מה שאמרו חז"ל יום שכולו ארוך יום שכולו טוב הוא משום שאריכותיחסית כלומר שיהיו ימיו ארוכים יותר מהאחרים או יותר מהממוצע אינו יכול להיות קרוי בתורה והארכת, דאין זו אריכות מהותית ורק על הד הארוך וכן בטוב.
ולדברינו יהיה מהלך נוסף בזה, וכאמור. ובפשטות אין אלו שני דברים רק שני רבדים של אותו עיקרון. כלומר שהטעם שכאו"א מביא לזכות לעולם שכולו ארוך הוא משום שזה מעמיד את צלם האדם בנצחיות קיומו וממילא בזה מתכלל בעולם שכולו ארוך.