כבוד הוא תכלית העולם או מוציא את האדם מן העולם? (1 צופה)

[מה חובתו בעולמו]

הנה תכלית הבריאה היא לגלות כבוד ה'.

חז''ל התירו איסורי דאורייתא מפני כבוד הבריות.

אסור לתלמיד חכם ללבוש מלבוש עניים, לנעול נעליים קרועות או לאכול בשוק.

מצד שני יש היתר (או חיוב) לת''ח לבזות את עצמו לצורך מצווה או פרנסה.

מצד שלישי כבוד הוא אחד מהדברים שמוציאין את האדם מן העולם.

ואם כן נשאלת השאלה מה גדר האיסור ומה גדר ההיתר,

מה הגבול של צורך פרנסה (יש לו מספיק לסגור את החודש אבל לא לחתן את הילדים, מותר לו לפשוט נבלה בשוק? אסור? חייב?)

האם כבוד מוציא את האדם מן העולם או שהוא תכלית הבריאה?

אם כבוד זה כל כך נורא שצריך לברוח ממנו אז למה צריך לתת אותו לחכמים ולהורים?

ומה יש בכבוד הזה שעושה אותו כל כך גמיש ונתון לשינויים קיצוניים כאלה?

מוזמנים להוסיף עוד שאלות בתנאי שיש גם תשובות.

 

[שלוות העמל]

כבוד עושה צדק, סדר, היררכיה, ושלום בעולם,
וכ"ז בתנאי שהמתכבד אינו מחפש כבוד,
שבמקרה כזה הוא רק מרבה מחלוקת ח"ו.
ובזה מתיישבות כל הקושיות.

 

[עוזי ומגני]

מה הגבול של צורך פרנסה (יש לו מספיק לסגור את החודש אבל לא לחתן את הילדים, מותר לו לפשוט נבלה בשוק? אסור? חייב?)

לחץ כדי לכווץ...

תלוי ברמת הביטחון בה הוא אוחז,
פעם עשיתי משאל בעניין,
מי שהיה לו בחשבון לשבוע הקרוב, אמר מספיק שיהא לו חודש קדימה, ואז פטורים מהשתדלות.
מי שכבר היה לו לחודש הקרוב אמר, מספיק שיהא לו חצי שנה קדימה.
מי שכבר היה לו לשנה הקרובה אמר, מספיק שיהא לחתן את ילדיו וכו' וכו'
יש לו מנה חסר לו מאתיים...

 

[ליחדא שמיה]

האם כבוד מוציא את האדם מן העולם או שהוא תכלית הבריאה?

לחץ כדי לכווץ...

ז"ל המס"י פרק יט,
ולהוציא ממי שלהקל על עצמו יאמר אין הכבוד אלא לבני האדם המתפתים בהבלים אלה, אך הקב"ה אינו חושש לזה, כי הוא מרומם מדברים האלה ונשגב מהם, וכיון שהמצוה נעשית לאמתה די בזה, אמנם האמת הוא שהאדון ברוך הוא נקרא אל הכבוד (תהלים כ"ט), ואנו חייבים לכבדו, אע"פ שאינו צריך לכבודנו ולא כבודנו חשוב וספון לפניו, ומי שממעט בזה במקום שהיה יכול להרבות, אינו אלא חוטא, עכ"ל.
הרי לנו שענין הכבוד אינו פשוט כלל וכלל.

דוד המלך בתהלים כינה את נשמתו, 'כבודי', ['לכן שמח לבי ויגל כבודי].

וכמדומה שיש בזה דברים בהקדמת הבעל המאור, והגר"מ שפירא זצ"ל האריך בזה בשיעוריו.

ועוד חזון למועד.

 

[במאמר פיו]

לכאורה הדוגמא מכבוד של תלמיד חכם אינה ראייה כי שם מדובר בכבודה של התורה

 

[לב טוב]

אם כבוד זה כל כך נורא שצריך לברוח ממנו אז למה צריך לתת אותו לחכמים ולהורים?

לחץ כדי לכווץ...

כמדומני שיש בעלי שור שכבוד זה ערך
דהיינו כבוד הוא מעשה שבו אני מביא לידי ביטוי לערך שאני מעריך את מקבל הכבוד
ערך יכול לבוא רק ע''י אחרים
הן משום שיש בזה יותר אמת
הן משום שהאדם לא נברא אלא לזולתו
ממילא אין ערך לאדם אלא לפי כמה שהזולת מעריך אותו
שבזה בא לידי ביטוי כמה אדם מקיים את הענין שהוא לא נברא אלא לזולתו.

 

[רפרם הלוי]

הנה תכלית הבריאה היא לגלות כבוד ה'.

לחץ כדי לכווץ...

למי נאה הכבוד אם לא לקב"ה.

חז''ל התירו איסורי דאורייתא מפני כבוד הבריות.

לחץ כדי לכווץ...

הכבוד הבסיסי הוא דבר נחוץ ומחויב. (דרך אגב: אילו איסורי דאורייתא? התירו רק איסורי דרבנן ושב ואל תעשה בדאורייתא)

מצד שלישי כבוד הוא אחד מהדברים שמוציאין את האדם מן העולם.

לחץ כדי לכווץ...

אם כבוד זה כל כך נורא שצריך לברוח ממנו אז למה צריך לתת אותו לחכמים ולהורים?

לחץ כדי לכווץ...

הכבוד המדומה הוא נורא ואיום. אבל וודאי שלמלך / נשיא / אב"ד מותר לדרוש כבוד כפי המגיע להם.

מה הגבול של צורך פרנסה (יש לו מספיק לסגור את החודש אבל לא לחתן את הילדים, מותר לו לפשוט נבלה בשוק? אסור? חייב?)

לחץ כדי לכווץ...

ואל תצטרך לבריות. ובאמת זה סוגיא אחרת

האם כבוד מוציא את האדם מן העולם או שהוא תכלית הבריאה?

לחץ כדי לכווץ...

כלל הדברים, הכבוד הוא מן המכשולות היותר גדולים אשר לאדם. ואי אפשר לו להיות עבד נאמן לקונו כל זמן שהוא חס על כבוד עצמו, כי על כל פנים יצטרך למעט בכבוד שמים מפני סכלותו. (מס"י יא)