- הודעות
- 48
- תודות
- 216
- נקודות
- 70
הנה תכלית הבריאה היא לגלות כבוד ה'.
חז''ל התירו איסורי דאורייתא מפני כבוד הבריות.
אסור לתלמיד חכם ללבוש מלבוש עניים, לנעול נעליים קרועות או לאכול בשוק.
מצד שני יש היתר (או חיוב) לת''ח לבזות את עצמו לצורך מצווה או פרנסה.
מצד שלישי כבוד הוא אחד מהדברים שמוציאין את האדם מן העולם.
ואם כן נשאלת השאלה מה גדר האיסור ומה גדר ההיתר,
מה הגבול של צורך פרנסה (יש לו מספיק לסגור את החודש אבל לא לחתן את הילדים, מותר לו לפשוט נבלה בשוק? אסור? חייב?)
האם כבוד מוציא את האדם מן העולם או שהוא תכלית הבריאה?
אם כבוד זה כל כך נורא שצריך לברוח ממנו אז למה צריך לתת אותו לחכמים ולהורים?
ומה יש בכבוד הזה שעושה אותו כל כך גמיש ונתון לשינויים קיצוניים כאלה?
מוזמנים להוסיף עוד שאלות בתנאי שיש גם תשובות.
חז''ל התירו איסורי דאורייתא מפני כבוד הבריות.
אסור לתלמיד חכם ללבוש מלבוש עניים, לנעול נעליים קרועות או לאכול בשוק.
מצד שני יש היתר (או חיוב) לת''ח לבזות את עצמו לצורך מצווה או פרנסה.
מצד שלישי כבוד הוא אחד מהדברים שמוציאין את האדם מן העולם.
ואם כן נשאלת השאלה מה גדר האיסור ומה גדר ההיתר,
מה הגבול של צורך פרנסה (יש לו מספיק לסגור את החודש אבל לא לחתן את הילדים, מותר לו לפשוט נבלה בשוק? אסור? חייב?)
האם כבוד מוציא את האדם מן העולם או שהוא תכלית הבריאה?
אם כבוד זה כל כך נורא שצריך לברוח ממנו אז למה צריך לתת אותו לחכמים ולהורים?
ומה יש בכבוד הזה שעושה אותו כל כך גמיש ונתון לשינויים קיצוניים כאלה?
מוזמנים להוסיף עוד שאלות בתנאי שיש גם תשובות.
נערך לאחרונה: