ניסן כ''ג ניסן. יומא דהילולא דהמבי''ט זללה''ה. על חילול שבת בשוגג לא צריך להביא חטאת?

[צריך עיון]

כג ניסן

מהר''ר משה בן יוסף טיראני זללה''ה המבי''ט

רס – שמ​

אם ניתן לומר כך על רבותינו הקדמונים, הרי רבינו המבי''ט הוא מגדולי החדשנים שבדורות האלו.

והנה חידוש אחד מתורתו, הרי בזמן שבית המקדש קיים, לא היה מתכפר החטא לשוגג בדבר ששגגתו כרת אלא בהבאת קרבן חטאת עם התשובה.

ועתה שחרב ביהמ''ק, הרי תשובה מכפרת על השוגג, וקשה למה בזמן ביהמ''ק לא תועיל התשובה לחוד, ואם אין בכוחה לכפר לחוד, אמאי מועילה היא בזה''ז.

וכלשונו של רבינו המבי''ט ז''ל, , 'הוא דבר צריך ביאור, כי כיון שהתשובה מכפרת על החטאים ונקרא צדיק בהרהור תשובה בלבו מה לי בזמן שבית המקדש קיים מה לי בזמן שאין בית המקדש קיים, ואם הוא צריך לקרבן והוא מעוכב כפרה בזמן הבית א"כ בזמן שאין בית המקדש קיים לא תהיה לו כפרה בתשובה עד אשר יבנה בית המקדש, והדבר ידוע כי התשובה מכפרת בכל זמן'.

מיישב המבי''ט בתירוץ מחודש, בזמן ביהמ''ק מפני גילוי השכינה החטא עצמו חמור יותר ועל כן אינו מתכפר בתשובה לחוד וצריך גם קרבן, אבל בגלות שהשכינה בהסתר סגי בתשובה לחוד לכפרת החטא.

וצריך עיון, לפי זה אמאי כשיבנה ביהמ''ק נצטרך להביא קרבנות לכפר, הרי פירש לן המבי''ט דסגי לחטא בתשובה לחוד, ויש לפלפל.​

 

[צריך עיון]

ואעתיק מלשונו שם [הרוצה לעי' דבריו בשלמות יעי' בבית אלוקים שער התשובה פ''ב]

ובזמן שבית המקדש היה קיים אין תשובה זו מספקת על השוגג עד שיביא את קרבנו, וגם על קצת עונות שאמרו חכמים שמביאין קרבן עליהם על המזיד כשוגג

וטעם זה כי בזמן שבית המקדש ושכינה שרויה למטה במקום המיוחד היא מכינה את האנשים לחכמה ויראת חטא יוחר מזמן שאין מקום מיוחד לשכינה אלא שהולכת אתנו בגלות בעונותינו ואינה נראית אלא היא נסתרת בינינו... שהיא אתנו אלא שהיא מסותרת בעונותינו... ולכן בזמן שהיא נגלית היא מועילה לאנשים להשפיע עליהם רוח דעת ויראת ה', וכמו שראינו כי מיום שנסתרה השכינה פסקה הנבואה.

...וכשהאדם חוטא בזמן שבית המקדש קיים עונו חמור וגדול יותר משני פנים, האחד מצד היותו מושפע מהשכינה לקדש עצמו ולהיותו מוכן לעבודתו עבודת הקודש, והוא בבחירתו הרעה ויצרו הרע מקשה עצמו לדעת ללכת אחרי יצרו הרע. השני מצד היותו כמעיז פנים נגד השכינה בהיותה גלויה ומפורסמת במקום המיוחד והוא עובר על מצות התורה ואינו חושש ואינו מתבייש ממנה, דמיון העבד העובר על דברי האדון בפניו כי אין ספק שענשו גדול, מה שאין כן כשהוא עובר שלא בפניו, או בהיותו במסתר פנים ממנו, והוא בזמן הגלות שאין האדם מוכן כל כך לעבודת השם ויראתו מצד הסתר השכינה, וגם נקל בעיניו לחטוא להיות השכינה נסתרת ממנו.