מתוך הספר שערים בהלכה (ירושלים תשמג)
מי חיבר את הכותרות בש"ע?
לכאורה נראית שאלה זו בלתי מובנת, כי בודאי צריכים להניח שבעל הש"ע חיברם, שכן הדפסת הש"ע בפעם הראשונה היתה בחייו, ושם כבר מופיעות הכותרות, ואם כן, ודאי שלא שלטו בו ידי אחרים.
ומה גם שאנו מוצאים שהב"י עצמו ייחס חשיבות מיוחדת לכותרות בכלל, שהוא שינה ושיפר בבית יוסף את מפתחות הטור.
וככה הוא כותב בהקדמתו לבית יוסף בטור אורח חיים: ולהיות סימני מפתחות ספר הטורים קצרים ביותר, והרוצה לבקש דין אחד, לפעמים לא יוכל להבחין אם הוא בסימן זה או בסימן אחר, או אם מביא אותו דין בעל הספר [בכלל], לכן ראיתי לעשות מפתחות אחרים שמזכירים כל הדינים הבאים בסימן ההוא בפרט.
ומעתה לכאורה אין מקום להסתפק שבודאי חיבר בעל הש"ע בעצמו את הכותרות בש"ע.
אולם ישנן הרבה הוכחות המערערות הנחה זו, וכמעט שעל פיהם אפשר לקבוע בודאות, שהמחבר לא חיבר את הכותרות, פשוט מפני שהרבה מהם אינן מתאימות עם תוכן הסימן מעליו הוכתרה הכותרת.
עפ"י רוב לקוחה כותרת כזו מהטור, כנראה בהנחה שאם היא מתאימה לטור הרי היא מתאימה גם לש"ע.
ואם כי ברוב הפעמים ההנחה נכונה, אבל לא תמיד כן, כי הרבה פעמים השמיט הש"ע דינים שהביאם הטור, והכותרת בטור בנויה דוקא על השמטות אלה, וממילא אינה מתאימה לש"ע, והנה דוגמאות.
בש"ע אהע"ז סימן כ' הכותרת היא:
באיזו ביאה חייב הבא על הערוה, אבל בש"ע לא הובאו כלל דינים אלו, כי כל הסימן עוסק באיסור קריבה לעריות (כלומר, חוץ מביאה). אמנם הכותרת נמצאת במפתחות הטור, כי בטור מבוארים הרבה מדינים אלו, וממנו הביאם גם הרמ"א בסימן זה.
ובסימן פ"ו בש"ע אהע"ז, הכותרת היא:
שלא לקבל פקדונות מנשים עבדים וקטנים. ובפנים הש"ע לא מדובר על עבדים וקטנים רק על א"א, אולם גם כאן הכותרת לקוחה מהטור, כי בטור מדובר גם עליהם.
ובש"ע חו"מ סימן שפ"ו הכותרת היא
: חילוק שבין גרמא בנזיקין לדינא דגרמי, אעפ"י שבש"ע לפי שיטתו לא נזכר רק דינא דגרמי שהוא חייב, ולא גרמא שהוא פטור, אך בטור שם ישנם חילוקי דינים בין גרמא לגרמי לפי כמה שיטות, וכן הביאם הרמ"א בסימן הנ"ל, והכותרת גם כאן לקוחה מהטור.
ועוד יותר: בש"ע חושן משפט סימן א' הכותרת היא:
דין מינוי השופטים בארץ ובחו"ל, אך בפנים הש"ע לא נזכר כלל מדין מינוי השופטים, לפי שאינם נוהגים בזה"ז.
למותר להגיד כי גם כאן "הושאלה" הכותרת מהטור, כי שם ביאר דינים אלו כפי מה שהיה נהוג לפנים. אך כאן ישנה תימה יותר גדולה:
שכן בטור ישנה עוד הוספה בכותרת:
על מה דנין, ואם תפס בקנסות, וזהו באמת תוכן ענין הש"ע בסימן א', ומהראוי היה להניח את החצי הראשון של כותרת הטור ולקחת החצי השני, או לפחות את שניהם, אבל זה המסדר את הכותרות עשה בדיוק להיפך, בחר בחצי הראשון שאינו מתאים, והניח את המתאים.
ויש שהכותרת לא נמצאת בשלמותה גם במפתחות הטור, ונעשתה בחלקה עפ"י פנים הטור, אבל לא מתאימה לפנים הש"ע.
בש"ע אהע"ז סי' ל"ט הכותרת היא:
המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים או מומין, ועל מי להביא ראיה אם נמצאו. אולם בפנים הש"ע אין שום דיון על מי להביא ראיה. רק בטור הובאו כאן פרטי דינים, לענין אם נמצאו בה מומין לאחר שנתארסה ועודה בבית אביה, או כשנמצאו המומין לאחר שכנסה על מי להביא ראיה על הבעל או על האב. ובודאי שהכותרת נעשה ע"פ הטור. אך למרבה הפלא אין גם במפתחות הטור פרט זה, וכנראה שנעשה עפ"י פנים הטור.
וכאן אי אפשר לומר בשום אופן שהמחבר עשה זה, שכן בב"י שם מקשה על הטור למה הביא דינים אלו בסי' ל"ט, שהם שייכים להלכות כתובות בסימן קי"ז, ומטעם זה לא הביאם באמת הש"ע בסימן ל"ט, רק בסי' קי"ז (עיין על זה למעלה באות ז').
בהלכות כתובות סי' צ"ח מדובר על אופנים שהאשה גובה כתובתה בלי שבועה, והכותרת היא:
פטרה משבועה או יוחד לה מטלטלין גובה בלא שבועה.
ובפנים הש"ע לא נזכר הדין של ייחד לה מטלטלין, רק בטור מדובר על זה. אך בטור מדובר גם על ייחד לה קרקע, והכותרת שם היא: פטרה משבועה או ייחד לה קרקע, והש"ע כתב דין ייחד לה קרקע או מטלטלין בסי' צ"ו, וע"כ שהכותרת נעשתה לפי פנים הטור.
ובחושן משפט סימן ת"ז הכותרת בש"ע
: שור שנגח ומכרו מזיק או ניזק, ובפנים הש"ע לא נזכר כלל מניזק, רק הרמ"א הוסיף זה בסעיף א' מהטור,
אלא שגם בכותרת של הטור לא נזכר ניזק, וצ"ל ג"כ שהכותרת נעשה לפי פנים הטור.
[הג"ר דוד צבי ה[י]למן העיר שבטור הנדפס עם הב"י דפוס ראשון כן נזכר בכותרת ניזק].
ולאחרונה אי התאמה בכותרות לגמרי מסוג אחר.
בש"ע אורח חיים הלכות תשעה באב סימן תקנ"ב, הכותרת בש"ע היא:
דין ערב תשעה באב. ובאמת אין כאן שום דין מדיני ערב ת"ב, חוץ מסעודה המפסקת.
ובסימן שאח"ז סימן תקנ"ג הכותרת היא:
דין סעודה המפסקת. ובאמת שם מדובר מהדינים הנוהגים אחרי סעודה המפסקת, ודיני בין השמשות,
בו במקום שהכותרות בטור הן בדיוק, כל אחת על מקומה.
וכנראה שמסדר הכותרות כאן, תקנם עפ"י התחלת לשון הש"ע בריש הסימן, ובסי' תקנ"ב מתחיל הש"ע במלים "ערב תשעה באב", ובסימן תקנ"ג התחלת הש"ע היא "אחרי שאכל סעודה המפסקת", ולא הסתכל כלל אם פנים הש"ע מתאים לכותרות.
כיו"ב בש"ע יו"ד סי' קי"א הכותרת היא:
דין כלים טריפות שנתערבו בכשרות, ובפנים לא מדובר כלל מכלים שנתערבו, כי אלו סודרו בסי' קכ"ב, ובסי' קי"א מדובר מדין "תולין", איסור לתוך איסור נפל וכו'. אולם ההתחלה בסי' קי"א היא שתי קדרות אחת של היתר ואחת של איסור, וכנראה שהכותרת תוקנה לפי התחלה זו.
וישנן כותרות שיסודן פשוט בטעות.
באהע"ז סימן מ' הכותרת היא:
דין המקדש לאחר זמן, כגון לאחר שתלד, ובאמת זו טעות, וצריך להיות:
או לאחר שתלד. וכן היא הכותרת בטור.
ובסימן מ"ד באהע"ז הכותרת היא:
קדושי חרש שוטה וקטן. ובאמת דין קטן כבר נתבאר בסימן מ"ג, אלא שאגב שיטפיה של שוטה וחרש נתוסף גם קטן.
אך טעות זו נמצאת גם בטור.
ובש"ע חושן משפט סימן ל"ג נוסח הכותרת הוא:
פסולי עדות מחמת קורבה ואשה ועבד. ובאמת אינם מבוארים באותו סימן רק פסולי קורבה, ואילו עבד מבואר בסימן ל"ד, ואשה בסימן ל"ה.
כל אלו הדוגמאות, ועוד ישנן רבות כאלה,
מעידות בבירור גמור שלא המחבר הוא שייסד את הכותרות.
מסתבר איפוא מאוד להניח שהבית יוסף מסר את סידור הכותרות לתלמידים או לעוזרים, ונתן להם הוראה להעזר ואף להשתמש בכותרות של הטור, עד כמה שהם מתאימים לש"ע. אולם הם לא דייקו תמיד להתאים את כותרת הטור עם פנים הש"ע, והכתירו את כותרת הטור כמות שהיא, בריש הסימן של הש"ע
[1].
ובזה אפשר אולי לפענח תעלומה היסטורית שנתחבטו בה גדולי האחרונים.
החיד"א בספרו שם הגדולים מערכת ספרים ערך "שלחן ערוך", מביא מה שכתב בספר דבר שמואל סי' רנ"ה וז"ל: שמעתי אומרים, שהרב מהר"י קארו מסר לתלמידיו כתיבת ספר הש"ע, ויען כי לא אחד היה הרב המסדר, נמצאו מזה קצת שינויים בדעות ונוסחאות, וקשה לזווגם בלתי דוחק הרבה.
והחיד"א יוצא כנגדו בתקיפות, ואומר: מי יאמין לשמועתו, דנראה פשוט שמרן הקדוש לא יניח ספר שעשאו להורות לכל בית ישראל ביד תלמידיו אף שהיו גדולים, שיבא מכשול. וכ"ש שלא יחלק ההלכות לזה אחת ולזה אחת או כיוצא, דנפיק מיניה חורבא.
אולם בכל שמועה אפילו שאינה אמיתית, צריך להיות משהו מן האמת עליה נוסדה והתנפחה השמועה שאינה אמיתית. אמנם לפי דברינו משהו מן האמת הוא זה שבעל הש"ע מסר להם את ספרו וחילקו ביניהם חלקים חלקים, כדי לסדר הכותרות על הסימנים, והרואים לא הבחינו וחשבו שהם עוזרים לו בעצם חיבור הספר.
גם מה שכתב הדבר שמואל יען כי לא אחד היה הרב המסדר, לכן יצאו קצת שינויים בדעות ובנוסחאות, יובן גם כן לפי מה שביארנו, שהש"ע לא כתב לשון עצמו, רק לשון המחברים מהם העתיק הדינים.
[1] אחרי שכתבתי זה מצאתי בס' ארץ חיים (להר"ח סטהון) בש"ע או"ח סי' תר"ה שהביא משו"ת שמש צדקה או"ח סי' כ"ג, שכתב על הכותרת של אותו הסימן "מנהג כפרות הוא מנהג של שטות" וז"ל: אסהידנא עלי שמים וארץ איך בימי חורפי בהיותי מתאבק בעפר רגלי גאון ישראל כמוהר"ר ר"ש אבוהב זלה"ה, שמעתי ממנו שקבלה היתה בידו שאינם דברי מהר"י קארו, אלא דברי מסדרי הסימנים והמפתחות עכ"ל. הרי שהמפתחות והכותרות לא סודרו בידי המחבר עצמו, רק בעזרת אחרים.
