- הודעות
- 212
- תודות
- 809
- נקודות
- 140
לחו''ר הפורום שליט''א,
ה' עליכם גבורי חיל בתורתנו הק'.
אני הקטן, רוצה לכתב לכם משהו מאד חשוב, מאוד. יש את גזירת הגיוס, נכון, לא את אחינו הטועים אני בא ללמוד, אלא אותנו, אותנו בני התורה, יראי ה' וחשבי שמו יתברך. אנחנו חד החנית, אנחנו תורה מגנא ומצלא, אנחנו חיילים בצבא ה'. דף גמרא שלנו הדף את הטיל מאיראן. הללו סיסמאות מוכרות מאד מאד, אנו מכירים אותם, כתוב אותם אפי' בדפי קשר של הבנים שלנו. אב הלב צריך לדעת ולהרגיש. נכון שננו באזננו, אם חילוני או דתלנ''י קורא לעברך: ''משתמטים'', ''עריקים'', ''רוצח חיילים'', איזה הרגשה זה צריך להיות? אני יאמר לענ''ד: לא אני משתמט, אלא אתה. לא אני עריק, אלא אתה. לא אני, אלא אתה. אתם רוצים לרצח לרצח אותכם אתם את עצמכם. זה מסכן לכם ג''כ: ''אם לא בריתי יומם ולילה חוקת שמיים לא שמתי''. ועכשיו ברשתכם אביא מקורות לדברי.
מקורות לחשיבות הלימוד והגנת:
ו בבא בתרא ז ע"ב–ח ע"א: רבי יהודה נשיאה רמא דשורא אדרבנן, אמר ריש לקיש: רבנן לא צריכי נטירותא. ופירש רש"י: רבנן לא צריכי נטירותא — שתורתן משמרתן. ושם: אספרם מחול ירבון וכו', ומה חול שמועט מגין על הים, מעשיהם של צדיקים שהם מרובים לא כל שכן שמגינים עליהם.
סוטה י ע"א: דרש רבא: מפני מה נענש אסא? מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים, שנאמר והמלך אסא השמיע את כל יהודה אין נקי. מאי אין נקי? אמר רב יהודה אמר רב: אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה.
מכות י ע"א: אמר רבי יהושע בן לוי, מאי דכתיב עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים? מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה? שערי ירושלים שהיו עוסקים בתורה.
מכות י ע"א: אמר רבי יוחנן, מנין לדברי תורה שהן קולטין? שנאמר את בצר במדבר וגו', וכתיב בתריה וזאת התורה. לא קשיא, הא בעידנא דעסיק בה הא בעידנא דלא עסיק בה. ואי בעית אימא, מאי קולטין? ממלאך המות. כי הא דרב חסדא הוה יתיב וגריס בבי רב, ולא הוה קא יכול שליחא דמלאכא דמותא למיקרב לגביה, דלא הוה שתיק פומיה מגירסא.
סנהדרין צד ע"ב: בא נביא ואמר לו, כי לא מועף לאשר מוצק לה — לא נמסר עמו של חזקיה שהוא עיף בתורה ביד סנחריב המציק לו. ושם: לא כראשונים, עשרת השבטים שהקלו מעליהם עול תורה, אבל אחרונים, עמו של חזקיה, הכבידו עליהם עול תורה.
סוטה כא ע"א: אמר רבא, תורה בעידנא דעסיק בה מגנא ומצלא, בעידנא דלא עסיק בה אגוני מגנא אצולי לא מצלא; מצוה בין בעידנא דעסיק בה בין בעידנא דלא עסיק בה אגוני מגנא אצולי לא מצלא. וברש"י: מגנא מן היסורין, ומצלא מיצר הרע שלא יכשילנו לחטא.
מכות י ע"א: אמר לו הקב"ה לדוד, כי טוב יום בחצריך מאלף — טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה לפני, מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח
מכות י ע"א: תלמיד שגלה מגלין רבו עמו, שנאמר וחי — עביד ליה מידי דתהוי ליה חיותא. אמר רבי יוחנן: הרב שגלה מגלין ישיבתו עמו. הרי שהתורה היא עצם חיותו של אדם.
ברכות סד ע"א: אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא, תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך, אל תקרי בניך אלא בוניך.
תענית ז ע"א: אמר רבי חמא ברבי חנינא, מאי דכתיב ברזל בברזל יחד? לומר לך, מה ברזל זה אחד מחדד את חבירו, אף שני תלמידי חכמים מחדדין זה את זה בהלכה.
סנהדרין צט ע"ב: אמר ריש לקיש, כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו, שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן.
שבת קיט ע"ב: אמר רב יהודה אמר רב, מאי דכתיב אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו? אל תגעו במשיחי — אלו תינוקות של בית רבן; ובנביאי אל תרעו — אלו תלמידי חכמים. ושם: אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן.
שבת קיט ע"ב: אמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה, אין מבטלין תינוקות של בית רבן אפילו לבנין בית המקדש''.
נדרים לב ע"א: אמר רבי אלעזר, גדולה תורה, שאלמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי.
פסחים סח ע"ב: רב יוסף ביומא דעצרתא אמר, עבדי לי עגלא תלתא, אמר אי לא האי יומא דקא גרים, כמה יוסף איכא בשוקא. כלומר, כל חשיבות האדם היא מכוח התורה.
קידושין ל ע"ב: כך הקדוש ברוך הוא אמר להם לישראל, בני, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין; ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו.
ספרי במדבר פרשת מטות, על הפסוק אלף למטה אלף למטה: יש שדרשו שהיו י"ב אלף חלוצי צבא, וי"ב אלף משמרים את הכלים, וי"ב אלף לתפילה. זה המקור למה שאומרים שבמלחמה עצמה היה חלק מיוחד לעוסקי תורה ותפילה כנגד הלוחמים.
תנחומא מטות ג: אלף למטה אלף למטה — יש שיצאו למלחמה ויש שעמדו בתפילה, ללמדך שכוח המלחמה תלוי גם בעומדים בתורה ובתפילה.
דברים לג יא, העמק דבר: מחץ מתנים קמיו — עבור יורו משפטיך ליעקב, שנתבאר שזכות התורה היא חרב של ישראל להיות נלחמים עם אומות העולם, וכדאיתא במכות י ע"א: מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה? שערי ירושלים שהיו עוסקים בתורה.
ה' עליכם גבורי חיל בתורתנו הק'.
אני הקטן, רוצה לכתב לכם משהו מאד חשוב, מאוד. יש את גזירת הגיוס, נכון, לא את אחינו הטועים אני בא ללמוד, אלא אותנו, אותנו בני התורה, יראי ה' וחשבי שמו יתברך. אנחנו חד החנית, אנחנו תורה מגנא ומצלא, אנחנו חיילים בצבא ה'. דף גמרא שלנו הדף את הטיל מאיראן. הללו סיסמאות מוכרות מאד מאד, אנו מכירים אותם, כתוב אותם אפי' בדפי קשר של הבנים שלנו. אב הלב צריך לדעת ולהרגיש. נכון שננו באזננו, אם חילוני או דתלנ''י קורא לעברך: ''משתמטים'', ''עריקים'', ''רוצח חיילים'', איזה הרגשה זה צריך להיות? אני יאמר לענ''ד: לא אני משתמט, אלא אתה. לא אני עריק, אלא אתה. לא אני, אלא אתה. אתם רוצים לרצח לרצח אותכם אתם את עצמכם. זה מסכן לכם ג''כ: ''אם לא בריתי יומם ולילה חוקת שמיים לא שמתי''. ועכשיו ברשתכם אביא מקורות לדברי.
מקורות לחשיבות הלימוד והגנת:
ו בבא בתרא ז ע"ב–ח ע"א: רבי יהודה נשיאה רמא דשורא אדרבנן, אמר ריש לקיש: רבנן לא צריכי נטירותא. ופירש רש"י: רבנן לא צריכי נטירותא — שתורתן משמרתן. ושם: אספרם מחול ירבון וכו', ומה חול שמועט מגין על הים, מעשיהם של צדיקים שהם מרובים לא כל שכן שמגינים עליהם.
סוטה י ע"א: דרש רבא: מפני מה נענש אסא? מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים, שנאמר והמלך אסא השמיע את כל יהודה אין נקי. מאי אין נקי? אמר רב יהודה אמר רב: אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה.
מכות י ע"א: אמר רבי יהושע בן לוי, מאי דכתיב עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים? מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה? שערי ירושלים שהיו עוסקים בתורה.
מכות י ע"א: אמר רבי יוחנן, מנין לדברי תורה שהן קולטין? שנאמר את בצר במדבר וגו', וכתיב בתריה וזאת התורה. לא קשיא, הא בעידנא דעסיק בה הא בעידנא דלא עסיק בה. ואי בעית אימא, מאי קולטין? ממלאך המות. כי הא דרב חסדא הוה יתיב וגריס בבי רב, ולא הוה קא יכול שליחא דמלאכא דמותא למיקרב לגביה, דלא הוה שתיק פומיה מגירסא.
סנהדרין צד ע"ב: בא נביא ואמר לו, כי לא מועף לאשר מוצק לה — לא נמסר עמו של חזקיה שהוא עיף בתורה ביד סנחריב המציק לו. ושם: לא כראשונים, עשרת השבטים שהקלו מעליהם עול תורה, אבל אחרונים, עמו של חזקיה, הכבידו עליהם עול תורה.
סוטה כא ע"א: אמר רבא, תורה בעידנא דעסיק בה מגנא ומצלא, בעידנא דלא עסיק בה אגוני מגנא אצולי לא מצלא; מצוה בין בעידנא דעסיק בה בין בעידנא דלא עסיק בה אגוני מגנא אצולי לא מצלא. וברש"י: מגנא מן היסורין, ומצלא מיצר הרע שלא יכשילנו לחטא.
מכות י ע"א: אמר לו הקב"ה לדוד, כי טוב יום בחצריך מאלף — טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה לפני, מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח
מכות י ע"א: תלמיד שגלה מגלין רבו עמו, שנאמר וחי — עביד ליה מידי דתהוי ליה חיותא. אמר רבי יוחנן: הרב שגלה מגלין ישיבתו עמו. הרי שהתורה היא עצם חיותו של אדם.
ברכות סד ע"א: אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא, תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך, אל תקרי בניך אלא בוניך.
תענית ז ע"א: אמר רבי חמא ברבי חנינא, מאי דכתיב ברזל בברזל יחד? לומר לך, מה ברזל זה אחד מחדד את חבירו, אף שני תלמידי חכמים מחדדין זה את זה בהלכה.
סנהדרין צט ע"ב: אמר ריש לקיש, כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו, שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן.
שבת קיט ע"ב: אמר רב יהודה אמר רב, מאי דכתיב אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו? אל תגעו במשיחי — אלו תינוקות של בית רבן; ובנביאי אל תרעו — אלו תלמידי חכמים. ושם: אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן.
שבת קיט ע"ב: אמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה, אין מבטלין תינוקות של בית רבן אפילו לבנין בית המקדש''.
נדרים לב ע"א: אמר רבי אלעזר, גדולה תורה, שאלמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי.
פסחים סח ע"ב: רב יוסף ביומא דעצרתא אמר, עבדי לי עגלא תלתא, אמר אי לא האי יומא דקא גרים, כמה יוסף איכא בשוקא. כלומר, כל חשיבות האדם היא מכוח התורה.
קידושין ל ע"ב: כך הקדוש ברוך הוא אמר להם לישראל, בני, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין; ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו.
ספרי במדבר פרשת מטות, על הפסוק אלף למטה אלף למטה: יש שדרשו שהיו י"ב אלף חלוצי צבא, וי"ב אלף משמרים את הכלים, וי"ב אלף לתפילה. זה המקור למה שאומרים שבמלחמה עצמה היה חלק מיוחד לעוסקי תורה ותפילה כנגד הלוחמים.
תנחומא מטות ג: אלף למטה אלף למטה — יש שיצאו למלחמה ויש שעמדו בתפילה, ללמדך שכוח המלחמה תלוי גם בעומדים בתורה ובתפילה.
דברים לג יא, העמק דבר: מחץ מתנים קמיו — עבור יורו משפטיך ליעקב, שנתבאר שזכות התורה היא חרב של ישראל להיות נלחמים עם אומות העולם, וכדאיתא במכות י ע"א: מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה? שערי ירושלים שהיו עוסקים בתורה.