תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף ג עמוד ב
ושמואל נמי הא תנא ליה שור? אמר רב יהודה תנא שור לקרנו ומבעה לשינו. וכן דעת הירושלמי בדעת שמואל, ולפי זה התנא שנה בדיוק כסדר שבפרשה.
ויש להקשות לרב דאמר מבעה זה אדם, אמאי שינה התנא מסדר הפרשה. וי"ל דכי יבער איש שדה או כרם היינו אדם המזיק, דמעמיד בהמת חבירו על קמת חבירו. ואחר כך הפסוק עובר לושילח וביער.
שו"ר מעין זה באור החיים וז"ל-
(ד) כי יבער איש וגו'. יתבאר על דרך מה שאמרו בהכונס (ב"ק נ"ו ב) אמר רב המעמיד בהמת חבירו על קמת חבירו וכו' חייב, ואמרו שם אפילו קם לה באפה ואפילו הכישה חייב, והוא אומרו כי יבער איש פירוש אפילו אם [אין] הבעיר שלו. ואומרו ושילח את בעירו פירוש ואפילו לא העמיד ולא קם לה באפה ולא הכישה אלא ששלחה לנפשה ולא שמרה מלכת והיא מעצמה ביערה בשדה הזולת אם הבהמה שלו כאומרו בעירה בכינוי חייב מיטב וגו':
ושמואל נמי הא תנא ליה שור? אמר רב יהודה תנא שור לקרנו ומבעה לשינו. וכן דעת הירושלמי בדעת שמואל, ולפי זה התנא שנה בדיוק כסדר שבפרשה.
ויש להקשות לרב דאמר מבעה זה אדם, אמאי שינה התנא מסדר הפרשה. וי"ל דכי יבער איש שדה או כרם היינו אדם המזיק, דמעמיד בהמת חבירו על קמת חבירו. ואחר כך הפסוק עובר לושילח וביער.
שו"ר מעין זה באור החיים וז"ל-
(ד) כי יבער איש וגו'. יתבאר על דרך מה שאמרו בהכונס (ב"ק נ"ו ב) אמר רב המעמיד בהמת חבירו על קמת חבירו וכו' חייב, ואמרו שם אפילו קם לה באפה ואפילו הכישה חייב, והוא אומרו כי יבער איש פירוש אפילו אם [אין] הבעיר שלו. ואומרו ושילח את בעירו פירוש ואפילו לא העמיד ולא קם לה באפה ולא הכישה אלא ששלחה לנפשה ולא שמרה מלכת והיא מעצמה ביערה בשדה הזולת אם הבהמה שלו כאומרו בעירה בכינוי חייב מיטב וגו':