פסח, חודש ניסן כך תיאר הגה"ח רבי זלמן בריזל זצ"ל את סיפור יציאת מצרים

[התורה]

לפנינו עובדה מיוחדת על גברא רבה, שנהג הידור מצוה להרגיש כשאילו הוא יצא ממצרים ממש:
עבודה מיוחדת היה לו להגה"צ ר' זלמן בריזל זצ"ל בכל יום עם שחר: "לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" (דברים טז, ג) – היא אחת מ'שש הזכירות' שנהגו ישראל לאמרן בכל יום. אולם לא איש כר' זלמן יעשה זאת כמצוות אנשים מלומדה. כוונת המצווה היא, הרי, להחדיר בלב פנימה אמונת הבורא יתברך, והשגחתו על כל הברואים. 'כלום אפשר לקיים מצווה זו כלאחר יד?' היה דן ר' זלמן דין בעצמו. משום כך, קבע לו ר' זלמן פרק זמן הגון מידי יום ביומו קודם התפילה, לקיים מצוות זכירת יציאת מצרים בשלימות. חידוש נפלא ומיוחד היה לו בדרך עבודה זו, בה הכניס את כל כשרונו המיוחד, לצייר את סיפור הדברים, עד כי קיים באופן מוחשי "חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים".
כך היה יושב מידי בוקר בינו לבין קונו, ומצייר לעצמו בציור מוחשי, את עשר המכות שהביא הקב"ה על המצרים במצרים.
וכך זה היה נשמע:
— "דם!!!
איר האט געהערט וואס איז געשהן אין מצרים?! איר האט געהערט?! [-כלום שמעתם מה שקרה במצרים???] אלעס איז געווארן בלוט!" [ – הכל נעשה לדם!]
ור' זלמן ממשיך להמחיש לעצמו:
"כל המים בימים ובנהרות נהיו לדם, אפילו את המים שבברזים כבר לא יכלו לשתות, הכל נהיה לדם… אי אי", התמוגג ר' זלמן בחדווה, "המצרי חשב שיוכל לשתות עם היהודי בכוס אחת, אך ה' כל יכול! המצרי שותה דם והיהודי שותה מים! נפלאות ה', נפלאות ה'!"
כעת מכריז ר' זלמן: "צפרדע!!! דז'אבעס! כל הבית התמלא בדז'אבעס!"
וממשיך לספר ברגש רב: "הם קפצו על המיטות, על השולחנות, הם נכנסו לתוך המאכלים, ואפילו לתוך התנורים הבוערים קפצו הצפרדעים במסירות נפש…
אוי, אוי", מתלהט ר' זלמן בלבת אש, וכבר אינו יכול לעצור ברוחו, מזדעק הוא לפתע:
"אם הקב"ה היה מצווה עלי להכנס לתנור… הייתי גם אני קופץ אין דעם תנור אריין!" ובאומרו זאת, היה פעמים מתלהב ר' זלמן ורץ עד דלת ביהמ"ד, להמחיש את נכונותו… "אכן, רק אלו שמסרו עצמן למיתה בכבשן האש המשיכו לחיות, ניסים ונפלאות!"
מסיים הוא בניחותא, ופונה להמחשת המכה הבאה – "די דריטע מכה איז גיווען – כינים!!!
נו, כאן כבר לא יכלו החרטומים לעשות דבר"… שוחק ר' זלמן, "כאן הם כבר צעקו – אצבע אלוקים היא!". (פעמים הסביר ר' זלמן לתלמידים במתק לשונו: 'רש"י הקדוש אומר שאין הכישוף יכול לשלוט על בריה פחות מכעדשה, ומדוע? אולי פשוט, כי הבעלי גאווה הגדולים, האיך יוכלו להתעסק עם דבר קטן מכעדשה?!')
כך עמד ר' זלמן בינו לבין קונו, וביאר כל מכה ומכה בהמחשה חיה עד שהגיע לקריעת ים סוף. זאת כדי להחדיר אל ליבו שוב ושוב את הידיעה הברורה כי ד' הוא האלוקים בשמיים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד מלבדו!
(מתוך הספר רבי זלמן, גליון מחוברים)​