חנוכה כמה חשמונאים נלחמו ביוונים (1 צופה)

[גרינפלד]

כתב הערכי תנאים (ערך חשמונאי, הובא בקש"ק שבת כא, ב), וז"ל, חשמונאי, במדרש לכו נרננה בת אחת היתה לו ליוחנן כהן גדול שלא היה כיופיה בעולם מקודשת לבנו של חשמונאי ואלעזר היה שמו ואביו היה סגן והוא היה משוח מלחמה, ובא אחד מן היוונים ותפשה בבלוריתה..., באותה שעה היו מצפין להרי מזרח שמא יבאו להן גייסות של פרס שנאמר (תהלים קכא, א) "אשא עיני אל ההרים" וגו', אמרו ליוחנן לא כך כתוב (ירמיה יז, ה) "ארור הגבר אשר יבטח באדם" וגו', אמר לו יוחנן אני ושלשת בני אתה ושבעה בניך הרי שנים עשר כנגד י''ב שבטים, מובטח אני שהקב''ה יעשה ניסים על ידינו, מיד שלף אלעזר את הסייף וחתך את ראש היווני ואמר "עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ" (תהלים שם, ב), ע"כ.

ועי' רש"י (דברים לג, יא) "שנים עשר בני חשמונאי ואלעזר", ומבואר גם שהיו שנים עשרה. מיהו מבואר שזה בני חשמונאי ואלעזר, ושונה מהערכי תנאים שכתב "בני חשמונאי ויוחנן".​

 

[יוסף צ. הירשמן]

הרחבתי על כך במאמר חשמונאי הכהן ובניו קינאו לכבוד ה', להלן עיקר הנוגע לעניינינו:


אָמַר לוֹ חַשְׁמוֹנַאי [ליוחנן], כֹּהֵן גָּדוֹל, לֹא כָּךְ כָּתוּב 'אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם וְשָׂם בָּשָׂר זְרֹעוֹ וּמִן ה' יָסוּר לִבּוֹ', וְכָתוּב 'בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּה' וְהָיָה ה' מִבְטַחוֹ' (ירמיה יז ה-ז). כלומר, אין לנו לבטוח בכוח הזרוע של הפרסיים, אלא עלינו לבטוח בה' ולצאת בעצמנו נגד היוונים, ואז יהיה ה' בעזרנו. אָמַר לוֹ 'הֵן [נכון], אֶלָּא מַה תֹּאמַר שֶׁנַּעֲשֶׂה'.

אָמַר לוֹ - חשמונאי אמר ליוחנן, אֲנִי אוֹמֵר לְךָ, הֲרֵי אֲנִי וְשִׁבְעָה בָּנַי וְאַתָּה וּשְׁלֹשָׁה בָּנֶיךָ, הֲרֵי אָנוּ שְׁנֵים עָשָׂר כְּנֶגֶד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל, מֻבְטָחִין אָנוּ שֶׁהַשֵּׁם יַעֲשֶׂה לָנוּ נֵס לְמַעַן שְׁמוֹ[7].

כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע אֶלְעָזָר כָּךְ נִתְחַזֵּק וְשָׁלַף סַיִף [חרב] שֶׁלּוֹ, וְהִתִּיז רֹאשׁ שֶׁל יְוָנִי שרצה לטמא את כלתו, וְאָמַר 'עֶזְרִי מֵעִם ה' עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ' (תהלים קכא ב), וְהָרַג מִגִּבּוֹרֵיהֶם חֲלָלִים עַד מְאֹד.

לאחר שנחתך ראשו של היווני על ידי אלעזר, קמו יהודה המכבי ושאר הגיבורים, שנים עשר במספר, ונכנסו למחנה היוונים כל אחד מצד אחר, והחלו להרוג בהם ולרוצץ אותם, עד שברחו כל היוונים מפניהם, והם רדפו אחריהם וזינבו בהם והפילו מהם רבים במנוסתם.

 

[יוסף צ. הירשמן]

ובמאמר סיפור החתונה ע"פ מדרשי "מעשה חנוכה" הבאתי מדרש אחר בו יש שינוי במניינם ושמותיהם וז"ל:


...הֲלֹא יֵשׁ לָכֶם לִלְמֹד מִשִּׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִּינָה, שֶׁלֹּא הָיוּ אֶלָּא שְׁנַיִם, וְקִנְּאוּ לַאֲחוֹתָם וְהָרְגוּ כְּרַךְ [-עיר גדולה] כִּשְׁכֶם, וּמָסְרוּ נַפְשָׁם עַל יִחוּד שֶׁל מָקוֹם, וְעֲזָרָם ה' וְלֹא הִכְלִימָם. וְאַתֶּם חֲמִשָּׁה אַחִים, יְהוּדָה יוֹחָנָן יוֹנָתָן שִׁמְעוֹן וְאֶלְעָזָר, וּפִרְחֵי כְּהֻנָּה [-כהנים צעירים] יוֹתֵר מִמָּאתַיִם בָּחוּר, שִׂימוּ בִּטְחוֹנְכֶם עַל הַמָּקוֹם וְהוּא יַעֲזֹר אֶתְכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר 'כִּי אֵין מַעֲצוֹר לַה' לְהוֹשִׁיעַ בְּרַב אוֹ בִמְעָט' (שמואל א' יד ו).

וּפָתְחָה פִּיהָ וְאָמְרָה 'רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם לֹא תָּחוּס עָלֵינוּ, חוּס עַל קְדֻשַּׁת שִׁמְךָ הַגָּדוֹל שֶׁנִּקְרָא עָלֵינוּ, וּנְקֹם הַיּוֹם נִקְמָתֵנוּ'.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְקַנְּאוּ אַחֶיהָ, וְאָמְרוּ 'בּוֹאוּ וְנִטּוֹל עֵצָה מַה נַּעֲשֶׂה'.

נָטְלוּ עֵצָה זֶה מִזֶּה וְאָמְרוּ:

בּוֹאוּ וְנִקַּח אֲחוֹתֵנוּ, וְנוֹלִיכֶנָּה אֵצֶל הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל, וְנֹאמַר לוֹ 'אֲחוֹתֵנוּ בַּת כֹּהֵן גָּדוֹל, וְאֵין כָּל יִשְׂרָאֵל גָּדוֹל מֵאָבִינוּ, רָאִינוּ שֶׁלֹּא תָּלִין אֲחוֹתֵנוּ עִם הַהֶגְמוֹן אֶלָּא עִם הַמֶּלֶךְ שֶׁהוּא גָּדוֹל כְּמוֹתֵנוּ', וְנִכְנַסְנוּ עָלָיו וְנַהַרְגֵהוּ וְנֵצֵא, וְנַתְחִיל אַחַר כָּךְ בַּעֲבָדָיו וְשָׂרָיו, וְהַשֵּׁם יַעְזְרֵנוּ וִישַׂגְּבֵנוּ [-יחזק אותנו].