בגיטין ע. אמרו:
"אמר ליה אליהו לר' נתן אכול שליש ושתה שליש והנח שליש לכשתכעוס תעמוד על מילואך"
ופירש רש"י:
אכול שליש - מלא מעיך שליש ושתה שליש והנח שליש בטנך ריקם: ולכשתכעוס - וימלא בטנך כעס תעמוד על מילואך אבל אם תמלא מעיך אכילה ושתיה לכשתכעוס תבקע:
ויל"ע אם דבר זה הוא טוב לנהוג גם בשבת.
ובספר חסידים סוף סי' תקסט כתוב:
"צדיק אוכל לשובע נפשו בשבתות וימים טובים".
וכתב שם בברית עולם (תקסח): "מוכח מדברי רבינו שגם בשבתות ויו"ט יהיה מתנהג כהוגן באכילה ושתיה ויהיה צדיק אוכל לשובע נפשו. וכ"כ בספר עמק ברכה דק"ט ע"ב דכל האוכל בשבת יותר וכו' לא שפיר עבד עיין לשון הרב שם" עכ"ל.
ובמקור חסד שם ציין לתנא דבי אליהו פרק כו, וז"ל התדב"א:
"ואעפ"י שאמר ר"ע עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות מכל מקום יטול אדם בשר מעט ויין מעט ואל ירבה בבשר ויין יותר מדאי ואם הרבה בבשר ויין יותר מדאי הרי מקרא מוכיח עליו (משלי כ״ג:כ׳-כ״א) אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו כי סובא וזולל יורש ואם לא זכה אדם לבקש רחמים על ד"ת שיכנסו לתוך מעיו מכל מקום יבקש רחמים על אכילה ושתיה יתירה שלא יכנסו לתוך מעיו שנאמר (ישעיהו מ״ח:י׳) הנה צרפתיך ולא בכסף בחרתיך בכור עוני מה כור זה אפילו אתה נותן בו כל העצים שבעולם הרי זה שורפן ומפסידן כך גרונו של אדם אפילו אתה נותן בו כל אכילות יפות שבעולם הוא בולען ומפסידן".
ובמקו"ח שם כתב בשם מקח"י דמדת חסידות שנו כאן ומדינא שרי עיי"ש.
ובהערות הגר"ד שפרבר כתב ע"ז:
ומ"מ בכוונת רבינו החסיד נראה להוסיף, דבשבת ויו"ט יש לאכול לשובע שלא ימעט כבימות החול שיש למעט כשליש וחשוב כתענית, ובתד"א ובעמק ברכה לא כתוב רק יותר מידי.
"אמר ליה אליהו לר' נתן אכול שליש ושתה שליש והנח שליש לכשתכעוס תעמוד על מילואך"
ופירש רש"י:
אכול שליש - מלא מעיך שליש ושתה שליש והנח שליש בטנך ריקם: ולכשתכעוס - וימלא בטנך כעס תעמוד על מילואך אבל אם תמלא מעיך אכילה ושתיה לכשתכעוס תבקע:
ויל"ע אם דבר זה הוא טוב לנהוג גם בשבת.
ובספר חסידים סוף סי' תקסט כתוב:
"צדיק אוכל לשובע נפשו בשבתות וימים טובים".
וכתב שם בברית עולם (תקסח): "מוכח מדברי רבינו שגם בשבתות ויו"ט יהיה מתנהג כהוגן באכילה ושתיה ויהיה צדיק אוכל לשובע נפשו. וכ"כ בספר עמק ברכה דק"ט ע"ב דכל האוכל בשבת יותר וכו' לא שפיר עבד עיין לשון הרב שם" עכ"ל.
ובמקור חסד שם ציין לתנא דבי אליהו פרק כו, וז"ל התדב"א:
"ואעפ"י שאמר ר"ע עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות מכל מקום יטול אדם בשר מעט ויין מעט ואל ירבה בבשר ויין יותר מדאי ואם הרבה בבשר ויין יותר מדאי הרי מקרא מוכיח עליו (משלי כ״ג:כ׳-כ״א) אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו כי סובא וזולל יורש ואם לא זכה אדם לבקש רחמים על ד"ת שיכנסו לתוך מעיו מכל מקום יבקש רחמים על אכילה ושתיה יתירה שלא יכנסו לתוך מעיו שנאמר (ישעיהו מ״ח:י׳) הנה צרפתיך ולא בכסף בחרתיך בכור עוני מה כור זה אפילו אתה נותן בו כל העצים שבעולם הרי זה שורפן ומפסידן כך גרונו של אדם אפילו אתה נותן בו כל אכילות יפות שבעולם הוא בולען ומפסידן".
ובמקו"ח שם כתב בשם מקח"י דמדת חסידות שנו כאן ומדינא שרי עיי"ש.
ובהערות הגר"ד שפרבר כתב ע"ז:
ומ"מ בכוונת רבינו החסיד נראה להוסיף, דבשבת ויו"ט יש לאכול לשובע שלא ימעט כבימות החול שיש למעט כשליש וחשוב כתענית, ובתד"א ובעמק ברכה לא כתוב רק יותר מידי.