- הודעות
- 4,364
- תודות
- 11,035
- נקודות
- 885
מתוך ה'מגדלות מרקחים':
בבית אחד יאכל לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה ועצם לא תשברו בו (יב מו)
בפסחים פד: איכא מאן דאמר שאיסור שבירת עצם בקרבן פסח נוהג גם בקרבן שנעשה נותר או שנפסל ביוצא, אם היתה לו שעת הכושר. והקשה בשו"ת יד רמה סי' כ"ט, הרי עצם שאין עליו כזית בשר אין עוברים עליו משום שבירת עצם, וא"כ בנותר דלשריפה אזיל, נימא כתותי מיכתת שיעוריה, והוי כמו שאין כאן כזית.
ונראה ליישב, דהנה נחלקו הראשונים בדין כתותי מיכתת שיעוריה, דיש סוברים [עי' ראבי"ה סי' אלף ק"מ ומאירי עירובין יד:] דהיינו דוקא בדבר דבעינן שלם, דאז חזינן כאילו החלקים מפורדים. אבל בדבר שאין צריך שלימות, לא שייך כתותי מיכתת שיעורא. ומעתה יש לדון לענין שבירת עצם בפסח, האם מצטרפין ב' חצאי זיתים לזה, או דבעינן כזית שלם, ומסברא אין צריך דוקא כזית שלם, דהטעם דבעינן כזית הוא משום דמקשינן איסור שבירת עצם למצות אכילת קרבן פסח דכתיב ביה בבית אחד יאכל, ולזה ודאי מצטרפין גם ב' חצאי זיתים בתוך כדי אכילת פרס. א"כ ניחא, דלא איכפת לן בזה דכתותי מיכתת שיעורא.
עוד יש ליישב, לפי מש"כ במרכבת המשנה ק"פ פ"י ה"ב ובאור שמח שם, שלפי דעה זו שדי בהיתה לו שעת הכושר, א"כ גם אם הבשר נקלף לגמרי מהעצם ג"כ נשאר איסור שבירת עצם, כל שהיה עליו מקודם לכן כזית בשר, אך במנחת חינוך מצוה ט"ז נקט דלא כן, דעכ"פ בעינן שיהיה עליו עתה כזית בשר. ובביאור פלוגתתם נראה, דהנה בטעם החילוק בין היתה לו שעת הכושר להיכא דלא היתה לו שעת הכושר, כתב רבינו הגרי"ג אדלשטיין זצ"ל לדון דזהו משום דכבר חל איסור שבירת עצם, ולפי"ז צ"ל דליכא איסור שבירת עצם קודם זריקה, ולכן קרבן שנפסל קודם זריקה שלא היתה לו שעת הכושר אין בו איסור שבירת עצם.
אמנם המנ"ח במצוה ט"ז אות י' כתב דהשובר עצם קודם זריקה חייב, ולדבריו ליכא למימר מטעם הנ"ל, שהרי לעולם איכא איסור קודם זריקה. וצ"ל בביאור החילוק באופ"א, דפסול שהיתה לו שעת הכושר הוא פסול יותר קל והבשר נחשב ראוי לאכילה כיון שכבר היה ראוי. ומעתה נראה דכל דברי האחרונים הנ"ל יתכנו אי נימא דהביאור הוא דחל האיסור, דאז י"ל דאין חילוק בין נסתלק הבשר לגמרי או נפסל. אך אם הביאור הוא דהפסול יותר קל והיכא דיש בו פסול שהיתה לו שעת הכושר יש עליו שם ראוי לאכילה, א"כ כל זה כאשר הבשר עדיין קיים, ופשוט. עכ"פ לפי דברי האו"ש והמרכה"מ לא קשה הקושיא הנ"ל דנימא כתותי מכיתת שיעורא, דאה"נ נחשב עכשיו דליכא כזית בשר, אבל לשיטה זו אי"צ שיהיה עכשיו בשר כלל, ודי בזה שהיה עליו מקודם כזית בשר.
עוד יש ליישב, לפי מה שחידש האבני נזר [חידושי אבנ"ז עמ"ס סנהדרין בהשמטות בסוה"ס לדף לה.], דבאמת קשה אמאי לולב של אשירה פסול ביו"ט משום דכתותי מיכתת שיעוריה, הרי אין שורפין קדשים ביו"ט וא"כ עכשיו אינו עומד לשריפה. וכתב לחדש דבאמת כל זה היכא דהיה כבר של אשירה מערב יו"ט, וכיון שכבר היה עומד להשרף קודם יו"ט נעשה כתותי מיכתת שיעורא, אך בנעשה אשירה ביו"ט באמת לא חל עליו דין כתותי מיכתת שיעורא. ולפי"ז ניחא הכא, דהא שבירת עצם מיירי בליל יו"ט של פסח, ואין שורפין קדשים ביו"ט, א"כ היכא דנעשה פסול בליל יו"ט של פסח, עדיין לא אמרינן ביה כתותי מיכתת שיעורא. ואמנם הוא חידוש גדול, דבפשוטו כל היכא דאיכא ביה דין שריפה מחמת עצמו אע"פ שעכשיו אריא דאיסורא רביע עליה, מ"מ איכא דין כתותי מיכתת.
בבית אחד יאכל לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה ועצם לא תשברו בו (יב מו)
בפסחים פד: איכא מאן דאמר שאיסור שבירת עצם בקרבן פסח נוהג גם בקרבן שנעשה נותר או שנפסל ביוצא, אם היתה לו שעת הכושר. והקשה בשו"ת יד רמה סי' כ"ט, הרי עצם שאין עליו כזית בשר אין עוברים עליו משום שבירת עצם, וא"כ בנותר דלשריפה אזיל, נימא כתותי מיכתת שיעוריה, והוי כמו שאין כאן כזית.
ונראה ליישב, דהנה נחלקו הראשונים בדין כתותי מיכתת שיעוריה, דיש סוברים [עי' ראבי"ה סי' אלף ק"מ ומאירי עירובין יד:] דהיינו דוקא בדבר דבעינן שלם, דאז חזינן כאילו החלקים מפורדים. אבל בדבר שאין צריך שלימות, לא שייך כתותי מיכתת שיעורא. ומעתה יש לדון לענין שבירת עצם בפסח, האם מצטרפין ב' חצאי זיתים לזה, או דבעינן כזית שלם, ומסברא אין צריך דוקא כזית שלם, דהטעם דבעינן כזית הוא משום דמקשינן איסור שבירת עצם למצות אכילת קרבן פסח דכתיב ביה בבית אחד יאכל, ולזה ודאי מצטרפין גם ב' חצאי זיתים בתוך כדי אכילת פרס. א"כ ניחא, דלא איכפת לן בזה דכתותי מיכתת שיעורא.
עוד יש ליישב, לפי מש"כ במרכבת המשנה ק"פ פ"י ה"ב ובאור שמח שם, שלפי דעה זו שדי בהיתה לו שעת הכושר, א"כ גם אם הבשר נקלף לגמרי מהעצם ג"כ נשאר איסור שבירת עצם, כל שהיה עליו מקודם לכן כזית בשר, אך במנחת חינוך מצוה ט"ז נקט דלא כן, דעכ"פ בעינן שיהיה עליו עתה כזית בשר. ובביאור פלוגתתם נראה, דהנה בטעם החילוק בין היתה לו שעת הכושר להיכא דלא היתה לו שעת הכושר, כתב רבינו הגרי"ג אדלשטיין זצ"ל לדון דזהו משום דכבר חל איסור שבירת עצם, ולפי"ז צ"ל דליכא איסור שבירת עצם קודם זריקה, ולכן קרבן שנפסל קודם זריקה שלא היתה לו שעת הכושר אין בו איסור שבירת עצם.
אמנם המנ"ח במצוה ט"ז אות י' כתב דהשובר עצם קודם זריקה חייב, ולדבריו ליכא למימר מטעם הנ"ל, שהרי לעולם איכא איסור קודם זריקה. וצ"ל בביאור החילוק באופ"א, דפסול שהיתה לו שעת הכושר הוא פסול יותר קל והבשר נחשב ראוי לאכילה כיון שכבר היה ראוי. ומעתה נראה דכל דברי האחרונים הנ"ל יתכנו אי נימא דהביאור הוא דחל האיסור, דאז י"ל דאין חילוק בין נסתלק הבשר לגמרי או נפסל. אך אם הביאור הוא דהפסול יותר קל והיכא דיש בו פסול שהיתה לו שעת הכושר יש עליו שם ראוי לאכילה, א"כ כל זה כאשר הבשר עדיין קיים, ופשוט. עכ"פ לפי דברי האו"ש והמרכה"מ לא קשה הקושיא הנ"ל דנימא כתותי מכיתת שיעורא, דאה"נ נחשב עכשיו דליכא כזית בשר, אבל לשיטה זו אי"צ שיהיה עכשיו בשר כלל, ודי בזה שהיה עליו מקודם כזית בשר.
עוד יש ליישב, לפי מה שחידש האבני נזר [חידושי אבנ"ז עמ"ס סנהדרין בהשמטות בסוה"ס לדף לה.], דבאמת קשה אמאי לולב של אשירה פסול ביו"ט משום דכתותי מיכתת שיעוריה, הרי אין שורפין קדשים ביו"ט וא"כ עכשיו אינו עומד לשריפה. וכתב לחדש דבאמת כל זה היכא דהיה כבר של אשירה מערב יו"ט, וכיון שכבר היה עומד להשרף קודם יו"ט נעשה כתותי מיכתת שיעורא, אך בנעשה אשירה ביו"ט באמת לא חל עליו דין כתותי מיכתת שיעורא. ולפי"ז ניחא הכא, דהא שבירת עצם מיירי בליל יו"ט של פסח, ואין שורפין קדשים ביו"ט, א"כ היכא דנעשה פסול בליל יו"ט של פסח, עדיין לא אמרינן ביה כתותי מיכתת שיעורא. ואמנם הוא חידוש גדול, דבפשוטו כל היכא דאיכא ביה דין שריפה מחמת עצמו אע"פ שעכשיו אריא דאיסורא רביע עליה, מ"מ איכא דין כתותי מיכתת.