בס"ד
בעניין כתותי מכתית שיעוריה:
בגמ' עירובין דף פ: אתמר רב חייא בר אשי אמר עושין לחי אשירה ורבי שמעון בן לקיש אמר עושין קורה אשירה מאן דאמר קורה כל שכן לחי, ומאן דאמר לחי אבל קורה לא, כתותי מכתת שיעוריה. פירוש שהרי אין ללחי שיעור, לא ברחבו ולא בעוביו, ואין שייך לומר בו כתותי מיכתת שיעוריה.
והקשו בתוספות אף על גב דלחי נמי בעי שיעור גובה וגם רוחב משהו וממילא כשהלחי הוא מאיסור הנאה שייך ביה כתותי מכתית שיעורא, מכל מקום כיון דלא בעי אלא שיעור זוטא לא החמירו בו וה"ר אברהם פירש לחי אם היה מדבק הכתיתים בכותל הוי לחי ובלבד שלא יהו ניטלות ברוח ואין להקשות מהא דפסלינן לולב של אשירה אפילו ביום טוב שני דמשמע דכמאן דליתיה דמי דגבי לולב של מצוה החמירו.
והנראה בתוס' שנחלקו שני הפירושים אמאי אין בלחי דין של כתותי מיכתת שיעורא לפירוש הראשון באמת בלחי יש שיעור והיה הו"א שיהיה לו דין של כתותי אבל היות והוא שיעור קטן לא החמירו בו שיהיה כתותי מיכתת ולפי' השני שיטת ר' אברהם דבלחי גם אם נאמר שיש דין של כתותי והדבר כתות וטחון לפנינו אבל היות שאפשר לראות שהלחי מדובק בכל חלקיו ובכה"ג לחי כזה יהני א"כ אין את הבעייה של כתותי מיכתת שיעורי.
והקשו תו"ס מיד ואין להקשות מהא דפסלינן לולב של אשירה דמשמע דכמאן דליתא דמי.
וצ"ב מה הוקשה לתו"ס דהרי כל מה דאיירי בתו"ס בדברים שאין פסול חסר כגון לחי וקורה או ומצד הבעייה של כתותי ביאר ב' פירושים או שאיירי בשיעור קטן או שנראה כמדובק אבל מה ההו"א להקשות מהא דלולב דלולב לא יהני תירוצי דלעיל דשם גם אם רואים כמדובק אבל אכתי יש פסול של חסר, וצ"ל דלכן הדגישו תו"ס ביו"ט שני דאז אין פסול של חסר וממילא יהני שרואים כאילו מדובק ויהיה כשר לנטילה מדרבנן.
אולם תמיה לי טובא דעדיין גם אם אין פסול חסר ביו"ט שני אבל אכתי דדין כתותי מיכתת שיעורא הכוונה דהדבר טחון הדק היטב וא"כ הגם אין פסול של חסר אבל הלולב כבר לא בגדר לולב דדבר חדש בא לכאן וכאילו יצירה חדשה דהשתנה הדבר מכמות שהיה כלל ועיקר. וצ"ל דהכוונה כאן היות ויש דין שרואים כאילו מדובק א"כ לא שייך כתותי מיכתת שיעורא כלומר דהיה צד לומר בסברא דרואין כאילו מדובק דקודם רואים את הדבר כתות ואז רואים את הדבר מדובק ובלחי לא יהיה בעייה היות ואין שום סיבה לפסול לחי מדובק, אבל נראה בסברא הזו של רואים כאילו מדובק שמהתחלה לא מתחיל כתותי מיכתת שיעורא דכל המיכתת מתחיל בדבר שא"א לדבק כלל ועיקר (מצד ההלכה) אבל כל זה איננו שווה לי דעדיין באתרוג ולולב הגם שרואים כאילו מדובק שאז לא מתחיל הכתותי דכל כתותי זה רק בדבר שא"א לדבק וכאן ביו"ט השני אפשר לדבק אבל אכתי עדיין השאלה קיימת היות ויש בעייה שחוץ מהדין שלא יהיה חסר יש בעייה שהלולב הוא לא כמות שהיה וצ"ע וא"כ צריך ביאור מה קושית תו"ס
ונראה בביאור הדברים דהרי בלולב דמי ללחי בענין השיעור דהגם שבלולב צריך שיעור זה דווקא בגובהו ולא ברוחבו דלא נאמר שיעור ברוחב כלל ואכ מקשה תוס מלולב שפיר דלפירוש הראשון בתוס שבשיעור מועט לא החמירו שיהיה כתותי מיכתת שיעוריה.
ונבוא לדון לעניין נר חנוכה שהודלק משמן של איסור הובא במשנ"ב תרע"ג שיטת הפרי מגדים דאי אפשר לצאת ידי חובה בשמן של איסורי הנאה מאחר שישנו חיוב בנר חנוכה לתת בו שמן בשיעור שיוכל לדלוק לכל הפחות כ'חצי שעה', ושמן זה של איסור הנאה - 'מיכתת שיעוריה', ולכן איננו כשר והמעיין בפנים יראה דהסתפק בדין כתותי מיכתת שיעורא
ובאמת שהשאלה זועקת מאליה וכבר הקשה הערוך השולחן כשאין לאסור מטעם זה, מאחר שכתבו בתוספות בהגדרת 'כתותי מיכתת' שיש להתייחס לחפץ כאילו הוא חתוך לחתיכות ואינו שלם, אך לא כאילו הוא אינו, ולכן רק במצווה שיש חיוב לחפץ שלם ישנו חסרון זה, אך לעניין שמן של נר חנוכה אין חסרון בכך שהחפץ חתוך, מאחר שיש בו את השיעור הדרוש.
וצ"ל שנחלקו בתירוצי תו"ס.
בעניין כתותי מכתית שיעוריה:
בגמ' עירובין דף פ: אתמר רב חייא בר אשי אמר עושין לחי אשירה ורבי שמעון בן לקיש אמר עושין קורה אשירה מאן דאמר קורה כל שכן לחי, ומאן דאמר לחי אבל קורה לא, כתותי מכתת שיעוריה. פירוש שהרי אין ללחי שיעור, לא ברחבו ולא בעוביו, ואין שייך לומר בו כתותי מיכתת שיעוריה.
והקשו בתוספות אף על גב דלחי נמי בעי שיעור גובה וגם רוחב משהו וממילא כשהלחי הוא מאיסור הנאה שייך ביה כתותי מכתית שיעורא, מכל מקום כיון דלא בעי אלא שיעור זוטא לא החמירו בו וה"ר אברהם פירש לחי אם היה מדבק הכתיתים בכותל הוי לחי ובלבד שלא יהו ניטלות ברוח ואין להקשות מהא דפסלינן לולב של אשירה אפילו ביום טוב שני דמשמע דכמאן דליתיה דמי דגבי לולב של מצוה החמירו.
והנראה בתוס' שנחלקו שני הפירושים אמאי אין בלחי דין של כתותי מיכתת שיעורא לפירוש הראשון באמת בלחי יש שיעור והיה הו"א שיהיה לו דין של כתותי אבל היות והוא שיעור קטן לא החמירו בו שיהיה כתותי מיכתת ולפי' השני שיטת ר' אברהם דבלחי גם אם נאמר שיש דין של כתותי והדבר כתות וטחון לפנינו אבל היות שאפשר לראות שהלחי מדובק בכל חלקיו ובכה"ג לחי כזה יהני א"כ אין את הבעייה של כתותי מיכתת שיעורי.
והקשו תו"ס מיד ואין להקשות מהא דפסלינן לולב של אשירה דמשמע דכמאן דליתא דמי.
וצ"ב מה הוקשה לתו"ס דהרי כל מה דאיירי בתו"ס בדברים שאין פסול חסר כגון לחי וקורה או ומצד הבעייה של כתותי ביאר ב' פירושים או שאיירי בשיעור קטן או שנראה כמדובק אבל מה ההו"א להקשות מהא דלולב דלולב לא יהני תירוצי דלעיל דשם גם אם רואים כמדובק אבל אכתי יש פסול של חסר, וצ"ל דלכן הדגישו תו"ס ביו"ט שני דאז אין פסול של חסר וממילא יהני שרואים כאילו מדובק ויהיה כשר לנטילה מדרבנן.
אולם תמיה לי טובא דעדיין גם אם אין פסול חסר ביו"ט שני אבל אכתי דדין כתותי מיכתת שיעורא הכוונה דהדבר טחון הדק היטב וא"כ הגם אין פסול של חסר אבל הלולב כבר לא בגדר לולב דדבר חדש בא לכאן וכאילו יצירה חדשה דהשתנה הדבר מכמות שהיה כלל ועיקר. וצ"ל דהכוונה כאן היות ויש דין שרואים כאילו מדובק א"כ לא שייך כתותי מיכתת שיעורא כלומר דהיה צד לומר בסברא דרואין כאילו מדובק דקודם רואים את הדבר כתות ואז רואים את הדבר מדובק ובלחי לא יהיה בעייה היות ואין שום סיבה לפסול לחי מדובק, אבל נראה בסברא הזו של רואים כאילו מדובק שמהתחלה לא מתחיל כתותי מיכתת שיעורא דכל המיכתת מתחיל בדבר שא"א לדבק כלל ועיקר (מצד ההלכה) אבל כל זה איננו שווה לי דעדיין באתרוג ולולב הגם שרואים כאילו מדובק שאז לא מתחיל הכתותי דכל כתותי זה רק בדבר שא"א לדבק וכאן ביו"ט השני אפשר לדבק אבל אכתי עדיין השאלה קיימת היות ויש בעייה שחוץ מהדין שלא יהיה חסר יש בעייה שהלולב הוא לא כמות שהיה וצ"ע וא"כ צריך ביאור מה קושית תו"ס
ונראה בביאור הדברים דהרי בלולב דמי ללחי בענין השיעור דהגם שבלולב צריך שיעור זה דווקא בגובהו ולא ברוחבו דלא נאמר שיעור ברוחב כלל ואכ מקשה תוס מלולב שפיר דלפירוש הראשון בתוס שבשיעור מועט לא החמירו שיהיה כתותי מיכתת שיעוריה.
ונבוא לדון לעניין נר חנוכה שהודלק משמן של איסור הובא במשנ"ב תרע"ג שיטת הפרי מגדים דאי אפשר לצאת ידי חובה בשמן של איסורי הנאה מאחר שישנו חיוב בנר חנוכה לתת בו שמן בשיעור שיוכל לדלוק לכל הפחות כ'חצי שעה', ושמן זה של איסור הנאה - 'מיכתת שיעוריה', ולכן איננו כשר והמעיין בפנים יראה דהסתפק בדין כתותי מיכתת שיעורא
ובאמת שהשאלה זועקת מאליה וכבר הקשה הערוך השולחן כשאין לאסור מטעם זה, מאחר שכתבו בתוספות בהגדרת 'כתותי מיכתת' שיש להתייחס לחפץ כאילו הוא חתוך לחתיכות ואינו שלם, אך לא כאילו הוא אינו, ולכן רק במצווה שיש חיוב לחפץ שלם ישנו חסרון זה, אך לעניין שמן של נר חנוכה אין חסרון בכך שהחפץ חתוך, מאחר שיש בו את השיעור הדרוש.
וצ"ל שנחלקו בתירוצי תו"ס.