חודשי השנה כ"ה סיוון - יום ההוצאה להורג של שלושה מהרוגי מלכות (1 צופה)

[אחד יחיד]

כתב הטור (אורח חיים סימן תק"פ):

"בכ"ה (= סיון) נהרג ר"ש בן גמליאל ורבי ישמעאל ור' חנינא סגן הכהנים".

לחץ כדי לכווץ...

וכה מתואר באבות דרבי נתן (נוסח א', פרק ל"ח, ג'):

"וכשתפשו את רבן שמעון בן גמליאל ואת רבי ישמעאל ליהרג, היה רבן שמעון בן גמליאל יושב ותוהה בדעתו ואומר: אוי לנו, שאנו נהרגין כמחללי שבתות וכעובדי עבודה זרה וכמגלי עריות וכשופכי דמים... והיו מתחננין לאספקלטור: זה אמר אני כהן בן כהן גדול, הרגני תחלה ואל אראה במיתת חברי. וזה אמר לו אני נשיא בן נשיא, הרגני תחלה ואל אראה במיתת חברי. אמר להם: הפילו גורלות. והפילו, ונפל הפור על רבן שמעון בן גמליאל. מיד נטל החרב וחתך את ראשו. נטלו רבי ישמעאל בן אלישע והניחו בחיקו, והיה בוכה וצועק: פה קדוש, פה נאמן, פה קדוש, פה נאמן, פה שמוציא סנדלפונין טובות ואבנים טובות ומרגליות, מי הטמינך בעפר, ומי מילא לשונך עפר ואפר. עליך הכתוב אומר (זכריה יג) "חרב עורי על רועי ועל גבר עמיתי". לא הספיק לגמור הדבר עד שנטלו החרב וחתכו את ראשו".

לחץ כדי לכווץ...

 

[אחד יחיד]

בהא דרבי חנינא סגן הכהנים נכלל בעשרה הרוגי מלכות - הוא דעת מדרש עשר גלויות.

 

[אחד יחיד]

כשהשמועה על מותם הגיעה לרבי עקיבא ולרבי יהודה בן בתירא, והם חגרו מתניהם שׂק וקרעו בגדיהם ואמרו:

”אחינו ישראל, אילו טובה הייתה לעולם תחילה - לא היו מקבלים (אותה) אלא רבן שמעון ורבי ישמעאל, ועכשיו - גלוי היה לפני מי שאמר והיה העולם שסוף פורענות גדול עתיד לבוא לעולם, ולפיכך נסתלקו אלו מן העולם (שלא יראו את הפורענות).” (מסכת שמחות פרק ח' הלכה ח').

 

[אחד יחיד]

וְצִוָּה בְלִיַּעַל לְהָרְגָם בְּכֹחַ וְלָאֵל
וּשְׁנַיִם מֵהֶם הוֹצִיאוּ תְּחִלָּה שֶׁהֵם גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל כֹּהֵן גָּדוֹל וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל נְשִׂיא יִשְׂרָאֵל

כְּרֹת רֹאשׁוֹ תְּחִלָּה הִרְבָּה מֶנּוּ לִבְעוֹן
וְנָם הָרְגֵנִי תְחִלָּה וְאַל אֶרְאֶה בְּמִיתַת מְשָׁרֵת דָּר מָעוֹן
לְהַפִּיל גּוֹרָלוֹת צִוָּה צִפְעוֹן
וְנָפַל הַגּוֹרָל עַל רַבָּן שִׁמְעוֹן

לִשְׁפֹּךְ דָּמוֹ מִהֵר כְּשׁוֹר פָּר
וּכְשֶׁנֶּחְתַּךְ רֹאשׁוֹ נְטָלוֹ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְצָרַח עָלָיו בְּקוֹל מַר כַּשּׁוֹפָר
אֵי הַלָּשׁוֹן הַמְמַהֶרֶת לְהוֹרוֹת בְּאִמְרֵי שְׁפָר
בַּעֲו‍ֹנוֹת אֵיךְ עַתָּה לוֹחֶכֶת אֶת הֶעָפָר

מַה מְּאֹד בָּכָה עָלָיו בַּחֲרָדָה
בַּת בְּלִיַּעַל לְקוֹל בְּכִיָּתוֹ שֶׁל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל עָמְדָה
תֹּאַר יָפְיוֹ בְּלִבָּהּ חָמְדָּה
וְשָׁאֲלָה מֵאֵת אָבִיהָ חַיָּתוֹ לְהַעֲמִידָה

נִאֵץ בְּלִיַּעַל דָּבָר זֶה לַעֲשׂוֹתוֹ
לְהַפְשִׁיט עוֹרוֹ מֵעַל פָּנָיו שָׁאֲלָה מֵאִתּוֹ
וְלֹא עִכֵּב דָּבָר זֶה לַעֲשׂוֹתוֹ
וּכְשֶׁהִגִּיעַ לִמְקוֹם תְּפִלִּין צָרַח בְּקוֹל מַר לְיוֹצֵר נִשְׁמָתוֹ

שַׂרְפֵי מַעְלָה צָעֲקוּ בְמָרָה
זוֹ תוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ עֹטֶה כַּשַּׂלְמָה אוֹרָה
אוֹיֵב מְנָאֵץ שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא
וּמְחָרֵף וּמְגַדֵּף עַל דִּבְרֵי תוֹרָה

עָנְתָה בַת קוֹל מִשָּׁמַיִם
אִם אֶשְׁמַע קוֹל אַחֵר אֶהֱפֹךְ אֶת הָעוֹלָם לְמַיִם
לְתֹהוּ וָבֹהוּ אָשִׁית הֲדֹמַיִם
גְּזֵרָה הִיא מִלְּפָנַי קַבְּלוּהָ מְשַׁעְשְׁעֵי דָת יוֹמָיִם

 

[אחד יחיד]

רבן שמעון בן גמליאל
נכנס הקיסר וכל גדולי רומי אחריו. אמר להם מי יהרג תחלה. ענה רבן שמעון בן גמליאל אבי נשיא בן נשיא מזרעו של דוד מלך ישראל עליו השלום, אני אהרג תחלה, ענה רי"ש כ"ג ואמר אני כ"ג בן כ"ג מזרעו של אהרן הכהן אני אהרג תחלה ואל אראה במיתת חברי. אמר הקיסר זה אמר אני אהרג תחלה וזה אמר אני אהרג תחלה אם כן הפילו גורלות ביניכם. ויפול הגורל על רשב"ג וצוה הקיסר לחתוך את ראשו תחלה וחתכוהו. ונטלוֹ אח"כ את רבי ישמעאל כה"ג בין ירכיו וצרח עליו במר נפש ואמר אי תורה ואי שכרה, הלשון שהייתה מבארת התורה בשבעים לשונות איך עתה לוחכת את העפר. והיה מתאונן ובוכה על רשב"ג. א"ל הקיסר מה זה ומה זה אתה זקן שאתה בוכה על חברך היה לך לבכות על עצמך. א"ל רבי ישמעאל אני בוכה על עצמי שחברי גדול ממני בתורה ובחכמה ועל שקדמני בישיבה של מעלה אני בוכה:

רבי ישמעאל כהן גדול
עוד הוא מדבר ומתאונן ובוכה ומקונן נשקפה בתו של הקיסר בעד החלון וראתה יופיו של ר"י כ"ג ונכמרו רחמיה עליו, ושלחה לאביה ליתן שאלה ובקשה אחת. ושלח לה הקיסר בתי כל אשר תאמרי אעשה חוץ מר' ישמעאל וחבריו. שלחה לו אבקש ממך להחיות את נפשו. שלח לה כבר נשבעתי. שלחה לו אבקש לך א"כ שתצווה להפשיט את עור פניו כדי להסתכל במקום מראה. מיד ציווה להפשיט את עור פניו, וכיון שהגיע למקום תפלין צעק צעקה גדולה ומרה, ונזדעזעה שמים וארץ. צעק פעם שניה ונזדעזע כסא הכבוד. אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה צדיק כזה שהראית לו כל גנזי העולם עליונים ורזי תחתונים יהרג במיתה משונה מזה הרשע, זו תורה וזו שכרה, אמר להם הניחו לו שתעמוד זכותו לדורות שלאחריו. אמר הקב"ה מה אעשה לבני גזרה היא ואין מי שיפר, יצאה ב"ק ואמרה אם אשמע קול אחר אהפוך את כל העולם לְתֹהוּ וָבֹהוּ, וכששמע רבי ישמעאל כך שתק, א"ל הקיסר עד עתה לא בכית ולא צעקת ועתה אתה צועק, א"ל לא על נשמתי אני צועק אלא על מצות תפלין שהולכין ממני. א"ל הקיסר עדיין אתה בוטח באלהיך. א"ל (איוב יג, טו): "הֵן יִקְטְלֵנִי לוֹ אֲיַחֵל". מיד יצאה נשמתו של ר' ישמעאל:

מדרש אלה אזכרה

 

[אחד יחיד]

חרב בא לעולם על עינוי הדין ועל עיוות הדין ומפני המורין בתורה שלא כהלכה וכשתפשו את רבי שמעון בן גמליאל ואת רבי ישמעאל ליהרג, היה רבי שמעון בן גמליאל יושב ותוהה בדעתו, ואומר אוי לנו שאנו נהרגין כמחללי שבתות וכעובדי כוכבים וכמגלי עריות וכשופכי דמים. אמר לו רבי ישמעאל בן אלישע: רצונך שאומר לפניך דבר אחד, אמר לו, אמור. אמר לו: שמא כשהיית מיסב בסעודה באו עניים ועמדו על פתחך, ולא הנחתם שיכנסו ויאכלו, אמר לו, השמים אם עשיתי כן. אלא שומרים היו לי יושבין על הפתח, כשהיו עניים באים היו מכניסין אותן אצלי, ואוכלין ושותין אצלי, ומברכין לשם שמים. אמר לו שמא כשהיית יושב ודורש בהר הבית, והיו כל אוכלוסי ישראל יושבין לפניך, זחה דעתך עליך. אמר לו ישמעאל אחי, מוכן אדם שיקבל את פגעו. והיו מתחננין לאספקלטור זה אמר אני כהן בן כהן גדול, הרגני תחלה ואל אראה במיתת חבירי. וזה אמר לו אני נשיא בן נשיא, הרגני תחלה ואל אראה במיתת חבירי. אמר להם: הפילו גורלות. והפילו, ונפל הפור על רבי שמעון בן גמליאל. מיד נטל החרב וחתך את ראשו. נטלו רבי ישמעאל בן אלישע והניחו בחיקו, והיה בוכה וצועק: פה קדוש, פה נאמן, פה קדוש, פה נאמן, פה שמוציא סנדלפונין טובות ואבנים טובות ומרגליות, מי הטמינך בעפר, ומי מילא לשונך עפר ואפר. עליך הכתוב אומר (זכריה יג, ז) חֶרֶב עוּרִי עַל רֹעִי וְעַל גֶּבֶר עֲמִיתִי. לא הספיק לגמור הדבר עד שנטלו החרב וחתכו את ראשו. ועליהם אמר הכתוב (שמות כב, כג) וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתוֹמִים ממשמע שנאמר וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב, איני יודע שהנשים נעשו אלמנות ובנים יתומים, אלא אלמנות ולא אלמנות, כגון שלא ימצאו להן עדים להתירם להנשא, כגון ביתר שלא נמלט ממנה נשמה להתיר אשת איש. וממשמע שנאמר וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת, איני יודע שהבנים יתומים, אלא יתומים ושאינן יתומים, שהיו נכסיהם עומדים בחזקת אבותם, ולא היו מניחין אותן לירש ולישא וליתן בהן:

אבות דרבי נתן, פרק ל"ח, ג'

 

[אחד יחיד]

[יד] רבי ישמעאל כהן גדול הוא בסוד יאשיהו, וידוע חסידותו כי [כמהו לא היה] לפניו (לא היה) מלך אשר שב וגו', ובילקוט שמעוני (מלכים רמז ר"א) [שלש מאות] שנה עד שלא נולד [יאשיהו] נקרא שמו, ובן שמונה שנה מלך, [וכי נער בן שמונה שנים מהו דעתו, אלא] מאס את האלילים ושבר את המצבות [וכרת את האשרים], והיתה זכותו מבקעת לפני כסא הכבוד, ובשביל הרעה שהיו [ישראל] עושים בסתר נאסף הצדיק רוח אפינו משיח ה', וכן רבי ישמעאל כה"ג היה מטטרו"ן סנדקו, ובישר את אמו מלידתו כשנראה לה, בהלכה ובחזרה מטבילת מצוה אותה הלילה כמה פעמים, והיה גם הוא מהרוגי מלכות, וניטל והופשט עורו מעליו, כשם שעשו כל בשרו של יאשיהו ככברה, ובגמרא גיטין פרק הניזקין [נ"ח א'], מעשה בבנו ובתו של רבי ישמעאל שמתו בבכיה זה היה לתיקון אמנון ותמר דדוד אח ואחות כי יפת תואר היתה, וכן גם כן אמנון טוב רואי ויפה, ועתה תיקונו מה שעות אז, הגם כי היו פעם אחרת בבן ובת דרבי יוסי דמן יוקרת, והיא גם היא תמר לא היתה ראויה להסבה, גם ענוש לצדיק לא טוב, וכשם שנפרעין מן המסובב כך נפרעין מן הסבה:

גלגולי נשמות אות י'

 

[אחד יחיד]

ד אמר ר' ישמעאל אותו היום חמישי בשבת היה כשבאה שמועה קשה מרומי לומר תפשו מאבירי ישראל ארבעה אנשים ר' שמעון בן גמליאל ר' ישמעאל בן אלישע ור' אלעזר ור' יהודה בן בבא ושמונים אלפים תלמידים מירושלים פדיון שלהם:

ה וכיון שראה ר' נחוניא בן הקנה גזרה זו עמד והורידם למרכבה שר הפנים אמר לי עשרה נתנו ונתנו לסמא"ל הרשע שרה של רומי לומר לך והכחד מישראל כל נתח טוב ירך וכתף להשלים וגונב איש ומכרו וגו' (שמות כא טז) לפי שעמדה מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא ואמרה לפניו רבונו של עולם כתבת בתורתך וגונב איש ומכרו וגו' ובני ישראל שגנבו את יוסף אחיהם ומכרוהו מה בא עליהם מיד נתנה רשות לסמא"ל להכחיד עשרה גבורים תחתיהם להשלים הגזרה ושמורה לו להנקם כשיגיע עת יפקד ה' על צבא המרום במרום ואחר כך על מלכי האדמה באדמה (ישעיה כד סד) שהוא נשחט ומוטל הוא וכל שרי מלכות שבמרום כגדיים וכבשים של יום הכפורים:

פרקי היכלות רבתי, פרק ה'

 

[אחד יחיד]

רבן שמעון בן גמליאל הזקן
גם הוא נשיא (ג' אלפים תת"י י"ח שנים קודם החורבן). ונהרג בחורבן והוא מעשרה הרוגי מלכות, ועל זה אמר ויפול הגורל על רבן שמעון בן גמליאל (עיין ר' ישמעאל בן אלישע כהן גדול). ולא נזכר במשנה, ויש אומרים כי הוא הנזכר פרק קמא דאבות, שמעון בנו אומר. וכ"כ התוספות יום טוב באבות משנה ט"ז, רבן גמליאל אומר הוא רבן גמליאל הזקן בן ר' שמעון בן הלל הזקן (ובפירוש הסדור חסר ב' תיבות שמעון בן), ובמשנה י"ז שמעון בנו אומר כל ימי כו'. ובסוף פרק קמא דכריתות (ח' א'), א"ר שמעון המעון הזה, פירש"י לשון שבועה, ובב"ב (קס"ו א') פירש רשב"ם, בבית המקדש נשבע, וע"כ אינו רבן שמעון בן גמליאל הנזכר אחר זה על ג' דברים העולם עומד, שלא היה בזמן בית המקדש. אבל זה שאמר בכריתות שעמדו הקינים בדינרי זהב אמר רבן שמעון בן גמליאל המעון הזה לא אלין הלילה עד שיהיו בדינרין, אם כן בהכרח שהיה בזמן הבית והוא זה שנהרג לא רבן שמעון בן גמליאל שהיה אביו של רבי. ומה שלא קראו רבן שמעון בנו לפי שהיה בחור כשאמר זה ולא עלה לגדולת רבן (כ"כ התוספות יום טוב בשנוי לשון, וקצת כתבתי לשון ספר היוחסין, והנחלת שמעוני טעה). וכ"כ בעשרה מאמרות מאמר חקור דין ח"ב פי"ט. לכן מיד אמר בסוף פרק קמא דאבות רבן שמעון בן גמליאל אומר, הוא בן רבן גמליאל דיבנה אביו של רבי, על שלשה דברים כו', ולכן סמך רבי דברי עצמו בפ"ב דאבות, רבי אומר איזה דרך ישרה, לדברי אביו דסוף פרק קמא דאבות, ואח"כ סידר דברי בנו רבן גמליאל בר' יהודה הנשיא אומר יפה תלמוד תורה (ע"ש), ואחריו אמר אל תפרוש מן הצבור שאמר הלל הוא בן בנו אחיו של ר' יהודה נשיאה, ופסקו לכנות הנשיאים בשם רבן אלא בשם ר' יהודה נשיאה, והיה לו [לרבן גמליאל ברבי] בן שנקרא ר' הלל, נעשה נשיא אחריו, ובו פסקה הנשיאות, והוא תיקן סדר העיבור, וסמך רבי דברי הלל בן בנו לקיים על עצמו לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך, וזה שלא כדעת האברבנאל והמפרשים שסוברים שהלל הזה הוא הלל הזקן, ואח"כ סמך להלל זה דברי הלל הזקן שאמר אין בור ירא חטא כו', ולא הוא היה אומר כגירסת המפרשים כהלל אומר אל תפרוש שהוא הלל הזקן. וכן טועים הגורסים הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד ומוחקים רבן שמעון בן גמליאל, כי סברו שזהו רבן שמעון בן גמליאל הנזכר לפני זה. וזה אינו, כי לפני זה הוא רבן שמעון בן גמליאל הנהרג בן רבן גמליאל הזקן וזה אביו של רבי (ע"ש וכפירוש יד יהודה סימן ל"ז, וכ"כ אברבנאל). בבבא בתרא (קס"ו א') נוסחא אחרינא, א"ר גמליאל המעון הזה והגירסא שלפנינו ובתורת כהנים פרשת תזריע, אמר רבן שמעון בן גמליאל המעון הזה לא אלין כו'. בערכין י' סוף ע"ב), תני רבן שמעון בן גמליאל שילוח היה כו'היה מקלח כו' רבן שמעון בן גמליאל אומר הרדולים לא היו במקדש כו', נראה שזה רבן שמעון בן גמליאל הוא (והנחלת שמעוני טעה) בכתובות נ"ט ב' במשנה, ר' אליעזר אומר אפילו הכניסה לו מאה שפחות כופה לעשות בצמר שהבטלה כו' רבן שמעון בן גמליאל אומר אף המדיר את אשתו כו' מלעשות מלאכה יוצא כו', ושם ס"א ב' א"ר מלכיו הלכה כר' אליעזר, כתכו התוס' הלכה כר' אליעזר והא דקיי"ל בכל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל כמשנתנו הלכה כמותו אין זה אותו שהיה בימי ר' אליעזר, עכ"ל. הרי לדעת התוס' נראה דרבן שמעון כן גמליאל דפליג עם ר' אליעזר במשנה אינו אביו של רבי שהלכה כמותו בכל מקום במשנה, אם כן הוא בן רבן גמליאל הזקן ונזכר במשנה. אבל הרא"ש סי' כ"ז כתב, ואינה ראיה כ"כ דפסק הלכה כר' אליעזר במאי דפליג אתנא קמא, אבל במאי דפליג אמר רבן שמעון בן גמליאל כל מקום ששנה הלכה כמותו, אם כן רבן שמעון בן גמליאל זה הוא אביו של רבי בן רבן גמליאל דיבנה. אמרו על רבן שמעון בן גמליאל כשהיה שמח שמחת בית השואבה היה נוטל ח' אבוקות של אור וזורק אחת ונוטל אחת ואין נוגעות זו בזו וכשהשתחוה נועץ ב' גודליו בארץ ושוחה ונושק הרצפה וזוקף ואין כל בריה יכולה לעשות כן וזו היא קידה, סוכה (נ"ג א'), והנחלת שמעוני טעה. ובסוטה (מ"ט ב'), אלף ילדים היו לבית אבא ולא נשתייר מהם אלא אני ובן אחי אבא בעסיא, וכתבו התוס' בפ"ב דעבודה זרה (ל"ב סוף ע"א) שזה אמר רבן שמעון בן גמליאל הזקן (והנחלת שמעוני לא ידע דברי התוס' הללו). וע"ש בתוס' מ"ש רבן שמעון בן גמליאל משום ר' יהושע קפוסאי איזה רבן שמעון בן גמליאל אמר זה. בעבודה זרה (כ' ע"א), שעמד במעלת הר הבית וראה נכרית נאה ביותר אמר מה רבו מעשיך ה' (והנחלת שמעוני טעה). רבן גמליאל דיבנה בנו:

סדר הדורות

 

[אחד יחיד]

ישב ר' ישמעאל ור' שמעון בן גמליאל בן זוגו והיו שמחין ומתאבלין, מתאבלין משמאל שנקנסה עליהם מיתה משונה ושמחין ומרקדין בימין על שהבטיחן הקב"ה שהם שקולין כבני יעקב, ולא עוד אלא שאמר להן הנשיא בשמחתן אלהי ישראל יקבל נפשותינו קרבן לעשות בהן נקם ברומי הרשעה, נגילה ונשמחה בשמחת כנור ועוגב, והיו יושבין ועוסקין בהלכות פסח ושונין אלו עוברין בפסח, כותח הבבלי זה אומר מחמיץ וזה אומר אינו מחמיץ ולא הספיקו לגמור את ההלכה עד שבא הגמון של מלך וחרבו שלופה בידו, אמר להם עדיין לבבכם פנוי בתורה והרי אתם יודעים קצבה שנקנסה עליכם דין מיתה.

אמרו עליו על ר' ישמעאל בן אלישע כהן גדול שהיה אחד מז' יפים שהיו בעולם ואלו הן אדם הראשון יעקב יוסף שאול ואבשלום ור' אבהו ור' ישמעאל. ובשעה שהביאוהו לרומי כל נשים שרואות אותו שופעות דם וכשהביאוהו לפני המלך אמר לו יש באומתך כמותך או יפה ממך אמר לו לאו, מיד גזר עליו הריגה. בא אותו הגמון לחתוך את ראשם של רבי ישמעאל ושל רשב"ג אמר לו ר' ישמעאל חייך התחל בי שאני כהן גדול ובן כהן גדול מזרע אהרן הכהן הרגני תחלה ואל אראה במיתת חכמים, אמר לו רשב"ג לא כן אלא אני נשיא בן נשיא הרגני תחלה ואל אראה במיתת חברי, אמר להם אותו הגמון נחש הצפעוני אם כן הפילו גורלות, ויפול הגורל על רשב"ג, מיד פשט רשב"ג את צוארו ונטל איספקלטור את החרב והתיז את ראשו, ויאמר לר' ישמעאל פשוט את צוארך, אמר ר' ישמעאל חייך הנח לי רגע א' עד שאבכה על הצדיק, אמר לו עשה, מיד נטל ר' ישמעאל את ראשו של רשב"ג ונתנו על ארכבותיו ונתן עיניו על עיניו ופניו על פניו וחוטמו על חוטמו ופיו על פיו [ואמר] אי פה המתגבר בגבורה של תורה עם קדוש וטהור, פה מוציא מרגליות מי יטמינך בעפר, איך נקנסה עליך מיתה משונה זו עליו הכתוב אומר חרב עורי על רעי ועל גבר עמיתי (זכריה יג ז) אמר לו אותו הגמון ריקה עד שאת בוכה על מיתתו בכה על מיתתך שקשה ממיתתו. מיד התחיל צווח עד שנשקפה בתו של קיסר לקול צעקתו וראתה אותו וחמדה יופיו. אמרו מימות יוסף לא היה יפה כמוהו, אמרה לאותו הגמון המתן לי שעה אחת עד שאכנס אצל אבי. נכנסה אצל אביה ואמרה לו שאלה אחת יש לי אצלך, אמר לה המלך שאלתך עשויה חוץ מישמעאל וחבריו אמרה לו אבא היא שאלתי שרציתי לשאול ממך בדבר הזה [אמר לה] לא תעשה שאלתך, אמרה לו אם כן תן לי רשות לפשוט עור פניו, מיד גזר עליו המלך להפשיט עור פניו בעודו חי, כיון שהגיע הפושט למקום תפלין התחיל ר' ישמעאל וצעק צעקה גדולה ומרה וישא את קולו ויבך. אמרו לו מפני מה לא בכית עד עכשיו ועכשיו אתה מתחיל לבכות, אמר להם ר' ישמעאל על נשמתי איני בוכה אלא על מקום שבו נתון [שם] אל עליון, על תפלין. אמרו לו וכי עדיין אתה בוטח בשם אם גדול הוא יבא ויצילך עכשיו, ומן אותה צעקה שצעק ר' ישמעאל נזדעזע כל העולם, א"ר ישמעאל והרי מכמה שהיו לפני וממה שיהיה אחרי [לא] נקנסה בעולם מיתה זו, יצתה בת קול ואמרה לא קרית כתוב בתורה הנני מביאך אשר לא כתוב (עיין דברים כ"ח ס"א) פתחו מלאכי השרת ואמרו לפני הקב"ה רבש"ע צדיק זה שהראית לנו גנזי רקיעים גזרה זו נגזרה עליו, אמר להם הקב"ה הניחו לו כדי שתעמוד זכותי לדורות, ועוד זעק שנייה ונזדעזע כסא הכבוד ובקש הקב"ה להפוך את העולם לתהו ובהו. ירד גבריאל ואמר לו לר' ישמעאל אם תצעק שלישית יהפך העולם לתהו ובהו, אלא אשריך ישמעאל ואשרי חבריך מה צפון לכם, כיון ששמע ר' ישמעאל כך הפך פניו עד שיצאה נשמתו. פתח הקב"ה ואמר עליו זכר צדיק לברכה, פתחו מיכאל וגבריאל ואמרו זכרו לחיי העולם הבא, פתחו חיות הקדש ואמרו תנוח נפשו בצרור החיים, פתחו שרפים ואמרו רוח ה' תנחנו, פתחו המלאכים וכל צבא מעלה ואמרו זכרו לחיי עולם עם הצדיקים [ס"א ועוד פתחו מיכאל וגבריאל ואמרו אשריהם שזכו להתקרב על גב המזבח שבמרומים, ועוד פתח הקב"ה ואמר להם ממתים ידך ה' ממתים מחלד וגו'] ועדיין קלסתר פניו של ר' ישמעאל ברומי אדום הרשעה. ובכל שבעים שנה מביאין אדם שלם ומרכיבין אותו על חגר ומלבישין אותו בגדו של דם הראשון ומביאין קלסתר פניו ר' ישמעאל ומניחין אותו על ראשו ומייתי' מתקל ד' זוזי פיתקא ותלי' ליה על צואריה ומביאין כרוז ומכריז לפניו דחמא חמא דלא חמא לא חמא ומסיימין ווי לדין כד יקום דין והקב"ה יאבד אדום הרשעה לקיים מה שכתוב ונתתי נקמתי באדום וגו' (יחזקאל כ"ה י"ד).

בית המדרש/חדר שישי/מעשה עשרה הרוגי מלכות נוסחא ב' ו-ג' – ויקיטקסט

he.wikisource.org

 

[אחד יחיד]

יוסף הצדיק התגלגל בר' ישמעאל כהן גדול ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת וישב על הפסוק 'ויתנכלו אותו להמיתו' ד"ה גם תבין כי רבי), והוא נכנס תחת חשבון עשרת הרוגי מלוכה במקום ראובן שיצא. כי יוסף היה הסיבה לדבר ('מצודת דוד' להרדב"ז מצוה קכט ד"ה וכתב ר' אלעזר כל מה) שבגינוֹ אירע כל מה שאירע ('שער מאמרי רז"ל' להאר"י ז"ל מסכת שבת דף יא ד"ה ועתה יש לשאול שאלה, 'רבינו בחיי' בראשית לח פסוק א ד"ה ומה שהיו עשרה) כפי שנאמר "וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם" (בראשית לז, ב) ('מצודת דוד' להרדב"ז מצוה קכט ד"ה וכתב ר' אלעזר כל מה) ולפיכך הוא היה צריך להיענש, שהקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוּט השׂערה ('שער מאמרי רז"ל' מסכת שבת דף יא ד"ה ועתה יש לשאול שאלה). ולכן ר' ישמעאל היה יפה תואר כמו יוסף, וכמו שנשבה יוסף בין הגוים במצרים כך נשבה גם ר' ישמעאל (ראה המעשה בגמ' גיטין דף נח ע"א) ('שער הגלגולים' להאר"י ז"ל סוף הקדמה לד, 'ספר הגלגולים' למהרח"ו חלק ליקוטים דף לט ע"ב ד"ה 'אמנם כל חכמי'. ובכתבים המוסמכים להאר"י ז"ל לא התגלו שאר גלגולי השבטים ב'הרוגי מלכות').

 

[אחד יחיד]

יעקב רמז על מותו העתידי של יהודה בפסוק "כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים סוּתוֹ" (בראשית מט, יא) ('רקנאטי על התורה' פרשת ויחי ד"ה 'ויאמר יעקב אל בניו' ועיי"ש מה שפירט בזה) כי הוא עתיד להתגלגל ברבן שמעון בן גמליאל שיהיה נשיא ומשבט יהודה ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת וישב על הפסוק 'ויתנכלו אותו להמיתו' ד"ה גם תבין כי).