לפנינו שני ספורים, המתארים להפליא את הכרתם של הצדיקים בחשיבותה של קיום מצוה, בלי לצפות לשכר עבורה, לא בעולם הזה ואף לא לעולם הבא:
חג הסוכות עומד לפרוש כנפיו על העיר בארדיטשוב, ועדיין לא נמצא אתרוג עבור רבה של העיר, הגה"צ רבי לוי יצחק זצ"ל. והנה שומעים בני העיר, שבעירם מתארח אדם שברשותו אתרוג מהודר, אך הוא אינו מתעתד לחוג בבארדיטשוב את חג הסוכות, הוא עושה את דרכו לביתו השוכן בעיירה אחרת.
פנו אליו אנשי העיר, בבקשה שיואיל בטובו להישאר אצלם בחג הראשון של סוכות, כדי שהרב ואנשי העיר יוכלו לזכות במצוה ולברך על האתרוג שלו. אך הוא לא נענה לבקשתם. "עלי לנסוע אל ביתי ומשפחתי, הם מחכים שאחוג איתם את החג".
הצעות מגוונות הציעו תושבי העיר לבעל האתרוג, כדי שישנה את החלטתו ויסכים להישאר בעירם, אך שום הצעה לא פיתתה אותו, עד שהוא עצמו הציע הצעה נועזת, עבורה יסכים להיענות לבקשתם. "אם רבי לוי יצחק יבטיח לי חלק לעוה"ב, אסכים להישאר כאן בחג" – הציע בעל האתרוג. שמע הרב את בקשתו, והסכים. הוא הבטיח לו חלק לעולם הבא, והלה נשאר בבארדיטשוב בחג הסוכות.
בלילה, עם התקדש ליל החג, הורה רבי לוי יצחק לכל אנשי העיר, לבל יארחו את האורח לסעודת ליל החג, "אין רשות לאף אחד לאפשר לאורח לאכול כזית פת בסוכתו בליל החג הראשון" – הורה הרב בנחרצות.
לאחר התפילה ציפה האורח שמאן דהוא יזמין אותו לסעודה, ובכך יזכה לקיים מצוות אכילת כזית בסוכה, אך לפליאתו איש לא הזמינו. בצר לו, החל האורח מחזר על פתחי התושבים, וביקש מהם שיתנו לו רק לקיים את המצוה דאורייתא ולאכול כזית בסוכה. אך הוא נתקל בסירוב כללי.
בלית ברירה פנה האורח לסוכת הרב, שם סבר שבוודאי לא יתקל בסירוב. אך כאן ציפתה לו הפתעה אחרת, הרב הסכים לארחו בסוכתו, אך בתנאי שיוותר על העולם הבא, שהבטיח לו תמורת האתרוג. האורח שקל את הדברים לכאן ולכאן, ולבסוף החליט ואמר לרבי לוי יצחק: "אני מוכן לוותר על העולם הבא שהבטחת לי, כדי שאוכל לקיים מצות אכילה בסוכה!". לאחר הוויתור, הכניס אותו הרב לסוכתו והזמין אותו לאכול עמו סעודת ליל החג.
לאחר הסעודה אמר רבי לוי יצחק לאורח: "דע לך שהבטחתי בעינה קיימת, ותקבל את חלק העולם הבא שלך, רק לא רציתי שתקבל אותו בחינם, ואחר שהראית שאתה מוכן להפסיד עולם הבא בשביל קיום מצווה, בדין הוא שתיטול את שכרך".
www.hamichlol.org.il