אב כ"ז אב - יום פטירת רבי נחמן נתן קורונל (3 צופים)

[גרינפלד]

הרב נחמן נתן קורונל (ה'תק"ע - כ"ז באב ה'תר"ן) היה מגדולי ירושלים במאה ה-19, תלמיד חכם ועסקן ציבורי רב פעלים, שד"ר, חוקר ומחבר ספרים. חותנו של רבי יהושע צבי מיכל שפירא.

רבי נחמן נתן קורונל – המכלול

www.hamichlol.org.il

 

[גרינפלד]

בכמה קהילות נוהגים שכל אחד לאחר שהצביע על הספר תורה מנשק את ידו. והנה, ידוע ומקובל וגם מובא בהלכה לנשק את הספר תורה בשעת הוצאת והכנסת הספר תורה, אולם לא מובא לנשק את היד שהצביעה על הספר תורה.

רבי נחמן נתן קורונל בספרו "זכר נתן" (נדפס בשנת תרל"ד) כתב (בהשמטות בסוף): והמון עם מניחים ידיהם על המזוזה ונושקים את ידיהם, וכן כשמראים להם הספר תורה מרחוק ואומרים וזאת התורה וכו' נושקים את ידיהם. וזה ודאי מנהג בורות ושטות, וכי פרחה הקדושה מהספר תורה או מהמזוזה עד שיעשו ידיהם קדושים לנשק אותם. המצוה לנשק הספר תורה או המזוזה בעצמו לא הידיים. וכן מצינו שגדולי החכמים היו נושקים התפילין גופן לא הידיים אשר נגעו בתפילין. ומוסיף: ויען שראיתי שכמה תלמידי חכמים עושין ג"כ כך, לכן כתבתי זה.

אכן, נישוק היד שנגעה בחפץ קדוש, מצוי בכמה דברים. כך בנישוק הספר תורה בשעת הולכתו שיש שמנשקים את היד שנגעה בספר תורה, וכן בנישוק המזוזה שלא מנשקים את המזוזה אלא את היד שנגעה במזוזה, גם כשמנשקים את התפילין בעת התפילה, באמירת הפסוקים בקריאת שמע (או בפסוקים נוספים, לי המנהג) ולאחר היסח הדעת, לא מנשקים את התפילין עצמם.

על נישוק היד בעת הגבהת התורה כתב רבי חיים פלאג'י טעם נוסף. ב"ספר חיים" (סימן ג, אות ו): רובא דעלמא נהגו לאחוז בציצית שבטליתו ולנשק נגד הספר תורה, וכנראה דנהגו כן בשביל שלא להראות באצבע ריקם כלפי הספר תורה… ואולי נהגו כן על דרך שנהגו בברכת הלבנה לפי אחד מן הטעמים שהוא משום וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה', ובעת הקריאה בספר תורה דבר בעתו להעלות בזיכרונו את כל מצות כ' הכתובים בספר תורה הזה.

נישוק המזוזה מובא בשם האר"י (ראה גם ב'ברכי יוסף', יו"ד סימן רפה) ושם נכתב להדיא לנשק את היד שנגעה במזוזה. ועל נישוק היד בעת שמוליכין את הספר תורה כתבו כמה מהאחרונים. בספר "שערי אפרים" (שער י, סעיף ד) כתב רבי אפרים זלמן מרגליות לעניין הוצאה והכנסה: וכל המתקרבים נושקים הספר תורה בפה… ואם אין יכול לנשק בפה ינשק ביד. וב"פתחי שערים" על 'שערי אפרים' (שם) כתב על מי שמלגלג על נשיקת היד: וליתא, דכיון שניכר שעושה זה שמנשק בידו במקום שיגע בס"ת שפיר דמי לעשות כן, כאלו ע"י הנגיעה בס"ת נדבק בידו רושם קדושה, ולכך נשק. וכן העולם נוהגים כשממשמשין ביד בתפילין משום היסח הדעת או כדי לתקן כשהזיזו ממקומם, נושקין היד. ושם ב'שערי חיים' הביא מספר 'אור צדיקים ' למהר"ם פאפרש שכתב כשמנשק הס"ת לא יעשה כמו שעושין הרבה מהמון עם שנגעין בידיהם אז את הס"ת ומנשקין את ידיהם, אלא העיקר יחבק את הס"ת בשני זרועותיו ולנשק הס"ת עצמו. ועל כך כתב ב"שערי חיים": אבל מ"מ אם אי אפשר לנשק הס"ת אם יכול לנגוע בה ינשק ביד כמ"ש בקיצור של"ה והחזיק בידו ב'פתחי שערים'. לעומת זה בספר 'יסוד ושורש העבודה' (שער ח פרק ט) כתב שנישוק על ידי היד הוא מנהג בורות.
​

(המבשר תורני / א' בכסלו תש"פ / פרשת תולדות)​

 

[מטות מסעי]

מצינו מנהגים גם לנשק הד' מינים.
ולנשק הציצית מובא בשו"ע.
וכל אלו הרי אין בהם קדושה, רק העניין שמנשק את קיום המצוה שבידו. באותה מידה בהגבהה שקיים המצווה, ואולי גם במזוזה, שייך לנשק ידיו.

 

[אב"ר]

אשתו אחיינית של אשתו של מוהרנ"ת מברסלב

 

[אחד התלמידים]

מצינו מנהגים גם לנשק הד' מינים.

לחץ כדי לכווץ...

היכן מצינו מנהג שטות זה?