אדר כ"ח אדר - יומא דהילולא הגאון החסיד רבי אשר שולמן זצ"ל ירושלים – טבריה – בני ברק. זקן חסידי בויאן בארה"ק, גאון מופלג וכרכא דכולה ביה

[התורה]

הגאון רבי אשר מאיר שולמן זצ"ל נולד בירושלים בין החומות בשבט תרנ"ז. אביו היה רבי שמואל (זעליג) שולמן.
רבי אשר מאיר שולמן למד בצעירותו בישיבת שער השמים בירושלים, בתקופה שהיתה גם ישיבה לבחורים והגרצ"פ פרנק שימש בה כראש ישיבה, ובאחד ממכתביו כותב רא"מ שולמן על הגרחי"ל אויערבך ראש ישיבת שער השמים "אלוף נעורי הנשר הגדול".
היה תלמיד מובהק של הגרצ"פ פרנק ועשה אצלו שימוש בהוראה וקיבל ממנו סמיכה בשנת תרע"ה. בהגיעו לפרקו הציעו לו שידוך בעיר טבריה והתחתן שם.
נוות ביתו מרת שרה (נפטרה ט"ז סיון תשמ"ט) היתה בתו של רבי אליעזר (ב"ר גד) הלר, מחסידי קרלין וממנהיגי החסידים בטבריה.
התגורר בטבריה כחמישים שנה. היה מקורב מאד לגר"מ קליערס אב"ד טבריה, ולמד עמו בחברותא, וקיבל ממנו סמיכה בשנת תרפ"ט. וכן קיבל סמיכה מהגרי"ח זוננפלד, הגר"א קלאצקין, הגרא"ז מלצר, הגר"ר בענגיס, ועוד.
רא"מ שולמן נתמנה לרב קהילת חסידי בויאן בטבריה ע"י האדמו"ר מבויאן - טשרנוביץ. עם פטירת הגר"מ קליערס בשבט תרצ"ד הכתירוהו כרב ומורה לעדת אשכנזים בטבריה. בערוב ימיו, עזב רבי אשר מאיר שולמן את טבריה, אחרי פטירת בנו רבי אהרן שלמה שולמן בבני ברק בי"ט חשון תשכ"ח, ועבר לגור בבני ברק. שם שימש רב בית החסידים דחסידי רוז'ין ברח' חפץ חיים. עד לפטירתו ביום כ"ח אדר שנת תשל"ט.
גליון מחוברים​

 

[התורה]

קשריו עם גדולי התורה​

בערוב ימיו התגורר רבי אשר בבני ברק ודמותו פיארה את הקלויז-בית החסידים של רוז'ין בעיר. כבר מילתנו אמורה משכבר אודות "שטיבל" יחודי זה שהיה נודף טעם זקנים, ורוחם של חסידי מעלה מדורות עברו ריחף על כתליו. רבי אשר מפאר את הקלויז, וכאחרון החסידים הוא משמש בבית כנסת, קורא בתורה ויורד לפני התיבה, יושב בשבת אחים ומוסר שיעורים. אך ללא תואר רשמי, כמתוך הסכמה, מתנשאת דמותו משכמו ומעלה, והוא מוכר בבית הכנסת ומחוצה לו כרב רבנן.
אף גדולי התורה הליטאיים מבקשים את קירבתו. בימות השבוע הוא מרבה לשבת בהיכל כולל הרשב"י הסמוך לביתו, וסוד ושיח לו באורח רגיל עם הגרא"מ שך ועם הגאון בעל ה"קהילות יעקב". כל כרך של ספרי קהילות יעקב, נשלח אליו ע"י הגה"ק הסטייפלער זצ"ל בטרם יראה אור, למען יעיר את הערותיו ויבדוק אם ראויים הם הדברים לצאת לאור עולם. להבדיל בחל"ח, נוהג היה הגאון בעל שבט הלוי, מרן הגר"ש וואזנר שליט"א להיוועץ עימו ולבקש את חוות דעתו בענינים שונים העומדים על הפרק.
ענוותן ושפל ברך מאין דוגמתו היה רבי אשר. מעולם לא הסכים לעשות את תורתו כעטרה להתגדל בה, וכל ימיו היה מכונס בפינתו, עוסק בתורה בהתמדה ובנעימות בלי תואר כל שהוא. מידותיו היו לאות ולסמל באצילות נפשו ועדינותו. זקני החסידים בשטיבל בבני ברק מספרים כי רבי אשר היה הבעל מקריא בעת התקיעות. שנה אחת היו התקיעות קשות ואך בקושי רב נשמעו. ב"תקיעות דמיושב", היה נחרץ והחלטי, דרש לחזור על כל קוץ ותג, שוב ושוב חזר בקולו הצלול: "שברים, תרועה", וכיו"ב. אך ראה זה פלא, בתקיעות דמעומד, בחזרת הש"ץ, אף כי לא היו התקיעות משופרא דשופרא, הראה באצבע לבעל תוקע להמשיך הלאה. אחר כך הסביר את הדברים: התקיעות הראשונות הלא הם מדאורייתא ולא היתה לי ברירה, אך אחר כך זה מדרבנן, איך אקפיד על כל קול ובכך אלבין פני הבעל תוקע ברבים, שהוא מדאורייתא. אף בשעת התקיעות אין הוא מסיח דעתו הגדולה ממצוות שבין אדם לחבירו, ובכוח תורתו הגדולה הוא מוציא את הסגולה ומכוון דבריו לאמיתה של תורה שדרכיה דרכי נועם.
רבי אשר נסתלק מעולמנו בכ"ח אדר תשל"ט, שבע ימים ושנים, צלול בדעתו ובתורתו עד רגע אחרון, כששפתיו ממשיכות לשנן את תלמודו, ומאור פניו קורן באור גדול ומבהיק שלא מעלמא הדין. זכרו נותר חקוק בליבות חסידי בויאן ובית רוז'ין כעמוד התורה והחסידות, נצר לחסיד מדורות קודמים ששילב בצורה מושלמת בין תורה וחסידות, והיה עטרה ונזר לראשם של חסידי בית רוז'ין.
גליון מחוברים​