בלק לא הביט אוון ביעקב - ביאור הענין (1 צופה)

[אחד יחיד]

לא הביט אוון ביעקב, ולא ראה עמל בישראל (כד, כא)

יש להסביר, וכי הקב"ה "אינו רואה" חטאים ביעקב? מה הכוונה "לא הביט אוון ביעקב"?

רש"י מפרש, "אינו מדקדק אחריהן להתבונן באוניות (=אוון בלשון רבים) שלהן ובעמלן שהן עוברין על דתו". נראה שרוצה לומר, שהקב"ה אמנם רואה ומעניש, אך במידה מסוימת "מעלים עין" ממלוא חומרת החטא ומשקלו האמיתי, והולך במידת הרחמים.

[ולפי זה מובן גם ההמשך: המשך הפסוק הוא "ה' אלוקיו עמו ותרועת מלך בו", ומסביר רש"י, ש"תרועת" הוא מלשון חיבה ורעות, שהקב"ה בחיבה ורעות עם ישראל; וזוהי באמת תכונתו הבסיסית של חבר ורע אמיתי – הוא מצד אחד אמנם אינו "עיוור" לחסרונות חברו, אך מצד שני אינו מתמקד בהם ואינו מדקדק אלא נוהג בסלחנות עד כמה שניתן, וכך מתחבר תחילת הפסוק עם המשכו].

האור החיים מבאר בדרך אחרת: "אוון" הוא כינוי להשפעה של החטא, הכתם שהחטא מותיר ("כח הרע הנמשך מהעבירה"). ועל כך נאמר, "לא הביט אוון ביעקב" – אצל ישראל, הכתם בנפש כתוצאה מהעבירה אינו הופך להיות ממש חלק מהווייתו פנימיותו של היהודי החוטא, אלא הוא תמיד "חיצוני" לו, ניתן "לשטוף" אותו, ובעמקי ותוככי נפשו פנימה, היהודי נותר טהור, ו"הגם שיטעו מדרך השכל אינו נקבע בנפשם האון שהוא חלק הרע" (כלשון האור החיים). וזהו אם כן הפירוש, "לא הביט אוון ביעקב", ביעקב עצמו, בפנימיותו, לא דבק האוון.

ובכך הוא מסביר גם את הפסוק בשיר השירים פרק ד', "כולך יפה רעייתי, ומום אין בך", שהביאור בכך הוא – "פירוש, שאין החטא עושה בו מום קבוע, אלא לכלוך, העובר על ידי רחיצה והדחה". כלומר, יש מום, אך לא "בך", המום אינו דבק בעומק הפנימיות והוא תמיד הפיך.

[ולגבי המשך הפסוק "ולא ראה עמל בישראל", מבאר אור החיים כך: הכינוי "ישראל" (לעומת "יעקב"), מציין את חלקי העם שדרגתם ורוחניותם גבוהה יותר (בהשוואה ל"יעקב"). ועל חלק זה של העם אומר הכתוב, שלא זו בלבד שלא נראה בהם "אוון", אלא גם "עמל" לא נראה בהם – גם אותו כתם חיצוני, שניתן להעבירו בעמל וברחיצת הכתם, אין בהם].