פרשת בלק

גליון תורה ודעת - בלק

וַיִּפְתַּ֥ח ה' אֶת־פִּ֣י הָאָת֑וֹן וַתֹּ֤אמֶר לְבִלְעָם֙ מֶה־עָשִׂ֣יתִֽי לְךָ֔ כִּ֣י הִכִּיתַ֔נִי זֶ֖ה שָׁלֹ֥שׁ רְגָלִֽים. וברש"י, "זה שלש רגלים" - רמז לו אתה מבקש לעקור אומה החוגגת שלש רגלים בשנה. ותמוה - למה תפסה האתון דווקא דבר זה כסימן שאין זה דבר טוב לעקור את ישראל, וכי אין הרבה דברים...

וַיִּֽחַר־אַ֣ף אֱלֹהִים֮ כִּֽי־הוֹלֵ֣ךְ הוּא֒ וַיִּתְיַצֵּ֞ב מַלְאַ֧ךְ ה' בַּדֶּ֖רֶךְ לְשָׂטָ֣ן ל֑וֹ וְהוּא֙ רֹכֵ֣ב עַל־אֲתֹנ֔וֹ וּשְׁנֵ֥י נְעָרָ֖יו עִמּֽוֹ. וצ"ב, מה בא הכתוב להשמיענו בזה שהוא רוכב על אתונו, ומה השייכות בזה לתחילת הפסוק.

בקשה של בלק מבלעם היא – "ועתה לכה נא ארה לי את העם הזה…כי ידעתי את אשר תברך מבורך ואשר תאור יואר". אך לאחר מכן הבקשה משתנה ובלק מבקש לקב (אותיות בלק), במקום לאור – "הנה העם היוצא ממצרים ויכס את עין הארץ עתה לכה נא קבה לי אותו"; ולכה קבה לי את העם הזה"; "מה אקוב לא קבה א-ל"; "…לקוב אויביי לקחתיך...

יש לעיין האם כשאדם מת מדין קנאים פוגעים בו כזמרי, האם זה בכלל עונש - או שמא זה רק מניעת העבירה ולא עונש. (זכורני שגם ברודף יש נידון כזה, ויבואו היודעים ויאמרו). ונפקא מינה האם זה פוטר מדין קם ליה בדרבה מיניה, וכן נפקא מינא אם יכול למנוע העבירה באחד מאבריו.

בפרשה מבואר כמה וכמה פעמים שפלותו וקטנותו של בלעם, שהיה בעל תאווה עצום. וזה תמוה, למה נבחר דווקא יצור נאלח זה להיות הנביא לאומות העולם?

היו ישראל לוקחים את הדם ומכסין אותו בעפר המדבר, וכשבא בלעם ראה את כל המדבר מלא מערלותיהם של ישראל אמר: "מי יוכל לעמוד בזכות דם ברית מילה זאת שהיא מכוסה בעפר הארץ", שנאמר "מי מנה עפר יעקב" (פרקי דר"א פרק כח). ותמוה, מדוע דווקא מנהג זה של כיסוי הערלה בעפר - הוא זה שהביא את בלעם לומר שאף אחד לא...

כתיב וירא בלק את כל אשר עשה ישראל לאמורי. ותמוה, הרי במצרים נעשו ניסים יותר גדולים, ומדוע התעורר בלק רק במעשה האמורי.

"הן עם כלביא יקום וגו'" - כשהן עומדין משינתם שחרית הן מתגברים כלביא וכארי לחטוף את המצות ללבוש טלית לקרוא את שמע ולהניח תפילין. ופליאה עצומה היא, שהרי כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין הוא כמעיד עדות שקר, ומדוע הקדים רש"י לכתוב שקוראים את שמע קודם הנחת התפילין?

"מה טבו אהליך" - על שראה פתחיהם שאינן מכונין זה מול זה. ותמוה למה היום רוב ככל הבתים מכוונים הפתחים זה כנגד זה, ואין מקפידים על מעלה זו שנשתבחו בה ישראל.

בפרשתינו - מבאר רש"י על הפסוק "ושני נעריו עמו" (כ"ב כ"ב) - "מכאן לאדם חשוב היוצא לדרך יוליך עמו שני אנשים לשמשו וחוזרים ומשמשים זה את זה". ואילו אצל אברהם - בסוף פרשת וירא (כ"ב ג') מבאר רש"י, "שאין אדם חשוב רשאי לצאת לדרך בלא שני אנשים, שאם יצטרך האחד לנקביו ויתרחק, יהיה השני עמו". וצריך יישוב...

בזוהר הקדוש (דף ר"א:) מובא, שמלאך אחד הנקרא קמריא"ל נברא בערב שבת בין השמשות, והמלאך הזה התלבש באתון ודיבר עם בלעם. ועל כך כותב הגה"ק רבי יהונתן אייבשיץ זצוק"ל בספרו 'תפארת יהונתן', שצריך לומר שדיבר המלאך עם בלעם בלשון הקודש, כי הלא אין המלאכים משתמשים בלשון אחר. וצריך עיון, איך הבין בלעם שפת...

קהלת יצחק: וישא משלו ויאמר נאום בלעם בנו בעור ונאום הגבר שתום העין ופירש בתרגום על סתום העין, וז"ל ואימר גברא דשפיר חזי (ועיין פירש רש"י ז"ל). ושמעתי בשם הבעש"ט ז"ל, דכוונת התרגום הוא כן דאיתא במדרש מובא ברש"י ז"ל (פ' כ"ב פסוק ה'), מפני מה השרה הקדוש ברוך הוא שכינתו על עו"ג רשע כדי שלא יהיה...

מתוך ה'מגדלות מרקחים': ויקח רומח בידו (כה ז) במדרש תנחומא כאן, נטל שינים של ברזל בידו, והניחו בחיקו, והתחיל מסמיך על העץ כמקל, שנתיירא מפני שבטו שהקיפו אותו, כיון שהגיע אצלם, אמרו לו למה באתה, אמר להם אף אני באתי לעשות צרכי, הניחוהו ונכנס, שאלמלא כן לא הניחוהו. ויש להקשות, איך אמר שנכנס לעשות...

וירא בלעם כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים וישת אל המדבר פניו. בשתי הברכות הראשונות, היתה כוונת בלעם להביא עליהם קללה מאת ה' - "אולי יקרה ה' לקראתי ודבר מה יראני" - כלומר שביקש לעורר כביכול את המחשבה העליונה לדון את ישראל לחובה, ולהביא את דיבתם רעה אל אביהם שבשמים...

יש לעיין, למה ניתן לפרשה הזו השם ״בלק״ שהוא שמו של שונא ישראל מובהק. ותירץ רבי מאיר מפרימישלאן זצ"ל, שהנה באמת כל הגויים שונאים לישראל שהרי ״בידוע שעשיו שונא ליעקב״, אלא שהם מסתירים את שנאתם ומחפים עליה במילים ומליצות גאות, כך שאין יודעים להיזהר מפניהם. ואילו בלק היה גוי "הגון" שגילה את שנאתו...

כי ידעתי את אשר תברך מבורך ואשר תאר יואר. מדוע לעניין הברכה כתב מבורך בלשון הווה, ואילו בקללה כתב בלשון עתיד יואר? וי''ל, אומר הזרע שמשון, ע''פ רש''י בשמות ד ז שהובא שם שמידה טובה מרובה ממידת פורענות, וכשיש מידה טובה הקב''ה ממהר להביאה ולכן אשר תברך באותו רגע זה כבר מבורך, אבל פורענות זה לא...

תמיד גדלתי מילדותי שבלעם היה שתום עין. לפני זמן לא רב, בלמדי על הסדר מסכת נדה, באתי לדף לא. שם כתוב כך: דרש רבי אבהו מאי דכתיב {במדבר כג-י} מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל, מלמד שהקב''ה יושב וסופר את רביעיותיהם של ישראל, מתי תבא טיפה שהצדיק נוצר הימנה. ועל דבר זה נסמית עינו של בלעם הרשע...

הגמרא במסכת בבא בתרא, דף יד ע"ב, מאריכה ומבארת מי כתב כל ספר מספרי התנ"ך (מה נכתב ע"י יהושע, מה נכתב ע"י שמואל וכו'). ובתוך כך אומרת הגמרא, "משה כתב ספרו, ופרשת בלעם, ואיוב". דברים אלה לכאורה אינם מובנים: מה ביאור הדבר שמשה כתב את "ספרו, ופרשת בלעם"? וכי שני דברים נפרדים הם? הרי פרשת בלעם היא...

לא הביט אוון ביעקב, ולא ראה עמל בישראל (כד, כא) יש להסביר, וכי הקב"ה "אינו רואה" חטאים ביעקב? מה הכוונה "לא הביט אוון ביעקב"? רש"י מפרש, "אינו מדקדק אחריהן להתבונן באוניות (=אוון בלשון רבים) שלהן ובעמלן שהן עוברין על דתו". נראה שרוצה לומר, שהקב"ה אמנם רואה ומעניש, אך במידה מסוימת "מעלים עין"...