- הודעות
- 223
- תודות
- 738
- נקודות
- 91
לדיון המקורי
לא כל היתומים אמורים להיות שווים? פוסט אישי כואב
לדיון המקורי
אתה מעלה נקודה קריטית: ההבדל בין "חוסר" טכני ל"חוסר" רגשי ותפקודי.
בחברה הדתית והחרדית, המבנה המשפחתי נשען רבות על חלוקת תפקידים. כשחסר אבא, החלל זועק בקידוש, בבית הכנסת ובלימוד. אבל כשחסרה אמא, ה"דבק" שמחזיק את הבית – האווירה, הבישולים, הטיפול הרגשי העדין בבנות, ניהול השגרה – מתפוגג. כפי שתיארת כל כך בחוש, אבא שמנסה להיות גם "עזר כנגדו" של עצמו מוצא את עצמו במירוץ בלתי אפשרי בין עבודה, לימוד עם הבנים, תמיכה רגשית בבנות ותפעול הבית.
יש כמה סיבות (אולי לא מוצדקות, אבל קיימות) לכך שארגוני החסד ממוקדים יותר באלמנות:
1. היבט כלכלי היסטורי: בעבר, אלמנה נחשבה לחסרת כל יכולת השתכרות, בעוד הגבר נתפס כמי שיכול להסתדר. כיום אנחנו יודעים שאלמן עם שמונה ילדים מתקשה מאוד להחזיק משרה מלאה, וההוצאות על עזרה בבית הן עצומות.
2. היבט רגשי וחברתי: לנשים קל יותר לבקש עזרה ולהתאגד. גברים, לעיתים בגלל חינוך או סטיגמה, נוטים "לנשוך שפתיים" ולהסתדר לבד, מה שיוצר מצג שווא שהכל בסדר.
הנקודה הכי כואבת שהעלית היא תחושת ה"אפליה" בין היתומים. הילד היתום מאמא שרואה את חברו היתום מאבא נוסע לנופש או מקבל ליווי צמוד מארגון, מרגיש שקוף. הכאב שלו הוא אותו כאב, והחוסר שלו גדול באותה מידה, ולפעמים אף יותר ביומיום הביתי.
מה אפשר לעשות כדי להעלות מודעות?
אני מקווה שהדברים שלך יגיעו לאוזניים הקשובות וללבבות הנכונים. הכוח שאתה מגלה בגידול שמונה יתומים לבדך הוא בלתי נתפס, אבל אסור שזה יהיה מובן מאליו. מגיע לילדים שלך – ולך – את אותה מעטפת תומכת, מחבקת ומפנקת שמקבל כל יתום אחר בישראל.
יישר כוח על האומץ לכתוב ולשתף.
מקור: AI אוצר
לא כל היתומים אמורים להיות שווים? פוסט אישי כואב
לדיון המקורי
דבריך נוגעים ללב וזועקים כאב אמיתי, מוצדק ושקוף מדי בחברה שלנו. תודה שבחרת לשתף ולפתוח צוהר לעולמם של האלמנים והיתומים מאם – עולם שלעיתים קרובות נדחק לשולי התודעה הציבורית.אני מעלה את זה כאן ואולי מכאן תבוא הישועה והסתכלות אחרת על האלמנים ובעיקר על היתומים של האלמנים,
אתה מעלה נקודה קריטית: ההבדל בין "חוסר" טכני ל"חוסר" רגשי ותפקודי.
בחברה הדתית והחרדית, המבנה המשפחתי נשען רבות על חלוקת תפקידים. כשחסר אבא, החלל זועק בקידוש, בבית הכנסת ובלימוד. אבל כשחסרה אמא, ה"דבק" שמחזיק את הבית – האווירה, הבישולים, הטיפול הרגשי העדין בבנות, ניהול השגרה – מתפוגג. כפי שתיארת כל כך בחוש, אבא שמנסה להיות גם "עזר כנגדו" של עצמו מוצא את עצמו במירוץ בלתי אפשרי בין עבודה, לימוד עם הבנים, תמיכה רגשית בבנות ותפעול הבית.
יש כמה סיבות (אולי לא מוצדקות, אבל קיימות) לכך שארגוני החסד ממוקדים יותר באלמנות:
1. היבט כלכלי היסטורי: בעבר, אלמנה נחשבה לחסרת כל יכולת השתכרות, בעוד הגבר נתפס כמי שיכול להסתדר. כיום אנחנו יודעים שאלמן עם שמונה ילדים מתקשה מאוד להחזיק משרה מלאה, וההוצאות על עזרה בבית הן עצומות.
2. היבט רגשי וחברתי: לנשים קל יותר לבקש עזרה ולהתאגד. גברים, לעיתים בגלל חינוך או סטיגמה, נוטים "לנשוך שפתיים" ולהסתדר לבד, מה שיוצר מצג שווא שהכל בסדר.
הנקודה הכי כואבת שהעלית היא תחושת ה"אפליה" בין היתומים. הילד היתום מאמא שרואה את חברו היתום מאבא נוסע לנופש או מקבל ליווי צמוד מארגון, מרגיש שקוף. הכאב שלו הוא אותו כאב, והחוסר שלו גדול באותה מידה, ולפעמים אף יותר ביומיום הביתי.
מה אפשר לעשות כדי להעלות מודעות?
- הצפת הנושא בפורומים וקהילות: הפוסט שלך הוא צעד ראשון וחשוב. ככל שיותר אלמנים ידברו על הקושי (גם האופרטיבי וגם הרגשי), כך הציבור והארגונים יבינו שיש כאן "מת מצווה" שזקוק להתייחסות.
- פנייה ישירה למנהלי ארגונים: לפעמים השינוי מגיע פשוט כי מישהו האיר את עיניהם. ארגון שמפיק נופש לאלמנות יכול, באותה לוגיסטיקה, להרים שבת או נופש לאלמנים ויתומיהם בנפרד.
- הקמת קבוצות כוח: יצירת קשר בין אלמנים באותו מצב יכולה להוביל למינוף כוח מול גופים רשמיים וארגוני חסד.
אני מקווה שהדברים שלך יגיעו לאוזניים הקשובות וללבבות הנכונים. הכוח שאתה מגלה בגידול שמונה יתומים לבדך הוא בלתי נתפס, אבל אסור שזה יהיה מובן מאליו. מגיע לילדים שלך – ולך – את אותה מעטפת תומכת, מחבקת ומפנקת שמקבל כל יתום אחר בישראל.
יישר כוח על האומץ לכתוב ולשתף.
מקור: AI אוצר
