עוזי ומגני

משתמש מוביל
gemgemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
הודעות
2,418
פוסט השבוע
1
תודות
8,461
נקודות
525
נחלקו בגמ' מה הטעם שמהני עירוב תבשילין, ואין איסור דאו' לבשל משבת ליו"ט,
או דהוי קדושה אחת ואין בזה איסור, ורק רבנן אסרו בלא ע"ת,
או דאף שהוי ב' קדושות, מ"מ איכא הואיל ומקלעי אורחים, ורק רבנן אסרו משום שיזכור להכין לשבת,
והנפק"מ במקום שאין הואיל, כגון שנזכר לבשל מאוחר,
והמ"ב פסק שבדיעבד ושעת הדחק אפשר להקל כהראשונים דס"ל שנפסק הלכה דהוי קדושה אחת,
ושמעתי בשם הרב"צ אבא שאול שבמקרה הנ"ל, יש פתרון אחר, שיניח מאכל שממהר להתבשל, וא"כ עליו מהני הואיל, וכל שאר הקדרה הוי ריבוי בשיעורים שאיסורו דרבנן, ויועיל לזה העירוב,
וכמו"כ אפשר שלהמנח"ח שהמניח קדרה על האש סמוך למוצ"ש ומתבשל במוצ"ש לא עבר איסור דאו', ג"כ יהני להניח סמוך לכניסת החג, שאיסור דאו' אין כאן, ורק איסור דרבנן יש כאן, ויועיל לזה ע"ת,
ואני תמה על הוראה זו, דלכאו' רבנן לא התירו איסור בישול לצורך שבת ע"י ע"ת, ואדרבא כל ההיתר היה רק באופן שאין איסור בישול, וא"כ מה אכפ"ל שהאיסור בישול הוא דרבנן, מ"מ לא הותר בע"ת?
 
נערך לאחרונה:
ואני תמה על הוראה זו, דלכאו' רבנן לא התירו איסור בישול לצורך שבת ע"י ע"ת, ואדרבא כל ההיתר היה רק באופן שאין איסור בישול, וא"כ מה אכפ"ל שהאיסור בישול הוא דרבנן, מ"מ לא הותר בע"ת?
שוב הראוני, שהפמ"ג בפתיחה להלכות שבת [לקראת סוף הפתיחה,] כותב, שאם ח"ש היה מדרבנן, היה מועיל לכך עירוב תבשילין אף בלא הואיל,
חזינן שע"ת מהני גם להתיר איסור בישול דרבנן,
וצע"ג, דהא להשיטה שא"צ הואיל, הלא ע"ת לא התיר שום איסור, אלא לא אסרו רבנן במקום שהניח עירוב, וצע"ג.
 
ואני תמה על הוראה זו, דלכאו' רבנן לא התירו איסור בישול לצורך שבת ע"י ע"ת, ואדרבא כל ההיתר היה רק באופן שאין איסור בישול, וא"כ מה אכפ"ל שהאיסור בישול הוא דרבנן, מ"מ לא הותר בע"ת?
שוב הראוני, שהפמ"ג בפתיחה להלכות שבת [לקראת סוף הפתיחה,] כותב, שאם ח"ש היה מדרבנן, היה מועיל לכך עירוב תבשילין אף בלא הואיל,
חזינן שע"ת מהני גם להתיר איסור בישול דרבנן,
לאידך גיסא מבואר ברעק"א דבעינן הואיל אף באיסור דרבנן שכ' לענין איסור טרחא צריך שיהיה ראוי ביו"ט, שכ' בסימן תרסז סעיף א ד"ה לחפש הס"ת משבת ליו"ט. וז"ל, משמע מיו"ט לשבת מותר ע"י עירוב תבשילין. וע' מג"א תקכ"ח ס"ב בשם הר"ן ועמ"ש שם בגליון ולטעמ' דידי שם הכא מיו"ט לשבת מותר ע"י ע"ת דשייך ג"כ היתירא הואיל ומקלעי אורחים ורוצים ללמוד הפרשה שיקראו בשבת לגלול.
ומיהו נראה דזהו הנידון בהא דאיתא בס' תקכח סעיף ב יום טוב שחל להיות בע"ש, אין מערבין לא עירובי חצרות ולא עירובי תחומין אפילו אם הניח ערוב תבשילין) (ר"ן פ"ב דביצה);
וכ' ע"ז המ"ב ס"ק ג וז"ל, דעירובי תבשילין אינו מתיר אלא לתקן צרכי סעודה לצורך מחר: עכ"ל. והוא דעת הר"ן.

מאידך גיסא הובא בד"מ וז"ל, כתב בהגהות אשיר"י בפרק ב' דביצה (סי' ז) בשם אור זרוע (ח"ב הל' יום טוב סי' שמג סע' ט) הא דלא מניח עירובי חצירות ביום טוב היינו דלא הניח עירובי תבשילין אבל אי הניח עירובי תבשילין מותר לערב ביום טוב עירובי חצירות אבל לא עירובי תחומין אבל בהר"ן בפ"ב דביצה (דף רפ"ה ע"ב) (ט ע"א ד"ה ת"ר) לא משמע כן דכתב דלא מהני עירובי תבשילין אלא לצרכי סעודה דהיינו אפייה ובישול משמע אבל לקניית עירוב לא מהני: עכ"ל.

והרעק"א כ' בס' תקכח סעיף ב כ' וז"ל דע"ת אין מתיר אלא צרכי סעודה. לכאורה הא נראה ליתן טעם אחר. דע"ת אינו מתיר רק מה דמותר ביום טוב לעשות לצורך עצמו מותר לעשות לצורך שבת. וגם דאפשר שיהיה לצורך יום טוב אם יקלעו לו אורחים. אבל לענין עירוב דלא משכחת דבר זה לצורך יום טוב עצמו דע"ח להיתר יום טוב צריך להיות קודם יום טוב. וגם המעשה דעירוב בוודאי אינו לצורך היום דלא יהיה הטלטול ביומו כיון דלא היה מערב קודם. בכה"ג דוודאי לצורך שבת הוא אין ע"ת מתיר ודו"ק.

ונמצא שמהר"ן והאור זרוע משמע דע"ת באיסור דרבנן מתיר אף בלא הואיל, אלא שרעק"א מבואר לא כן, והטעם מובן שלא התירו רבנן אלא היכא דראוי לצורך היום אף אם הוא איסור דרבנן.

ומה שהקשה
צע"ג, דהא להשיטה שא"צ הואיל, הלא ע"ת לא התיר שום איסור, אלא לא אסרו רבנן במקום שהניח עירוב, וצע"ג.
אדרבה לכאורה יש ראיה ממד"א צרכי שבת נעשים ביו"ט שהותר אף בלא "הואיל" כיון דהוי כבר דרבנן איסור בישול לצורך שבת, וע"כ דסברת הואיל הוא רק למד"א אין צרכי שבת נעשים ביו"ט ובעינן "הואיל" כדי שיהיה דרבנן וכמו למד"א צרכי שבת נעשים ביו"ט, וא"כ הוי ראיה להפמ"ג.

ונראה שא"א להוכיח ממד"א צרכי שבת נעשים ביו"ט, די"ל דדוקא למד"א צרכי שבת נעשים ביו"ט א"כ יש היתר גמור מהתורה לעשות מלאכה ביו"ט בשביל שבת אף אם אינו ראוי ככל ליו"ט עצמו, אלא שחכמים רצו שיהיה אפשר רק ע"י ע"ת מפני ב' הטעמים שנאמרו בגמ'.
אבל למד"א צרכי שבת לא נעשים ביו"ט נמצא שהתורה לא התירה לעשות מלאכה ביו"ט לצורך שבת, וא"כ שפיר י"ל שכל ההיתר הוא רק אם זה יהיה באמת ראוי ליו"ט, וא"כ אף בהכנה שהוא מדרבנן מ"מ י"ל שעדין לא פטרנו את הבעיה שאיך אפשר לעשות מלאכה ביו"ט לצורך שבת אף שזה רק דרבנן, ולכן הבין רעק"א שאף באיסור דרבנן בעינן להואיל, ופשוט.
 
נערך לאחרונה:
לאידך גיסא מבואר ברעק"א דבעינן הואיל אף באיסור דרבנן שכ' לענין איסור טרחא צריך שיהיה ראוי ביו"ט, שכ' בסימן תרסז סעיף א ד"ה לחפש הס"ת משבת ליו"ט. וז"ל, משמע מיו"ט לשבת מותר ע"י עירוב תבשילין. וע' מג"א תקכ"ח ס"ב בשם הר"ן ועמ"ש שם בגליון ולטעמ' דידי שם הכא מיו"ט לשבת מותר ע"י ע"ת דשייך ג"כ היתירא הואיל ומקלעי אורחים ורוצים ללמוד הפרשה שיקראו בשבת לגלול.
ומיהו נראה דזהו הנידון בהא דאיתא בס' תקכח סעיף ב יום טוב שחל להיות בע"ש, אין מערבין לא עירובי חצרות ולא עירובי תחומין אפילו אם הניח ערוב תבשילין) (ר"ן פ"ב דביצה);
וכ' ע"ז המ"ב ס"ק ג וז"ל, דעירובי תבשילין אינו מתיר אלא לתקן צרכי סעודה לצורך מחר: עכ"ל. והוא דעת הר"ן.

מאידך גיסא הובא בד"מ וז"ל, כתב בהגהות אשיר"י בפרק ב' דביצה (סי' ז) בשם אור זרוע (ח"ב הל' יום טוב סי' שמג סע' ט) הא דלא מניח עירובי חצירות ביום טוב היינו דלא הניח עירובי תבשילין אבל אי הניח עירובי תבשילין מותר לערב ביום טוב עירובי חצירות אבל לא עירובי תחומין אבל בהר"ן בפ"ב דביצה (דף רפ"ה ע"ב) (ט ע"א ד"ה ת"ר) לא משמע כן דכתב דלא מהני עירובי תבשילין אלא לצרכי סעודה דהיינו אפייה ובישול משמע אבל לקניית עירוב לא מהני: עכ"ל.

והרעק"א כ' בס' תקכח סעיף ב כ' וז"ל דע"ת אין מתיר אלא צרכי סעודה. לכאורה הא נראה ליתן טעם אחר. דע"ת אינו מתיר רק מה דמותר ביום טוב לעשות לצורך עצמו מותר לעשות לצורך שבת. וגם דאפשר שיהיה לצורך יום טוב אם יקלעו לו אורחים. אבל לענין עירוב דלא משכחת דבר זה לצורך יום טוב עצמו דע"ח להיתר יום טוב צריך להיות קודם יום טוב. וגם המעשה דעירוב בוודאי אינו לצורך היום דלא יהיה הטלטול ביומו כיון דלא היה מערב קודם. בכה"ג דוודאי לצורך שבת הוא אין ע"ת מתיר ודו"ק.

ונמצא שמהר"ן והאור זרוע משמע דע"ת באיסור דרבנן מתיר אף בלא הואיל, אלא שרעק"א מבואר לא כן, והטעם מובן שלא התירו רבנן אלא היכא דראוי לצורך היום אף אם הוא איסור דרבנן.

ומה שהקשה

דהיינו שיש ראיה ממד"א צרכי שבת נעשים ביו"ט שהותר אף בלא "הואיל" כיון דהוי כבר דרבנן וע"כ דסברת הואיל הוא רק למד"א אין צרכי שבת נעשים ביו"ט ובעינן "הואיל" כדי שיהיה דרבנן וא"כ הוי ראיה להפמ"ג.

ונראה שא"א להוכיח ממד"א צרכי שבת נעשים ביו"ט, די"ל דדוקא למד"א צרכי שבת נעשים ביו"ט א"כ יש היתר גמור מהתורה לעשות מלאכה ביו"ט בשביל שבת אף אם אינו ראוי ככל ליו"ט עצמו, אלא שחכמים רצו שיהיה אפשר רק ע"י ע"ת מפני ב' הטעמים שנאמרו בגמ'.
אבל למד"א צרכי שבת לא נעשים ביו"ט נמצא שהתורה לא התירה לעשות מלאכה ביו"ט לצורך שבת, וא"כ שפיר י"ל שכל ההיתר הוא רק אם זה יהיה באמת ראוי ליו"ט, וא"כ אף בהכנה שהוא מדרבנן מ"מ י"ל שעדין לא פטרנו את הבעיה שאיך אפשר לעשות מלאכה ביו"ט לצורך שבת אף שזה רק דרבנן, ולכן הבין רעק"א שאף באיסור דרבנן בעינן להואיל, ופשוט.
יש"כ
אבל אדרבא כוונתי להקשות ההיפך
למד"א שצרכי שבת נעשים ביו"ט הע"ת לא התיר שום איסור לא דאו' ולא דרבנן
וא"כ מנ"ל שאם יש איסור בישול דרבנן או כל מלאכה אחרת דרבנן שאסורה ביו"ט הותר לעשותה לצורך שבת דרק מלאכות שהתירו ביו"ט מותר לעשותם לשבת אבל מלאכה שלא הותרה ביו"ט מה מהני מה שעושה אותה לשבת
 
אבל אדרבא כוונתי להקשות ההיפך
למד"א שצרכי שבת נעשים ביו"ט הע"ת לא התיר שום איסור לא דאו' ולא דרבנן
נוכתי בזה לאחר שהגבתי ותיקנתי ע"ש.
למד"א שצרכי שבת נעשים ביו"ט הע"ת לא התיר שום איסור לא דאו' ולא דרבנן
וא"כ מנ"ל שאם יש איסור בישול דרבנן או כל מלאכה אחרת דרבנן שאסורה ביו"ט הותר לעשותה לצורך שבת דרק מלאכות שהתירו ביו"ט מותר לעשותם לשבת אבל מלאכה שלא הותרה ביו"ט מה מהני מה שעושה אותה לשבת
הרי רבנן לא התירו בלא ע"ת אף למד"א צרכי שבת נעשים ביו"ט, ולפי זה מי שלא עשה ע"ת איזה איסור הוא עובר כשמבשל ביו"ט לצורך שבת האם לא איסור בישול, ומ"מ מובנת טענתך, שהרי אף אם נאמר כן שבלי ע"ת עובר איסור בישול מדרבנן, מ"מ ע"י הע"ת שוב חוזר להתירו דליכא איסור בישול כיון דהוי כאילו מבשל ליו"ט עצמו שזה שרי מעיקר הדין לאותו מד"א, משא"כ למד"א אין צרכי שבת נעשים ביו"ט א"כ מנ"ל שהתרנו כלל מלאכה לצורך שבת, התרנו רק אם זה ראוי ליו"ט עצמו, וזה כעין מה שכתבתי לעיל לדחות, וממילא סברת רעק"א מובנת הייטב.

אבל להאמור מהר"ן והאור זרוע מוכח לא כן וכנ"ל.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון