זה בדיוק הנקודה שהתכוונתי לומר, שכיון שאנו מאמינים בהשגחה אז אין דבר כזה להפסיד משהו, כי מה שלא קיבלתי הוא לא שלי.
זה ממש לא נכון.
אדם שיש לו רכוש והוא זרק אותו לים הוא לא הפסיד אותו, כי זה לא היה שלו?
זה היה שלו ובבחירתו הוא הפך אותו ללא שלא.
כך גם בשידוך, היה לאדם זיווג מיועד לו, והוא בבחירתו איבד אותו והפך אותו ללא מיועד לו.
 
זה ממש לא נכון.
אדם שיש לו רכוש והוא זרק אותו לים הוא לא הפסיד אותו, כי זה לא היה שלו?
זה היה שלו ובבחירתו הוא הפך אותו ללא שלא.
כך גם בשידוך, היה לאדם זיווג מיועד לו, והוא בבחירתו איבד אותו והפך אותו ללא מיועד לו.
יש הבדל בין מה שהיה אצלו והוא בידיו גרם שלא יהיה שלו, לבין מה שהיה שלו ונלקח ממנו, לבין מה שרק היה מיועד לו ומעולם לא הגיע אליו.
בראשון זה היה שלו והוא היה השליח משמים להפסיד.
בשני זה היה שלו משמים לתקופה מסוימת.
ובשלישי נגזר משמים שלא יגיע אליו - וכיון שהקב"ה יודע מה יהיה, הרי שהקב"ה ידע ששידוך זה אינו השידוך שלו.
 
יש הבדל בין מה שהיה אצלו והוא בידיו גרם שלא יהיה שלו, לבין מה שהיה שלו ונלקח ממנו, לבין מה שרק היה מיועד לו ומעולם לא הגיע אליו.
בראשון זה היה שלו והוא היה השליח משמים להפסיד.
בשני זה היה שלו משמים לתקופה מסוימת.
ובשלישי נגזר משמים שלא יגיע אליו - וכיון שהקב"ה יודע מה יהיה, הרי שהקב"ה ידע ששידוך זה אינו השידוך שלו.
אתה נכנס לנושא של ידיעה ובחירה ולחינם.
זה לא שהבורא יודע מראש מה יבחר האדם ולפי"ז נקבעת המיועדת.
המיועדת היא המיועדת - מציאותית, כי היא חלק מנשמתו.
וכיון שהאדם עתיד לבחור להוריד אותה, הבורא גוזר - אולי מלכתחילה - שהיא לא תהיה אשתו.
תקרא לזה הפסד או שלא, בסוף זה משתנה בגלל בחירתו.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון