בעקבות חידתו הנפלאה של הרב @אמרי שפר ששאל - בין השאר - כיצד ייתכן שקורא האדם בשני הימים בברכה, אקבץ כאן את אשר עלתה בידי בס"ד אחר ישיבה על הנושא
איתא בירושלמי פ"ב ה"ג "ר' בון בר חייה בעי בן עיר שעקר דירתו לילי חמשה עשר נתחייב כאן וכאן ובן כרך שעקר דירתו בליל ארבע עשר נפטר מיכן ומיכן"
משמע לכאורה שאם עקר אחר שנתחייב כבר בי"ד - ייתחייב שוב בט"ו.
אין דין כזה
הפני משה עה"מ מבאר בכלל שמדובר כאן בתמיהה וכלל לא במסקנת דברים, וכך אף ניתן לראות מהלשון והסוגיא.
ואכן הפרמ"ג במשב"ז (סק"ו) כותב שלא קורא שוב, וכ"כ ב'ערך השלחן' (אות ה) וכן תראה ב'מקראי קודש' ואורל"צ ח"א או"ח מו, ונביאו להלן. וכ"פ הגרש"ז ב'מנחת שלמה' קמא סימן כג ג, וב'הליכות שלמה' פ"כ ס"א.
יש דין אבל מסויג
הריטב"א והמאירי מבארים דין זה כפשוטו, רק שמסייגים מלשון היר' שזה דווקא באדם שעקר דירתו - כלומר עובר דירה לעולמים אז יצר בעצמו חיוב חדש בט"ו.
סיוג נוסף הוסיף מרן החזו"א (קנב אות ב) שה"ה רק שבכניסת ט"ו כבר היה עקור, ולא סגי בכך שבעה"ש יהיה שם. ואכן בסיכום הדינים אות ו כותב שאם רק הלך לכרך בליל ט"ו אין בזה בכדי לחייבו שוב ועיי"ש.
אכן הבה"ל (ד"ה בן עיר) סתם את הירושלמי הנ"ל כשהביא את הגר"א והשל"ג שכתבו אותו בסתם.
כן העלה הרמ"ע מפאנו והו"ד בכה"ח שדחאו.
האור לציון הנ"ל מביא את בבלי ממנו מפורש שלא חוזר וקורא, רק שאומר שאפשר לחלק שהירושלמי דיבר בעקר דירתו - כהריטב"א וכו' - שאז אולי גם הבבלי יסכים.
למעשה
למעשה, גם אם הלכה כך [וכבר הבאנו שהרבה פוסקים פסקו מפורש שלא, כה"ח תרפ"ח ס"ק כ"ט פרמ"ג הנ"ל ערך השלחן ועוד], הדבר קשה להולמו, כי גם אי תימא שיש אדם כזה - שעוקר דירתו ביום הפורים שלו - הרי הוא כן חוגג ומחוייב שמצוות היום - ויגיע קודם רדת הלילה של ט"ו, וגם זה צריך שלא יהיה בדעתו ביום י"ד לכך, כי א"כ בי"ד הוא יהיה פטור!, הלא אזלינן בתר דעתא ואם מכוון ביום ט"ו להיות בן ירושלים אומר הגרי"מ טקוצ'ינסקי ב'עיר הקודש והמקדש' (ח"ג פרק כו) שלא יכול להתחייב מן הדין בי"ד.
אשמח להערות ואף הארות!
איתא בירושלמי פ"ב ה"ג "ר' בון בר חייה בעי בן עיר שעקר דירתו לילי חמשה עשר נתחייב כאן וכאן ובן כרך שעקר דירתו בליל ארבע עשר נפטר מיכן ומיכן"
משמע לכאורה שאם עקר אחר שנתחייב כבר בי"ד - ייתחייב שוב בט"ו.
אין דין כזה
הפני משה עה"מ מבאר בכלל שמדובר כאן בתמיהה וכלל לא במסקנת דברים, וכך אף ניתן לראות מהלשון והסוגיא.
ואכן הפרמ"ג במשב"ז (סק"ו) כותב שלא קורא שוב, וכ"כ ב'ערך השלחן' (אות ה) וכן תראה ב'מקראי קודש' ואורל"צ ח"א או"ח מו, ונביאו להלן. וכ"פ הגרש"ז ב'מנחת שלמה' קמא סימן כג ג, וב'הליכות שלמה' פ"כ ס"א.
יש דין אבל מסויג
הריטב"א והמאירי מבארים דין זה כפשוטו, רק שמסייגים מלשון היר' שזה דווקא באדם שעקר דירתו - כלומר עובר דירה לעולמים אז יצר בעצמו חיוב חדש בט"ו.
סיוג נוסף הוסיף מרן החזו"א (קנב אות ב) שה"ה רק שבכניסת ט"ו כבר היה עקור, ולא סגי בכך שבעה"ש יהיה שם. ואכן בסיכום הדינים אות ו כותב שאם רק הלך לכרך בליל ט"ו אין בזה בכדי לחייבו שוב ועיי"ש.
אכן הבה"ל (ד"ה בן עיר) סתם את הירושלמי הנ"ל כשהביא את הגר"א והשל"ג שכתבו אותו בסתם.
כן העלה הרמ"ע מפאנו והו"ד בכה"ח שדחאו.
האור לציון הנ"ל מביא את בבלי ממנו מפורש שלא חוזר וקורא, רק שאומר שאפשר לחלק שהירושלמי דיבר בעקר דירתו - כהריטב"א וכו' - שאז אולי גם הבבלי יסכים.
למעשה
למעשה, גם אם הלכה כך [וכבר הבאנו שהרבה פוסקים פסקו מפורש שלא, כה"ח תרפ"ח ס"ק כ"ט פרמ"ג הנ"ל ערך השלחן ועוד], הדבר קשה להולמו, כי גם אי תימא שיש אדם כזה - שעוקר דירתו ביום הפורים שלו - הרי הוא כן חוגג ומחוייב שמצוות היום - ויגיע קודם רדת הלילה של ט"ו, וגם זה צריך שלא יהיה בדעתו ביום י"ד לכך, כי א"כ בי"ד הוא יהיה פטור!, הלא אזלינן בתר דעתא ואם מכוון ביום ט"ו להיות בן ירושלים אומר הגרי"מ טקוצ'ינסקי ב'עיר הקודש והמקדש' (ח"ג פרק כו) שלא יכול להתחייב מן הדין בי"ד.
אשמח להערות ואף הארות!
נערך לאחרונה: