מצאתי ספר אחד, ושולחן ערוך שמו

ומצאתי כתוב שם בזה"ל

פנויה שראוה שנבעלה לאחד, והלך לו הבועל ואמרו לה: מי הוא זה שבא עליך, ואמרה: אדם כשר, הרי זו נאמנת. ולא עוד אלא אפילו ראוה מעוברת, ואמרו לה: ממי את מעוברת, ואמרה: מאדם כשר, הרי זו נאמנת ותהיה (היא ובתה) מותרת לכהן.​
וכבר כתבו האחרונים שחזקה שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות היתה רק בדורות הקודמים ולא בדורות אלו מה גם שיש רגליים לדבר שזינתה
 
טוב, כשישאלו אותי אני אגיד שפרוש מפורום אוצר התורה סובר שזה לא נכון
לא כתבתי מדעתי הסברתי מדוע ולמה. אם אתה חולק נא הסבר מדוע פורש מפורום אוצר התורה לא צודק.
 
שם מדובר שהיא טוענת שנתעברה מבעלה?
כנראה שלא כ"כ הובנו דברי
איני דן על כל בן לחזב"ת שהוא ממזר ח"ו
אלא, על חוזרת בתשובה כיון שיש רגליים לדבר שזינתה קודם חזרתה בתשובה ממילא אסורה היא לכהן ע"ס סתמא. וכיון דאיכא רגליים לדבר אף אין לה חזקת כשרות
 
כנראה שלא כ"כ הובנו דברי
איני דן על כל בן לחזב"ת שהוא ממזר ח"ו
אלא, על חוזרת בתשובה כיון שיש רגליים לדבר שזינתה קודם חזרתה בתשובה ממילא אסורה היא לכהן ע"ס סתמא. וכיון דאיכא רגליים לדבר אף אין לה חזקת כשרות
נאמנת אשה לומר שנבעלה לכשר, ולא נפסלה מן הכהונה, זה מה שהבאתי משם.
 
ומי יימא לן דה''ה כשבזמן שנבעןה, לא ידעה טיבו של כשר?
ראה את ההודעה שפתחה את הדיון
לכהנים יש בעיה מאוד קשה עם זה
כיון שיש צד גדול שהוא יותר ממיעוט המצוי שהמדובר/ת אם זה בן/ת של הורים שאינם שומרי תומ"צ
שהם פגומים כיון שנולדו ללא ע" חופה וקידו'
ואע"ג דלא קימ"ל כר"א שפנוי הבאה על הפנויה עשאה זונה. כ"ז לענין איסור זנות שיש בכהונה. משא"כ לגבי דיו פגומים לכהונה לכאו' לא נפקא.

ושמעתי, שהרבנות הראשית מאוד החמירה בזה עכ"פ בזמן הקודם [לא יודע מה המצב היום...]
ובמה שהבאתי לכאו' מבואר שאף שנבעלה, אם היה לכשר, בתה כשרה לכהונה
 
יש לך ראיה שחז"ל דיברו גם על בעל תשובה - שהפך בעצם לאדם אחר לחלוטין?
אימא שהם מיירי במי שעומד בתכונותיו הבסיסיות
אהבתי את צורת ההגדרה שהוא נעשה אדם אחר אבל כעין דבריך איתא בקדמה לש"ש שכותב שעיקר הסיבה שנגזר על אדם הראשון ועל בניו מיתה זה לא בתור עונש אלא שמכיו שכשאדם עושה תשובה הוא נעשה כבריה חדשה ולכן יציר כפיו של הקב"ה בעצמו אינו יכול להתכלות ולמות ואילו יציר כפיו של האדם בעצמו יכול להתכלות שים לב עד לאיזה רמה הוא הגיע שזה נחשב יצירה של האדם בעצמו והייתי גם מסביר איך זה קשור לנידון דידן שהנה איתא בגמ' בע"ז דף כ"ב ע"ב שגוי יותר מצוי שירבע בהמה מחמת שבשעה שהנחש בא על חווה הוא הטיל בה זוהמה וזה השפיע על הגרים מש"כ בישראל שזה פסק להם במעמד הר סיני ומקשה שם תוס' מה עם הגרים שלא היו על הר סיני ומתרץ שמזלם היה בהר סיני (וכנראה הפשט שנשמותיהם היו שם וכמו דכתיב בקרא "את אשר איינו פה עמנו היום" ודו"ק) וזה פשוט שגם לפי תוס' בעודו גוי לא פסקה זוהמתו (וזה פשוט למעיין שם בסוגיא ואכמ"ל ודייק בזה היטב) ואפ"ה שכשהוא מתגייר פוסקת זוהמתו ובפשטות שמחמת שהוא נעשה כבריה חדשה אז פוסקת לו הזוהמה והיינו כנ"ל (אם כי היה אפשר לדחות ולחלק שאולי פוסקת לו הזוהמה כי בעת גירותו נכנסת בו הנשמה שהייתה לו בהר סיני מש"כ בבעל תשובה ויל"ע)
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון