אינו דומה לץ ושחקן בבין הזמנים שמתעצל להחליף את בגדיו בתפילה, לבין מחופש בפורים שזו הופעה ששורשה מגיע מסרך של "עבודה".
נ.ב. כיון שאנו מדברים על "הרגישים", דמדינא אין איסור להתפלל עם קסקט או שטריימל, אז יש משקל גם לסברות אלה.
ומה יהיה כשנדבר על דינים מוגדרים ועל פרטים יותר עמוקים בשורש התפילה, כגון שיכור (הראוי לעמוד לפני המלך) שהתפלל, האם שיכור בפורים בתור "עבודה" יקבל פחות עונש מאשר שיכור בבין הזמנים, איני יודע. [נ.ב. עכ"פ גם בפורים האיסור של שיכור להתפלל הוא איסור גמור, עיין שו"ע גדרי הדין בזה, ורחמנא ליצלן מאיסור זה.]