וירא לוט היה צדיק? (2 צופים)

[הנעור בלילה]

בדר"כ מקובל לומר שלוט לא היה צדיק, כמו שראינו שה' לא התגלה לאברהם, כל זמן שהיה עם לוט וכו'.
אך בפרשת השבוע לכאו' משמע שהוא היה צדיק גמור, הוא הכניס אורחים, למרות הסיכון העצום, ואף היה מוכן למסור את שתי בנותיו בשביל האורחים.
אז מדוע אומרים שלוט לא היה צדיק?

 

[זרח לווין]

בדר"כ מקובל לומר שלוט לא היה צדיק, כמו שראינו שה' לא התגלה לאברהם, כל זמן שהיה עם לוט וכו'.
אך בפרשת השבוע לכאו' משמע שהוא היה צדיק גמור, הוא הכניס אורחים, למרות הסיכון העצום, ואף היה מוכן למסור את שתי בנותיו בשביל האורחים.
אז מדוע אומרים שלוט לא היה צדיק?

לחץ כדי לכווץ...

הוא היה שופט בסדום אז צדיק הוא לא היה ככה"נ
ובנוגע לגמ"ח שלו
המשגיחים מביאים מכאן ראיה מהו חינוך
שאפי' שופט של סדום מסר נפש להכניס אורחים מחמת החינוך שהחדיר בו אברהם וזה נכנס לו 'בעצמות'

 

[נפקא מינא]

האם לוט היה צדיק או רשע?

מדוע לוט בחר לגור בסדום, ומה זה אומר לגבינו?
כמה אפשר להתענג על לימוד פרשיות ספר בראשית המלמדות אותנו את המוסר והפסיכולוגיה האמיתית. הרב מנחם יעקבזון על פרשת לך לך

האמת שמגורי לוט בסדום הינם צעד די מפתיע, אדם שהתרגל לחיים בצל מידת החסד הבלתי נדלית של אברהם, חוצה את הקוים ומתרחק עד שהוא מתחבר לסדום עיר הרשע. העיר שחרתה על דיגלה איסור הכנסת אורחים?!

אולי לאור שאלה זו נוכל לראות את פרשנות חכמינו כסוג של הסבר או לימוד זכות יחסי. כלומר: לוט לא חיפש את האכזריות שלהם, אבל הוא העדיף להתעלם ממנה כאשר קרצו לו החיים הנהנתניים וחסרי הגבולות של סדום.

הבה נאזין להעמקה נוספת מפיו של אחד מגדולי המחנכים הפסיכולוגים ומעובדי השם הדגולים של הדור האחרון הרב רבי שלמה וולבה זצ"ל (בין ספריו: 'עלי שור', 'בין ששת לעשור' ועוד. ממורי דרכה של תנועת התשובה בראשיתה). לדבריו, חכמינו חושפים כאן את הרובד התת מודע שגרם לתהליכים ארוכי טווח אצל לוט

מה חושב לוט על הבחירה שלו? ברור שאם היינו שואלים את לוט למה הוא בוחר את קרבת סדום, הוא היה משיב שכתלמיד מובהק של אברהם אבינו ברצונו להשפיע עליהם וללמדם את הדרך הטובה. ובאמת רואים שהוא עשה שם חסד במסירות נפש כפי שלמד אצל אברהם אבינו, כמו כן הרי הם עשו אותו שופט עליהם. זאת אומרת שהיתה לו השפעה שם.

ובכל זאת על פי מה שארע ללוט בהמשך, דורשים חז"ל שמיד בנשיאת עיניו היה להוט אחר עריות, אולם - כל זה היה רק בתת הכרה. בהכרתו היה לוט תלמיד מובהק של אברהם אבינו, ואף בסדום הוא מסר את נפשו על חסד. על המלה "הכצעקתה" דרשו חז"ל שהכוונה לצעקת ריבה (נערה) אחת שהביאה אוכל לעני. כשהיא הלכה לבאר לדלות מים שמה בדלי שלה קמח וחמאה, ונפגשה עם העני על יד הבאר ונתנה לו. אנשי סדום הרגו אותה במיתה משונה, וריבה זו היתה בתו של לוט. 'רואים, אפוא, שבעיר סדום חינך לוט את ילדיו למסירות נפש לחסד, מידה אותה רכש כתלמיד של אברהם אבינו. אבל עמוק עמוק בתת ההכרה בעומק נבכי נפשו, היתה מונחת נקודה של עריות, שאפילו הפסיכולוג הגדול והעמוק ביותר לא היה תופס נקודה כה עמוקה...'
(הרב וולבה בשיעורו הוסיף כאן התבטאות: "אני מאריך קצת בזה כיון שבנקודה זו נכשלים בלימוד חומש, שחושבים: 'איזה אנשים רעים הם היו'. אבל למעשה לוט היה גדול מאד, אלא שעמוק עמוק היתה נקודה של עריות, ונקודה זו היתה כה עמוקה עד שרק חז"ל היו יכולים לגלות לנו אותה...").

הסוף של לוט מוכיח, לדעת חז"ל, על תחילתו. חכמינו מייחסים את המאורע של לוט ובנותיו בהמשך אחרי הפיכת סדום – כניצן של אותה רדיפת עריות של לוט והם מתבטאים בחריפות: "כל מי שהוא להוט אחר בולמוס של עריות - לסוף מאכילים אותו מבשרו". חז"ל רואים בהליכה שלו לסדום כביקוש של הנאת החיים ללא מעצורים, ומגלים לנו כאן את השורש למה שארע לו עם בנותיו. לכאורה אנו היינו אומרים שזה היה מקרה, שבנותיו חשבו שכל העולם חרב ואין עוד אנשים בעולם, והלא צריך להעמיד דור חדש, ועוד, כי עשו זאת מבלי ידיעתו של לוט. אז מה רוצים חז"ל מלוט?! אכן זהו המבט של חז"ל. אין שום מקרה.

הרב וולבה ממשיך וטוען כי את הפסיכואנליזה חידש רבי ישראל מסלנט והוא גילה אותה וכתב אותה בספריו עוד לפני פרויד. "חכמה זאת של כוחות הפועלים אצל האדם בתת הכרה גילה רבי ישראל סלנטר ז"ל עוד לפני שהפסיכולוגים גילו זאת. ומה שעושים חוקרי הפסיכואנליזה לפתור תסביכי האדם ע"י מציאת דברים המונחים מתחת לסף הכרתו של האדם ופועלים את רישומם עליו, לבטח קיבלו זאת מהיהודים. הם לקחו את זה כנראה מרבי ישראל ז"ל שהעמיק מאד בחקירה זו. (כמו כן ממשיך הרב וולבה - הרב דסלר ז"ל אמר על הפילוסוף קאנט שבלי כל ספק הוא נטל את תורתו מתלמידי המגיד ממזריטש, הוא הריח מתורה זו ויצר שיטה חדשה... לפני שגילה רבי ישראל סלנטר חכמה זו, היא לא היתה ידועה בעולם, אבל אחרי שהוריד אותה והיא נמצאת בחלל העולם, יכלו גם חכמי האומות ללמוד אותה, וכך בפילוסופיה שהיתה בזמן הנבואה, וחסידות בזמן ה'מגיד'").
כמה אפשר להתענג על לימוד פרשיות ספר בראשית המלמדות אותנו את המוסר והפסיכולוגיה האמיתית.

 

[התורה]

בדר"כ מקובל לומר שלוט לא היה צדיק, כמו שראינו שה' לא התגלה לאברהם, כל זמן שהיה עם לוט וכו'.
אך בפרשת השבוע לכאו' משמע שהוא היה צדיק גמור, הוא הכניס אורחים, למרות הסיכון העצום, ואף היה מוכן למסור את שתי בנותיו בשביל האורחים.
אז מדוע אומרים שלוט לא היה צדיק?

לחץ כדי לכווץ...

מקובל לומר שאין בזה כל מעלה,
שהרי אברהם הכניס אורחים וכנגד כל טירחה שטרח עבורם זכו בניו וכו',
והנקודה שהכל היה חיקוי של אאע"ה, כלום לא מעצמו.

 

[נפקא מינא]

הרב דן טיומקין
בכל התורה כולה לא מצאנו דמות כל כך רבת ניגודים כמו לוט. מצד אחד, יש בו קדושה רבה: הוא היה אחיה של שרה אימנו ואחיינו של אברהם אבינו; קלסתר פניו היה כשל אברהם; הוא התלווה אליו במסעו לארץ כנען; מסר נפש להכנסת אורחים, ובסוף אף זכה לנכדה - רות המואביה - שממנה יצא מלך המשיח. אבל מצד שני: לוט בחר לריב ולעזוב את אברהם; הוא טען בלבו, ׳אי אפשי [איני מעוניין] לא באברהם ולא באלקיו׳; בחר לקבוע אוהלו בסדום בגלל תאות ממון; וחז״ל העידו עליו שהיה אחוז בבולמוס של עריות ולכן האכילוהו מבשרו, אב לשיכורים, שהתחתן עם בנותיו, דבר שגרם לנידויו. איך אדם אחד יכול להכיל כאלה סתירות?

הדבר נוגע לכל אחד ואחד מאיתנו, כי השיעורים והלקחים שנלמדים מלוט, נוגעים מאד לחייו של כל אחד מאיתנו.

קורות חייו של לוט

לוט התלווה ויצא עם אברהם אל מסעו מאור כשדים, דרך חרן ועד לכנען. וכמו שלאברהם היה נסיון לא פשוט לעזוב את ארצו ומולדתו, על אחת כמה וכמה ללוט, שלא שמע בעצמו את ציווי ה׳, ולא הובטחו לו הבטחות רבות כמו לאברהם. אף על פי כן, לוט בחר להתחבר אל אברהם וללכת איתו - הרי זה נסיון גדול ועצום, יותר אפילו מאשר נסיונו של אברהם.

״כי לוט נתחסד עם הצדיק ללכת עמו לשוט בארץ אשר ילך" (רמב"ן בראשית י"ט כ"ט), ולכן ניתנה לזרעו ירושה ארץ עמון ומואב, "בעבור לוט אביהם, ששרת את הצדיק וגלה עמו לאותה הארץ" (רמב"ן במדבר כ"ה י"ח).

לוט לא היה סתם ״טרמפיסט״, אלא תלמיד מובהק: לוט הצטיין בהכנסת אורחים, ואף הכין מצות בפסח, ואין ספק שבתקופה שבה הוא התלווה לאברהם, הוא למד והכיר את השקפתו של אברהם ואת מצוות השם. לכן, הוא מוגדר בתקופה הזאת כ"צדיק".

כאשר אברהם מתעשר בצאתו ממצרים, גם לוט מתעשר בזכותו. אז יצאה מן הכח אל הפועל תאוות הממון שלו, וגרמה לו ליפול ולהתדרדר, מאחד מיושבי אוהלו של אברהם, ועד לסדום הנוראית: רועיו של לוט מאכילים את בהמותיהם מן הגזל, משדות זרים, ולוט בוחר שלא לרסן את רועיו ולהעמיד אותם על טעותם. כאשר אברהם אבינו מוכיח אותו על כך, הוא אינו מתנצל בפניו ואינו מבטיח לעשות כל שביכולתו כדי שרועיו לעולם לא ירעו שוב מן הגזל. מדוע?

המדרש מגלה לנו את סברתו המוטעית של לוט. לוט חשב שמכיון שאברהם עתיד לזכות בארץ, ומכיון שהוא עתיד לרשת את אברהם חסר הבנים, מותר לו כבר עכשיו ליהנות מעשב הארץ. זוהי צורת חשיבה מעוותת מאוד, אבל תאוות הממון סימאה את עיניו. לוט בחר להיפרד מאברהם, וללכת למקום מרעה מוצלח מבחינה גשמית, מקום שבו הכבשים שלו ישמינו יותר, אך מושחת לחלוטין מבחינה מוסרית. התורה טורחת לבאר לנו את תחושותיו של לוט, במילים ״ויסע לוט מקדם״. מסביר רש"י "אמר [לוט] אי אפשי לא באברהם ולא באלקיו" – איני מעוניין לא באברהם ולא באלוקיו!

ועדיין יש להבין, שהרי בהמשך רואים שלוט המשיך לקיים מצוות ואפילו במסירות נפש. למעשה, כל התנהגותו הצדקנית היתה רק חיקוי חיצוני ולא המשך אמיתי של מורשת אברהם אבינו: דרכו של אברהם אינה רק דרך של קיום מצוות, אלא דרך של חיפוש מתמיד כיצד למלא את רצון השם. כשלוט עבר לסדום והתנתק מדודו - הנביא, נשיא האלוקים - הוא הצהיר בעצם מעשיו שהוא לא מחפש עוד 'חומרות' ועוד מצוות, ואם כך, למרות שהוא המשיך לשמור את המצוות המוכרות לו, לא הייתה זו דרכו של אברהם.

מדוע אם כן לוט המשיך לקיים מצוות? כפי הנראה, לוט תירץ והסביר את עזיבתו ב'עקרונות אידיאולוגיים'. הוא ודאי הבהיר לעידית אשתו ולארבע בנותיו, שלא חכמה להיות צדיק בביתו של אברהם, שצריכים לקדש את החומר, ושלכן כדאי להיות צדיק דוקא בסדום. מובן שזוהי גישה מעוותת, והמציאות הוכיחה שבאמת יותר ממה שלוט הצליח להשפיע על סדום, סדום הצליחה להשפיע עליו ועל משפחתו: אשתו נקשרה לסדום עד שנשארה שם לנצח; שתי בנות מצאו שם את מותן; ולוט עצמו הגיע למצב שחז"ל הגדירוהו כ'אחוז בולמוס של עריות' - למרות שלכאורה הוא חי חיי משפחה תקינים, עצם הישארותו במקום פרוץ כזה, העידה יותר מאלף עדים על טוהר רצונותיו ושאיפותיו הכמוסים - עד שהגיע בסופו של דבר, גם למצב של השחתה משפחתית נוראית.

בתקופה בה שהה לוט בסדום, העיר עברה טלטלה קשה: ארבעה מלכים עולים להילחם במלכי סדום, מנצחים אותם, ושובים את לוט ומשפחתו. אברהם אבינו נזעק לקיים מצות פדיון שבויים, נלחם עם המלכים, מנצח, פודה את השבויים, ומסרב להצעתו הנדיבה של מלך סדום לקחת לעצמו את כל הרכוש שהשיב. המהלך כולו היה מעין סירת הצלה שמימית שנשלחה במיוחד עבור לוט, אך לשווא. לוט קיבל הזדמנות ללמוד מוסר, לראות את נאמנותו של אברהם אבינו, לראות את הבוז שהוא רוכש לממון ואת חסידותו המופלגת לוותר על ממון כה רב. אילו הוא היה רק מתבונן, הוא היה יכול לנצל את ההזדמנות ולחזור הביתה, לאברהם, אך למרות הכל, הוא המשיך לדבוק בדרכו הרעה.

עשרים וארבע שנים עברו ממלחמת המלכים ועד להפיכת סדום. בשנים אלה רשעי סדום שרפו את בתו בגלל שעשתה חסד עם עני, ואף על פי כן לוט לא עזב את העיר. דבר המוכיח עד כמה הסדומיות הפכה להיות חלק בלתי נפרד ממנו. כך מסופר לנו בהמשך, שאלמלא המלאכים שתפסו אותו וגררו אותו מסדום העומדת להיחרב, לוט היה ממשיך ומתמהמה.

כשסדום נחרבה, לוט עבר טלטלה לא פשוטה. מעבר לאבדן ממונו האהוב, הוא שיכל את אשתו, את שתי בנותיו הנשואות ובעליהן. אחרי שלוט ניצל הוא שתה יין והשתכר, לפחות שני לילות רצופים. תוצאות שכרותו של לוט היו טראגיות עבורו. שתי בנותיו שיערו שהעולם הגיע לקיצו, ושכבו עמו כדי להעמיד צאצאים. כוונתן אמנם לשם שמים, אבל מבחינת לוט יש כאן שפל חסר תקדים. מפליא לראות, כיצד מתנהג אדם, אחרי שהוא איבד אישה, שתי בנות, שני חתנים וכמה נכדים. במקום להתאבל ולעשות חשבון נפש על מה שארע לו, הוא מרשה לעצמו להשתכר, לאבד את צלילות דעתו, ולהגיע לדרגה כה שפלה, עד שכל הבריות מרננות אחריו. לוט מסתבך, נמנע מחשבון נפש אמיתי בגלל סיבה חיצונית, תאוה שהוא לא מצליח להשתלט עליה.

מעניין שהניגודיות הבלתי נתפסת הזאת רמוזה בשמו של לוט. מצד אחד לוט הוא שם של בושם משובח (בראשית ל"ז כ"ה), אבל מצד שני משמעות המלה בארמית היא 'קללה' (ראה אונקלוס במדבר כ"ה י"ז, "קלל לי העם" - לוט לי ית עמא הדין), ובעברית משמעותו כיסוי המסתיר דבר מה. כל המשמעויות הללו מתחברות להבנת אישיותו המורכבת של לוט.

אם נתבונן, נראה שגם בכל אחד ואחת מאיתנו ישנם ניגודי אישיות פנימיים. אולי לא בכאלה עוצמות, אבל גם בנו יש צד שנמשך לקדושה ושואף לעשות טוב, מול צד שנמשך לתאוות. גם אחריתנו לוטה בערפל, ואין לאף אחד תעודת ביטוח: הכל תלוי לאיזה כיוון נבחר לפנות בכל רגע נתון. אם נבחר לעצור, לעשות חשבון נפש ולבחון את דרכנו, אז יש סיכוי טוב שנגיע לדרך המלך!

צריך לזכור שיש לנו נקודת פתיחה הרבה יותר טובה מאשר ללוט, בזכות היותנו בני אברהם, יצחק ויעקב, צרובה בנו נקודה טובה, נשמה אלוקית, שרוצה באמת לעשות טוב. הגדרתנו העצמית היא טוב גמור, וכל הרע הוא רק לכלוך חיצוני שנמשך לנו בגלל פגעי הזמן. וזה דבר אמיתי וודאי ללא כל ספק. תפקידנו לזהות את אותה נקודה טובה, לגלות אותה, ללמוד לראות את העולם דרכה.

רבי צדוק הכהן מלובלין כותב שמצות האמונה בקב״ה, כוללת גם מצוה להאמין בעצמנו, שגם בנו יש נשמה אלוקית. ההיסטוריה היהודית הוכיחה לנו שגם יהודי שנראה רחוק מאד מכל קשר לעצמו או ליהדותו ואמונתו, יכול ברגע אחד לקנות את עולמו ולהתחבר, בזכות אותה נקודה שמרובה בנו. אם רק נאמין בעצמנו, נצליח להוציא את הכיסוי מאותה נקודה לוטה בערפל, ולגלות את כל האוצרות הנפלאים שקיימים בנו!

 

[נפקא מינא]

מאמר על דמותו של לוט

 

[התורה]

ברש"י (בראשית י"ג, י"ד) כתב:
"אחרי הפרד לוט - כל זמן שהרשע עמו היה הדבור פורש ממנו"
ובמוסגר הוסיף: "ולעיל שהיה לוט אצלו כתיב (י"ב, ז'): וירא ה' אל אברם, באותה שעה כשר היה, וק"ל",
ומבואר שלכאורה היה צדיק שסרח אולי,
ויש לעיין בעיקר דברי רש"י במסוגר מנין הם, ואכ"מ.

מוסגר ברש"י ממי זה ?

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[נדיב לב]

בדר"כ מקובל לומר שלוט לא היה צדיק, כמו שראינו שה' לא התגלה לאברהם, כל זמן שהיה עם לוט וכו'.
אך בפרשת השבוע לכאו' משמע שהוא היה צדיק גמור, הוא הכניס אורחים, למרות הסיכון העצום, ואף היה מוכן למסור את שתי בנותיו בשביל האורחים.
אז מדוע אומרים שלוט לא היה צדיק?

לחץ כדי לכווץ...

הצדיק פועל מתוך הכרת השכל והדעת בחיוב המעשים הטובים. הנהגתו אינה תוצאה של הרגל או חינוך בלבד, אלא פרי בירור והכרה פנימית שזו הדרך האמיתית. לעומתו, לוט שנתלווה אל דודו אברהם והושפע ממנו, לא הגיע להכרת אמת עצמאית. זו הסיבה שדרכו הייתה מעורפלת, פעם נוטה אל החיוב ופעם להפך. כי כאשר אין דעת, אין גם הבדלה ברורה בין אור לחושך, בין טוב לרע. פעמים בכה ופעמים בכה. (בקיצור, לוט היה מה שהיום מכנים מסורתי....:)

 

[שאינו יודע לשאול]

בדר"כ מקובל לומר שלוט לא היה צדיק, כמו שראינו שה' לא התגלה לאברהם, כל זמן שהיה עם לוט וכו'.
אך בפרשת השבוע לכאו' משמע שהוא היה צדיק גמור, הוא הכניס אורחים, למרות הסיכון העצום, ואף היה מוכן למסור את שתי בנותיו בשביל האורחים.
אז מדוע אומרים שלוט לא היה צדיק?

לחץ כדי לכווץ...

גם הבדואים בדרום מכניסי אורחים, בגלל זה הם צדיקים?

 

[הנעור בלילה]

הצדיק פועל מתוך הכרת השכל והדעת בחיוב המעשים הטובים. הנהגתו אינה תוצאה של הרגל או חינוך בלבד, אלא פרי בירור והכרה פנימית שזו הדרך האמיתית. לוט היה מה שהיום מכנים חרדי....:)

לחץ כדי לכווץ...

 

[הנעור בלילה]

גם הבדואים בדרום מכניסי אורחים, בגלל זה הם צדיקים?

לחץ כדי לכווץ...

זה מעשה טוב בוודאי. אך הם מכונים למסור את מעמדם כבודם וכו' בשביל האורח?

 

[שטייגניסט]

בדר"כ מקובל לומר שלוט לא היה צדיק, כמו שראינו שה' לא התגלה לאברהם, כל זמן שהיה עם לוט וכו'.
אך בפרשת השבוע לכאו' משמע שהוא היה צדיק גמור, הוא הכניס אורחים, למרות הסיכון העצום, ואף היה מוכן למסור את שתי בנותיו בשביל האורחים.
אז מדוע אומרים שלוט לא היה צדיק?

לחץ כדי לכווץ...

ללא עיון בכל האשכול
מאברהם למד "מעשה" חסד ואולי אף ללא כונה
אבל בכל אופן
על אף שכתוב בבמדבר רבה פרשה י סימן ה (פרשת נשא)
וז"ל
שהיה לוט צדיק יותר מאשתו
כתוב בפסיקתא רבתי פיסקא ג – ד"ה ביום השמיני
וז"ל
א"ר אלעזר בן פדת בשם ר' יוסי בן זמרא ראה כמה קיפח לוט הרשע את אברהם הצדיק
וכן הוא בבעל הטורים בראשית פרק יג פסוק יב (פרשת לך לך)
(יב) אברם. ב' ריש פסוק. הכא. ואידך אברם הוא אברהם (דה"י א א כז). וזהו שדרשו רבותינו ז"ל (מגילה יא א) כל מי שנאמר בו "הוא" הוא בצדקו מתחילה ועד סוף. וזהו אברם הוא אברהם בצדקו מתחילה ועד סוף. ועל כן אברם ישב וגו' ליפרד מלוט הרשע:
ועד כדי כך כתב סבא של הב"י
בזה"ל
בצרור המור בראשית פרשת לך לך
ואם נאמר בעבור שהציל ללוט שהיה רשע גמור