א. בברייתא סוכה (כח סע”ב) איתא, ת”ר תשבו כעין תדורו, מכאן אמרו, כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע וביתו עראי וכו’, ומשנן בסוכה. איני, והאמר רבא, מקרא ומתנא במטללתא ותנוי בר ממטללתא, [הרי שהלימוד לא נעשה בסוכה]. ומשני, ל”ק הא במיגרס הא בעיוני. ופרש”י, למיגרס גמרא הברורה לו כבר, הר”ז צריך סוכה, ולעיוני בר ממטללתא. ע”כ. אמנם הר”ן והריטב”א הביאו פי’ הפוך, דעיוני בסוכה, דדמי לאכילת קבע, אבל מיגרס דדמי לאכילת עראי יכול ללמוד בר ממטללתא.
ב. ורש”י נייד מפירוש הר”ן והריטב”א, כי לדעתו מרוצת לישנא דגמ’ מוכח הכי, שהרי ברייתא ראשונה אמרה ללמוד בסוכה, ובשניה למדנו שהלימוד מחוץ לסוכה, ולשון התשובה נופל של לשון השאלה “הא [ראשונה] במיגרס הא [השניה] בעיוני”. [וידוע מאי דמטו משמיה דהגר”ח מואלוז’ין זיע”א, דרש”י תמיד הולך אחר לשון הגמ’, והתוס’ מעדיפים את דוחק הענין על פני דוחק הלשון. ויסוד הענין נמצא בתוס’ ב”ב (ב ע”ב, ד”ה ואימא). ואכמ”ל].
ושמא יש עוד הכרח לפרש”י, ממ”ש להלן (מא סע”ב) דאנשי ירושלים היו מסתובבים כולי יומא עם ד’ המינים בידם, חוץ מזמן שהיו בבית מדרש [או קריאת התורה שגולל ופותח הספר בב’ ידיו], מפני שיש חשש שיטרד בלימודו ויפלו הד’ מינים מידיו ויפסלו, ומבואר שהולכים ללמוד בביהמ”ד, ואי נימא דלימוד גירסא יש בביהמ”ד, א”כ ליכא למיחש כ”כ שמא יטרד בלימודו ויפלו, ומשמע טפי דמייירי בלימוד “עיוני”, וכדאמרי’ אל תרגזו בדרך, שלא יתעסקו [עסק לשון עיון כידוע מהט”ז] בדבר הלכה ותרגז עליהם הדרך
ג. ועכ”פ מבואר בסוגיא [אליבא דרש”י], דהלומד בעיון אי”צ להיות בסוכה. ומצאנו להקדמון רבינו יצחק עראמה בס’ “עקידת יצחק” (פרשת אמור, שער סז) שכתב, “לפי שהלימוד אשר על זה התואר [עיון], הוא עצמו גופה של סוכה“. ובדבריו כתוב לאמר דבר נשגב, כי עוצם קדושתה של הסוכה אשר ש”ש נמצא על קורותיה, נמצא גם באדם הלומד תורה בגדר “עיוני”. וצ”ב פשר דבריו הקדושים שהסוכה ועיון התורה חד אינון. [ואמר לי הגר”ד קוק שליט”א ע”ד רמז, כי מצות סוכה היא היכא ד”שלטא ביה עינא“, והיינו נמי גדר כח עיון התורה].
ד. והגאון המיוחד רא”ב פינקל זצ”ל בס’ הנפלא “מועדי רא”ב פינקל” (עמ’ צ) ביאר, דשורש ענין סוכה הוא זכר לענני כבוד, וגם היא מקפת את כל רמ”ח אבריו ושס”ה גידיו של האדם כנודע מהגר”א זיע”א, אכן מעלות הללו נצרכות אל האדם כאשר הוא איננו מוקף בתורה, אבל כאשר הוא לומד תורה בעיון וכל כולו מתדבק בה ומוקף בענני כבודה של תורה, תו אי”צ לסוכה. עכת”ד.
ה. והגר”ד קוק שליט”א ביאר לן דברי העקידת יצחק באנפא אחרינא, ובהקדים מאי דחזינן באנשי עיון שהם מנותקים מהעולם הזה, וכל המרבה בעיון התורה הרי זה מופקע טפי מעניני עוה”ז, וכדמצינו בריש לקיש שיצא חוץ לתחום ולא שם על לב, וכן רבא היה עוסק בתורה ואצבעותיו נוטפות דם ולא חלי ולא מרגיש, וכעזה”ד כאשר סיפורים ירננו על גדולי עולם עד דורינו האחרון.
והנה ענין הסוכה הוא ביטול הקשר לעוה”ז והפיכתו מגדר “קבע” לגדר “עראי”, ואנשי עיון נמצאים בסוד הסוכה כל השנה, לא כן אנשי גירסא שאינן עמלים בעומק העיון [וכמבואר בע”ז (יט ע”א) ועוד], לאלו נחוצה ישיבת הסוכה בעת לימודם – כדי להשריש בעצמם את הטפלת עניני עוה”ז.
ב. ורש”י נייד מפירוש הר”ן והריטב”א, כי לדעתו מרוצת לישנא דגמ’ מוכח הכי, שהרי ברייתא ראשונה אמרה ללמוד בסוכה, ובשניה למדנו שהלימוד מחוץ לסוכה, ולשון התשובה נופל של לשון השאלה “הא [ראשונה] במיגרס הא [השניה] בעיוני”. [וידוע מאי דמטו משמיה דהגר”ח מואלוז’ין זיע”א, דרש”י תמיד הולך אחר לשון הגמ’, והתוס’ מעדיפים את דוחק הענין על פני דוחק הלשון. ויסוד הענין נמצא בתוס’ ב”ב (ב ע”ב, ד”ה ואימא). ואכמ”ל].
ושמא יש עוד הכרח לפרש”י, ממ”ש להלן (מא סע”ב) דאנשי ירושלים היו מסתובבים כולי יומא עם ד’ המינים בידם, חוץ מזמן שהיו בבית מדרש [או קריאת התורה שגולל ופותח הספר בב’ ידיו], מפני שיש חשש שיטרד בלימודו ויפלו הד’ מינים מידיו ויפסלו, ומבואר שהולכים ללמוד בביהמ”ד, ואי נימא דלימוד גירסא יש בביהמ”ד, א”כ ליכא למיחש כ”כ שמא יטרד בלימודו ויפלו, ומשמע טפי דמייירי בלימוד “עיוני”, וכדאמרי’ אל תרגזו בדרך, שלא יתעסקו [עסק לשון עיון כידוע מהט”ז] בדבר הלכה ותרגז עליהם הדרך
ג. ועכ”פ מבואר בסוגיא [אליבא דרש”י], דהלומד בעיון אי”צ להיות בסוכה. ומצאנו להקדמון רבינו יצחק עראמה בס’ “עקידת יצחק” (פרשת אמור, שער סז) שכתב, “לפי שהלימוד אשר על זה התואר [עיון], הוא עצמו גופה של סוכה“. ובדבריו כתוב לאמר דבר נשגב, כי עוצם קדושתה של הסוכה אשר ש”ש נמצא על קורותיה, נמצא גם באדם הלומד תורה בגדר “עיוני”. וצ”ב פשר דבריו הקדושים שהסוכה ועיון התורה חד אינון. [ואמר לי הגר”ד קוק שליט”א ע”ד רמז, כי מצות סוכה היא היכא ד”שלטא ביה עינא“, והיינו נמי גדר כח עיון התורה].
ד. והגאון המיוחד רא”ב פינקל זצ”ל בס’ הנפלא “מועדי רא”ב פינקל” (עמ’ צ) ביאר, דשורש ענין סוכה הוא זכר לענני כבוד, וגם היא מקפת את כל רמ”ח אבריו ושס”ה גידיו של האדם כנודע מהגר”א זיע”א, אכן מעלות הללו נצרכות אל האדם כאשר הוא איננו מוקף בתורה, אבל כאשר הוא לומד תורה בעיון וכל כולו מתדבק בה ומוקף בענני כבודה של תורה, תו אי”צ לסוכה. עכת”ד.
ה. והגר”ד קוק שליט”א ביאר לן דברי העקידת יצחק באנפא אחרינא, ובהקדים מאי דחזינן באנשי עיון שהם מנותקים מהעולם הזה, וכל המרבה בעיון התורה הרי זה מופקע טפי מעניני עוה”ז, וכדמצינו בריש לקיש שיצא חוץ לתחום ולא שם על לב, וכן רבא היה עוסק בתורה ואצבעותיו נוטפות דם ולא חלי ולא מרגיש, וכעזה”ד כאשר סיפורים ירננו על גדולי עולם עד דורינו האחרון.
והנה ענין הסוכה הוא ביטול הקשר לעוה”ז והפיכתו מגדר “קבע” לגדר “עראי”, ואנשי עיון נמצאים בסוד הסוכה כל השנה, לא כן אנשי גירסא שאינן עמלים בעומק העיון [וכמבואר בע”ז (יט ע”א) ועוד], לאלו נחוצה ישיבת הסוכה בעת לימודם – כדי להשריש בעצמם את הטפלת עניני עוה”ז.