תולדות יעקב יוסף פ' תזריע
אפס שיש לי ללמד זכות על החושקים בפנימיות קודם שמילא כריסו בכל הש"ס והפוסקים. כי כל הש"ס והפוסקים הם כללים הגוף השייכים לכל ישראל בכללות יחד, וא"כ יחיד מישראל שהוא אבר א' מן הכללות, כשלמד לפי ערך האבר מגוף התורה, יש לו רשות לללמוד מפנימיות התורה הנשמה המכונה אל גוף האבר ההוא:
והוא באמת פלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש שזכרנו לעיל (עיין פרשת צו, ועוד) ופערה פיה לבלי חק, שלא ישייר חק א' (סנהדרין קיא), שכל א' צריך לקיים כל התורה תרי"ג מצות. ור' יוחנן ס"ל אפי' קיים חק א' ניצול, כי כל התורה נתקיים בכללות כל ישראל. וידוע דהלכה כר' יוחנן נגד ר"ל, ושפיר מצאו ידיהם ורגליהם של החושקים הנ"ל. וכל הפוער פיו שצריך דוקא למלא כרסו בכל הש"ס והפוסקים, א"כ עליו לקיים ג"כ כל התרי"ג מצות, ובחסר א' נענש כר"ל דסבירא לפורע זה כוותיה:
וזה נראה לי על דרך הלצה ופערה פיה לבלי חק, ר"ל שזה שפער פיו על העוסקים בפנימיות התורה קודם שמלא כריסו בכל הפ"וסקים דוקא. אף ששייר חק אחד שהוא דין א', דס"ל כריש לקיש. א"כ גם עליו יעבור כוס, שגיהנם פערה פיה עליו לבלי חק שלא קיים כל התרי"ג מצות, אף ששייר רק דין א'. על כן עצה היעוצה שלא לדבר סרה על העוסקים בין בגוף ובין בפנימי רק שיהיה לשם שמים:
