- הודעות
- 2,202
- תודות
- 10,209
- נקודות
- 555
מדוע לא מברכים שהחיינו על ספירת העומר כמו שמברכים על כל המצוות הבאות מזמן לזמן
א. כתב על כל כך הרשב"א (שו"ת, ח"א סי' קכ"ו) בזה הלשון: ולענין זמן כבר נשאלה שאלה זו לראשונים. וכתוב עליה בספר בתשובת השאלה שלא מצינו ברכת זמן אלא בדבר שיש בו שום הנאה. כגון נטילת לולב שהוא בא לשמחה ותקיעת שופר לזכרון בין ישראל לאביהם שבשמים ומקרא מגילה דחס רחמנא עלן ופרוקינן. ופדיון הבן שמברך אבי הבן שהחיינו לפי שיצא בנו מספק נפל. דכל ששהה שלושים יום באדם אינו נפל. וספירת העומר אין בו זכר לשום הנאה אלא לעגמת נפשנו לחורבן בית מאויינו. (ועיין בבעה"מ ובר"ן בסוף פסחים).
וביאר הגרי"ז נתקשה בתירוץ זה שהרי עצם מצות הספירה אינה זכר למקדש, אלא אותה המצוה שהיתה נוהגת מה"ת נוהגת בזה"ז מדרבנן, אלא ע"כ סבירא להו להרשב"א דהוי מצוה מיוחדת שתקנו חכמים זכר למקדש, ולא דאותה המצוה שבמקדש שהיה מה"ת חייבו חכמים לקיימה בזה"ז, אלא דזהו מצוה מיוחדת זכר למקדש, וע"כ אין בה שהחיינו מכיון דזה זכר לחורבן המקדש.
ב. במאירי בפסחים (ז' ע"ב) כתב על כך: אני אומר שספירת העומר נפטר הוא בזמן של יום טוב.
וצ"ב דאך בראש השנה אנו מברכים שהחיינו על התקיע אף שברכו על היו"ט, וכן בסוכות על הלולב, וצ"ל דעצם צות ספירת בעומר היא בגוף היו"ט שהרי סופרים את ספירת העומר מהיו"ט עצמו, או שסופרים את הימים עד היו"ט של שבועות, א"כ י"ל דמצות ברכת השהחיינו על הספירת העומר היא בכלל השהחיינו שברכים על היום טוב, מכיון שסופרים הימים מהיו"ט.
ובאבודרהם (ברכת המצות ומשפטיהם) ביאר כן כי בספירת העומר, כיון שהספירה אינה אלא לצורך שבועות (וביאר דהספירת לצורך הבאת הבכורים, ויש להאריך בזה) כמו שנא' וספרתם לכם וגו' עד ממחרת השבת די לו בזמן שאומר על הכוס במועד.
א. כתב על כל כך הרשב"א (שו"ת, ח"א סי' קכ"ו) בזה הלשון: ולענין זמן כבר נשאלה שאלה זו לראשונים. וכתוב עליה בספר בתשובת השאלה שלא מצינו ברכת זמן אלא בדבר שיש בו שום הנאה. כגון נטילת לולב שהוא בא לשמחה ותקיעת שופר לזכרון בין ישראל לאביהם שבשמים ומקרא מגילה דחס רחמנא עלן ופרוקינן. ופדיון הבן שמברך אבי הבן שהחיינו לפי שיצא בנו מספק נפל. דכל ששהה שלושים יום באדם אינו נפל. וספירת העומר אין בו זכר לשום הנאה אלא לעגמת נפשנו לחורבן בית מאויינו. (ועיין בבעה"מ ובר"ן בסוף פסחים).
וביאר הגרי"ז נתקשה בתירוץ זה שהרי עצם מצות הספירה אינה זכר למקדש, אלא אותה המצוה שהיתה נוהגת מה"ת נוהגת בזה"ז מדרבנן, אלא ע"כ סבירא להו להרשב"א דהוי מצוה מיוחדת שתקנו חכמים זכר למקדש, ולא דאותה המצוה שבמקדש שהיה מה"ת חייבו חכמים לקיימה בזה"ז, אלא דזהו מצוה מיוחדת זכר למקדש, וע"כ אין בה שהחיינו מכיון דזה זכר לחורבן המקדש.
ב. במאירי בפסחים (ז' ע"ב) כתב על כך: אני אומר שספירת העומר נפטר הוא בזמן של יום טוב.
וצ"ב דאך בראש השנה אנו מברכים שהחיינו על התקיע אף שברכו על היו"ט, וכן בסוכות על הלולב, וצ"ל דעצם צות ספירת בעומר היא בגוף היו"ט שהרי סופרים את ספירת העומר מהיו"ט עצמו, או שסופרים את הימים עד היו"ט של שבועות, א"כ י"ל דמצות ברכת השהחיינו על הספירת העומר היא בכלל השהחיינו שברכים על היום טוב, מכיון שסופרים הימים מהיו"ט.
ובאבודרהם (ברכת המצות ומשפטיהם) ביאר כן כי בספירת העומר, כיון שהספירה אינה אלא לצורך שבועות (וביאר דהספירת לצורך הבאת הבכורים, ויש להאריך בזה) כמו שנא' וספרתם לכם וגו' עד ממחרת השבת די לו בזמן שאומר על הכוס במועד.
