וישב למה בטח יוסף בשר המשקים

[אחד יחיד]

כי אם זכרתני אתך, כאשר ייטב לך, ועשית נא עמדי חסד והזכרתני אל פרעה והוצאתני מן הבית הזה (מ, יד)

ידועים דברי המדרש (המובאים גם ברש"י בפסוק כג), שיוסף נענש על כך שבטח בשר המשקים שיזכיר אותו לפני פרעה, ומשום כך הוארכה שהייתו בבית הסוהר שנתיים נוספות.

החזון איש, בחיבורו אמונה וביטחון, פרק ב סעיף ו, מסביר זאת כך: יוסף סבר שאין כל פסול בפניה אל שר המשקים, כי אין סתירה בין ביטחון בקב"ה לבין פעולות השתדלות מצד האדם. אלא שאם כך, מדוע נענש יוסף? מוסיף החזון איש ומבאר, שאכן אין שום פסול בפעולות השתדלות רגילות, אך יש פעולות שהתועלת בהן רחוקה ביותר, ובדרך כלל נוקטים פעולות אלה רק מתוך ייאוש (כלשון החזון איש, "והמיואש עושה כל מה שיכול, אף דברים הרחוקים מכל תועלת"). פעולות מהסוג האחרון אינן בגדר ההשתדלות הרגילה המוטלת על האדם, אלא פוגעות במידת הביטחון, ובלשון החזון איש, יש בהן "כעין זריית אבק על זוהר האמונה והביטחון".

פניית יוסף אל השר המצרי נחשבת לפעולה חסרת תוחלת (כי אין טבעו של שר מצרי לזכור את הבטחתו לעבד בבית הסוהר, להיטיב עמו ולהשתדל אצל המלך עבורו, כפי שאכן הוכח, ששכח לחלוטין את הבטחתו ליוסף), ומשום כך, יש בעצם פעולת יאוש כזו פגיעה במידת הביטחון (לימוד יומי).