- הודעות
- 9,579
- תודות
- 17,455
- נקודות
- 1,280
בספר 'בדידי הוה עובדא' מסופר על הגאון רבי ברוך בער שביקר פעם אצל רופא שהיה מהמשכילים ושאלו הרופא שאלה, הגמרא בסוכה (כח.) אומרת "אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה וכו' דבר גדול ודבר קטן. דבר גדול – מעשה מרכבה, דבר קטן – הויות דאביי ורבא", שאל הרופא וכי התלמידי חכמים עוסקים כל העת בדבר קטן?
ענה לו רבי ברוך בער הסכת ושמע. נתאר לעצמנו שסוחר גדול בא לעשיר גדול ואמר לו אני עומד בפני פשיטת רגל, ואם אשיג הלואה גדולה יתכן שאוכל להציל את עסקי אולם יתכן שגם הכסף הזה ירד לטמיון, וההחלטה נתונה בידך אם להלוות לי או לא. הגביר שקל את הענין ואעפ״כ החליט להלוות לו.
שאל אותו רבי ברוך בער איך נקרא למעשה הזה קטן או גדול? ודאי גדול! השיב הרופא ה״משכיל" כי ודאי אינו חייב לסכן את כספו ואם הוא בכל זאת לוקח את הסיכון זה נקרא מעשה גדול. לעומת זאת נקח דוגמא אחרת אדם נהג במכונית, ילד קטן רץ בכביש, הנהג עצר ברגע האחרון את המכונית ולא דרס אותו. איך נקרא למעשה הזה? ודאי מעשה קטן, השיב הרופא המשכיל, כי אם לא היה עושה כך היה רוצח ממש, וכל אדם היה נוהג כך.
המשיך רבי ברוך בער ואמר, אמנם לפי התוצאות המקרה השני יותר גדול מהמקרה הראשון, שהרי במקרה השני נמנע מרציחה והילד ניצל ממות, לעומת המקרה הראשון שהציל את הסוחר רק מבושה גדולה. אעפ״כ אנו מתייחסים למקרה הראשון כמעשה גדול ולמעשה השני כמעשה קטן, היות והמקרה השני היה פשוט וחובה עליו שלא לדרוס, שהרי פשוט שאסור לרצוח, וכל כמה שהדבר יותר פשוט ויותר חובה על האדם לעשותו הוא יותר קטן. אולם במקרה הראשון לא היה מוטל עליו להלוות, לכן הוא מעשה גדול אפילו שהתוצאה יותר קטנה.
סיים רבי ברוך בער ואמר זה מה שכתוב כאן "מעשה מרכבה זה מעשה גדול״ אך אין כל כך חיוב לעסוק בהם שהרי העולם יכול להתקיים גם בלעדיהם, ולכן מי שעוסק בהם נחשב שעשה מעשה גדול, אך "הוויות אביי ורבא״ זה חיוב המוטל על כל אחד ואחד, זה החיים עצמם, ובלי זה אין לנו חיים, לכן אע"פ שזה הדבר הגדול ביותר שמקיים ומחזיק את העולם ממש, אך בגלל גודל חובתו זה הסיבה שיקרא "מעשה קטן". (הרב אברהם פוקס)
ענה לו רבי ברוך בער הסכת ושמע. נתאר לעצמנו שסוחר גדול בא לעשיר גדול ואמר לו אני עומד בפני פשיטת רגל, ואם אשיג הלואה גדולה יתכן שאוכל להציל את עסקי אולם יתכן שגם הכסף הזה ירד לטמיון, וההחלטה נתונה בידך אם להלוות לי או לא. הגביר שקל את הענין ואעפ״כ החליט להלוות לו.
שאל אותו רבי ברוך בער איך נקרא למעשה הזה קטן או גדול? ודאי גדול! השיב הרופא ה״משכיל" כי ודאי אינו חייב לסכן את כספו ואם הוא בכל זאת לוקח את הסיכון זה נקרא מעשה גדול. לעומת זאת נקח דוגמא אחרת אדם נהג במכונית, ילד קטן רץ בכביש, הנהג עצר ברגע האחרון את המכונית ולא דרס אותו. איך נקרא למעשה הזה? ודאי מעשה קטן, השיב הרופא המשכיל, כי אם לא היה עושה כך היה רוצח ממש, וכל אדם היה נוהג כך.
המשיך רבי ברוך בער ואמר, אמנם לפי התוצאות המקרה השני יותר גדול מהמקרה הראשון, שהרי במקרה השני נמנע מרציחה והילד ניצל ממות, לעומת המקרה הראשון שהציל את הסוחר רק מבושה גדולה. אעפ״כ אנו מתייחסים למקרה הראשון כמעשה גדול ולמעשה השני כמעשה קטן, היות והמקרה השני היה פשוט וחובה עליו שלא לדרוס, שהרי פשוט שאסור לרצוח, וכל כמה שהדבר יותר פשוט ויותר חובה על האדם לעשותו הוא יותר קטן. אולם במקרה הראשון לא היה מוטל עליו להלוות, לכן הוא מעשה גדול אפילו שהתוצאה יותר קטנה.
סיים רבי ברוך בער ואמר זה מה שכתוב כאן "מעשה מרכבה זה מעשה גדול״ אך אין כל כך חיוב לעסוק בהם שהרי העולם יכול להתקיים גם בלעדיהם, ולכן מי שעוסק בהם נחשב שעשה מעשה גדול, אך "הוויות אביי ורבא״ זה חיוב המוטל על כל אחד ואחד, זה החיים עצמם, ובלי זה אין לנו חיים, לכן אע"פ שזה הדבר הגדול ביותר שמקיים ומחזיק את העולם ממש, אך בגלל גודל חובתו זה הסיבה שיקרא "מעשה קטן". (הרב אברהם פוקס)