- הודעות
- 9,579
- תודות
- 17,453
- נקודות
- 1,280
וגר לא תלחץ, ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים (כג, ט).
כבר נכתב לעיל - 'וגר לא תונה ולא תלחצנו, כי גרים הייתם בארץ מצרים' (כב, כ). ורש"י כאן בא ליישב תמיהה זו – 'בהרבה מקומות הזהירה תורה על הגר מפני שסורו רע'.
וצריך לבאר בדרך פשוטו, לשם מה בא כתוב זה. עוד יש להתבונן מדוע דווקא כאן כתבה התורה הנימוק 'ואתם ידעתם את נפש הגר'.
ונראה בזה שהפסוק לעיל עוסק במצוה המוטלת על כל אדם, שלא להונות את הגר ולא ללחוץ אותו. והאזהרה שלא ללחוץ את הגר, הוא מעין האזהרה שלא לענות אלמנה ויתום האמור שם, והיינו כי דרך בני אדם לזלזל באלו יותר מכל אדם, ולנצל את חולשתם שאין להם מושיע העומד להם למגן, ולכן הזהירה תורה שלא לעשות כן, אלא יש להיזהר בכבודם ולא ללחוץ אותם יותר משאר בני אדם.
אולם הפסוק כאן הוא מענין הפסוקים הקודמים לו 'מדבר שקר תרחק וגו', ושוחד לא תקח וגו'' (ז- ח), העוסקים במצוות המוטלות על הדיינים, ונצטוו בית דין שגם במשפט לא ילחצו את הגר. אף שסדר הדין לפעמים מחייב ללחוץ על בעלי הדין, כדי להוציא משפט צדק, אולם אם הבא לפניהם הוא גר, אין ללחוץ אותו.
כלומר שכאן בא הכתוב על מה שיש להיזהר בגר יותר משאר אדם מישראל, שגם במקום שלוחצים את האזרח, בכל זאת את הגר אין ללחוץ. ובא כתוב זה כהמשך לפסוקים הקודמים המזהירים את בית דין להוציא דין אמת לאמיתו, 'מדבר שקר תרחק ונקי וצדיק אל תהרוג וגו' שעניינם לחקור ולדרוש את הדין היטב, ובאשר על כן לפעמים בית דין מוצא לנכון ללחוץ את בעלי הדין, בכדי להוציא את הצדק לאור. ולכן הזהירה תורה, שאת הגר אין ללחוץ. ואף שבוודאי יש לעמוד על משפט האמת, אולם על הגר הם מזוהרים לעשות כן בלי אמצעי לחץ. והנה אין הכוונה שניתנים לגר זכויות יתירות, אלא מכיון שנפשו נמוכה ועלובה, וכאשר לוחצים אותו הוא נפגע ונלחץ במידה רבה יותר משאר אדם, ונעשית נפשו עגומה עליו, על כן יש להימנע מכך.
ועל זה בא כאן הנימוק - 'ואתם ידעתם את נפש הגר', וכמו שכתב רש"י 'ואתם ידעתם את נפש הגר - כמה קשה לו כשלוחצים אותו'. והנה נימוק זה נאמר דווקא כאן, כי הוא הטעם שיש להיזהר בו במידה יתירה, יותר מכל אדם מישראל, אבל בפסוק הראשון שמדובר שלא ללחוץ את הגר מחמת חולשתו, אין צריך לנימוק זה. (הגר"ל מינצברג - אוצרות בן מלך)
כבר נכתב לעיל - 'וגר לא תונה ולא תלחצנו, כי גרים הייתם בארץ מצרים' (כב, כ). ורש"י כאן בא ליישב תמיהה זו – 'בהרבה מקומות הזהירה תורה על הגר מפני שסורו רע'.
וצריך לבאר בדרך פשוטו, לשם מה בא כתוב זה. עוד יש להתבונן מדוע דווקא כאן כתבה התורה הנימוק 'ואתם ידעתם את נפש הגר'.
ונראה בזה שהפסוק לעיל עוסק במצוה המוטלת על כל אדם, שלא להונות את הגר ולא ללחוץ אותו. והאזהרה שלא ללחוץ את הגר, הוא מעין האזהרה שלא לענות אלמנה ויתום האמור שם, והיינו כי דרך בני אדם לזלזל באלו יותר מכל אדם, ולנצל את חולשתם שאין להם מושיע העומד להם למגן, ולכן הזהירה תורה שלא לעשות כן, אלא יש להיזהר בכבודם ולא ללחוץ אותם יותר משאר בני אדם.
אולם הפסוק כאן הוא מענין הפסוקים הקודמים לו 'מדבר שקר תרחק וגו', ושוחד לא תקח וגו'' (ז- ח), העוסקים במצוות המוטלות על הדיינים, ונצטוו בית דין שגם במשפט לא ילחצו את הגר. אף שסדר הדין לפעמים מחייב ללחוץ על בעלי הדין, כדי להוציא משפט צדק, אולם אם הבא לפניהם הוא גר, אין ללחוץ אותו.
כלומר שכאן בא הכתוב על מה שיש להיזהר בגר יותר משאר אדם מישראל, שגם במקום שלוחצים את האזרח, בכל זאת את הגר אין ללחוץ. ובא כתוב זה כהמשך לפסוקים הקודמים המזהירים את בית דין להוציא דין אמת לאמיתו, 'מדבר שקר תרחק ונקי וצדיק אל תהרוג וגו' שעניינם לחקור ולדרוש את הדין היטב, ובאשר על כן לפעמים בית דין מוצא לנכון ללחוץ את בעלי הדין, בכדי להוציא את הצדק לאור. ולכן הזהירה תורה, שאת הגר אין ללחוץ. ואף שבוודאי יש לעמוד על משפט האמת, אולם על הגר הם מזוהרים לעשות כן בלי אמצעי לחץ. והנה אין הכוונה שניתנים לגר זכויות יתירות, אלא מכיון שנפשו נמוכה ועלובה, וכאשר לוחצים אותו הוא נפגע ונלחץ במידה רבה יותר משאר אדם, ונעשית נפשו עגומה עליו, על כן יש להימנע מכך.
ועל זה בא כאן הנימוק - 'ואתם ידעתם את נפש הגר', וכמו שכתב רש"י 'ואתם ידעתם את נפש הגר - כמה קשה לו כשלוחצים אותו'. והנה נימוק זה נאמר דווקא כאן, כי הוא הטעם שיש להיזהר בו במידה יתירה, יותר מכל אדם מישראל, אבל בפסוק הראשון שמדובר שלא ללחוץ את הגר מחמת חולשתו, אין צריך לנימוק זה. (הגר"ל מינצברג - אוצרות בן מלך)