- הודעות
- 9,579
- תודות
- 17,453
- נקודות
- 1,280
וספרתם לכם ממחרת השבת (כג, טו)
ידועה השאלה, מאחר שהטעם של ספירת העומר הוא לספור את הימים עד למתן תורה, ובכך להביע ציפייה למתן תורה, אם כן מדוע סופרים את הימים שחלפו ולא את הימים שנותרו? הרי אדם שחפץ מאוד ביעד מסוים המצפה לו, סופר כמה ימים נותרו לו עד ההגעה ליעד, ולא כמה ימים חלפו? [וכבר הקשה כך ספר החינוך, עיין שם תשובתו].
אחת התשובות הידועות היא, שהדבר תלוי במהותה של הספירה: יש ספירה, שבה אדם רק מצפה ליעד מסוים, ציפייה פסיבית, ואין חשיבות לתהליך עצמו (למשל, מבטיחים לאדם שבתאריך כזה וכזה הוא יקבל סכום כספי, או מבטיחים לילד שבתאריך כך וכך הוא ייסע עם משפחתו לנופש, וכיו"ב); ולעומת זאת יש ספירה, שבה אדם לא רק מצפה למטרה, אלא עליו לעבור תהליך, לבנות את עצמו כדי להגיע למטרה. בספירה מהסוג הראשון, שבה אין חשיבות לתהליך, אכן אין טעם לספור את הימים שחלפו, שהרי אין לכך משמעות, וכל עניינה של הספירה הוא כמה נותר עד שיזכה בדבר שבו הוא חפץ. אך בספירה מהסוג השני, שבה אדם בונה את עצמו ועובר תהליך, בוודאי שיש עניין בספירת הימים שחלפו, כי ככל שחולפים הימים, כך האדם בונה את עצמו והולך ומשלים את התהליך.
כשבני ישראל יצאו ממצרים וספרו ארבעים ותשעה ימים, לא הייתה זו ספירה "פסיבית" (אך ורק המתנה למתן תורה), אלא ספירה שבמהלכה עמלו ובנו את עצמם לקראת מתן תורה [ומשום כך, המספר הוא ארבעים ותשעה ימי ספירה, כנגד מ"ט שערי טומאה במצרים, שמהם היו צריכים לצאת ולהתנתק, כמבואר בספרים; ובכל יום ניתקו משער אחד והתקרבו לקדושה ולמתן תורה]. ואדם המנצל כך את ימי הספירה, בוודאי שיש משמעות מבחינתו לימים שחלפו – בניתי והכנתי את עצמי היום כך וכך, והיום הוספנו כך וכך, וכו'.
וגם בימינו, בימי הספירה מוטל על אדם לבנות ולהכין את עצמו לקראת מתן תורה (וזהו אחד הטעמים מדוע תיקנו את אמירת מסכת אבות החל משבת שלאחר הפסח, כי מסכת זו עוסקת במידות, שהן התנאי לקבלת התורה). (לימוד יומי)
ידועה השאלה, מאחר שהטעם של ספירת העומר הוא לספור את הימים עד למתן תורה, ובכך להביע ציפייה למתן תורה, אם כן מדוע סופרים את הימים שחלפו ולא את הימים שנותרו? הרי אדם שחפץ מאוד ביעד מסוים המצפה לו, סופר כמה ימים נותרו לו עד ההגעה ליעד, ולא כמה ימים חלפו? [וכבר הקשה כך ספר החינוך, עיין שם תשובתו].
אחת התשובות הידועות היא, שהדבר תלוי במהותה של הספירה: יש ספירה, שבה אדם רק מצפה ליעד מסוים, ציפייה פסיבית, ואין חשיבות לתהליך עצמו (למשל, מבטיחים לאדם שבתאריך כזה וכזה הוא יקבל סכום כספי, או מבטיחים לילד שבתאריך כך וכך הוא ייסע עם משפחתו לנופש, וכיו"ב); ולעומת זאת יש ספירה, שבה אדם לא רק מצפה למטרה, אלא עליו לעבור תהליך, לבנות את עצמו כדי להגיע למטרה. בספירה מהסוג הראשון, שבה אין חשיבות לתהליך, אכן אין טעם לספור את הימים שחלפו, שהרי אין לכך משמעות, וכל עניינה של הספירה הוא כמה נותר עד שיזכה בדבר שבו הוא חפץ. אך בספירה מהסוג השני, שבה אדם בונה את עצמו ועובר תהליך, בוודאי שיש עניין בספירת הימים שחלפו, כי ככל שחולפים הימים, כך האדם בונה את עצמו והולך ומשלים את התהליך.
כשבני ישראל יצאו ממצרים וספרו ארבעים ותשעה ימים, לא הייתה זו ספירה "פסיבית" (אך ורק המתנה למתן תורה), אלא ספירה שבמהלכה עמלו ובנו את עצמם לקראת מתן תורה [ומשום כך, המספר הוא ארבעים ותשעה ימי ספירה, כנגד מ"ט שערי טומאה במצרים, שמהם היו צריכים לצאת ולהתנתק, כמבואר בספרים; ובכל יום ניתקו משער אחד והתקרבו לקדושה ולמתן תורה]. ואדם המנצל כך את ימי הספירה, בוודאי שיש משמעות מבחינתו לימים שחלפו – בניתי והכנתי את עצמי היום כך וכך, והיום הוספנו כך וכך, וכו'.
וגם בימינו, בימי הספירה מוטל על אדם לבנות ולהכין את עצמו לקראת מתן תורה (וזהו אחד הטעמים מדוע תיקנו את אמירת מסכת אבות החל משבת שלאחר הפסח, כי מסכת זו עוסקת במידות, שהן התנאי לקבלת התורה). (לימוד יומי)