פסח, חודש ניסן למה סיבב השי"ת שישאלו כלים ממצרים ולא יקחו במתנה

[אברך מישיבת מיר]

דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב – יא, ב'

ויש להבין מפני מה הקב"ה עשה שבני ישראל יקבלו את ההבטחה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול בצורה כזאת של שאילה ולא במתנה ועוד שזה לכאורה נעשה כגניבה.

ומצינו בזה במפרשים כמה פרושים.

א. ברשב"ם פירש דושאילום לשון מתנה גמורה כמו שאל ממני ואתנה גויים נחלתך, וכ"כ לעיל (שמות ג, כ"ב) וכ"כ הראש והחזקוני ושם כתבו כן הדעת זקנים החזקוני והכלי יקר.

והנה כתב בזה שם הרש"ר הירש בלשונו הציורית: למלת "שאל" לא האיר מזלה. מאות פעמים, לפחות, היא מופיעה במקרא, ומובנה תמיד: לתבוע, לבקש; לעולם לא: לקחת בהשאלה. רק פעם יחידה נזכרת היא בהוראה זו: וכי ישאל איש מעם רעהו, ומאחר ושם מבטאת המלה יחס משפטי מסויים, הפכה משמעות זו לשגורה ביותר. וכך, בגלל מקרה יחידי זה, החלו לראות ב"שאל" ביטוי, שמובנו בראש וראשונה, ובעיקרו, "לקחת בהשאלה, על מנת להחזיר". אולם בזה התעלמו כליל משימוש - לשון קבוע ביותר. וכו' אבל כאן נאמר בפירוש: ושאלה אשה משכנתה, וכן להלן וישאלו איש מאת רעהו וגו', המשמעות הברורה היא אפוא לתבוע, לבקש, ובשום פנים לא לקחת בהשאלה.

ב. ובר' בחיי ביאר שהם בקשו במתנה אך היה מובן מהם דזה לשון שאלה ע"מ להחזיר אך הקשה אמאי אין זה גניבת דעת ופירש וז"ל: אבל היה הדבר מותר להם, שהרי העבודה שעשו להם אין לה ערך ואין לשכר המלאכה ולשויה סוף ותכלית, והלא דין תורה הוא בעבד שעבד את אדוניו שבע שנים שהוא חייב בהענקה, שנאמר כי תשלחנו חפשי מעמך לא תשלחנו ריקם העניק תעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך, על אחת כמה וכמה המצריים שהיתה אצלם עבודת ישראל של רד"ו שנים.

ג. החזקוני פירש בתחילה שבזה שהיה דווקא ע"י שאלה ולא במתנה כי מפני זה המצריים ירדפו אחריהם שרצו להשיב את ממונם כי אם היו נותנים במתנה שוב לא היה להם צורך להשיב את ממונם שהרי כבר נתנום במתנה גמורה.

והוסיף החתם סופר ובני ישראל הבינו את כל זה ולכן היה זה נסיון בשבילם האם יבקשו ממון בשאלה וזה יגרום שיכולים המצריים לרדוף אחריהם או לא ובזה ביאר שאמר משה לבני ישראל בלשון בקשה כמו שפירש רש"י.

ד. המושב זקנים כתבו בשם הרי"ח שלא היה כאן חלול השם, כי אמר להם אם נחזור מוטב ואם לאו הרי יהיו לכם שדותינו וכרמינו לאפותיקי.

ה. בשפתי חיים פירש ע"פ הבית הלוי כי אילו היו נותנים להם במתנה היתה למצריים הנותנים זכות אבל מכיון דנתנו בהשאלה לא היתה להם הזכות.

ו. עוד כתב השפתי חיים עשה הקב"ה כן כדי שלא יהיה שום הכרת הטוב למצריים על שנתנו להם כלי כסף וכלי זהב לכן ציווה הקב"ה שיקחו בהשאלה דווקא ולא במתנה.

ז. הנתיבות המשפט בספרו נחלת יעקב (פר' בא) פירש דבתחילה אמר להם רק לשון שאילה אך לבסוף כתוב שהמצריים גירשו את ישראל והיינו גרושי אשה שילכו ולא יחזרו ובזה נתנו להם הכל במתנה .

ח. עוד פירש הנתיבות (שם) דכנטבעו נעשה ממונם הפקר וכל מי שהיה בידו משל מצרים שלו הוא כמבואר בשו"ע (חו"מ סי' רע"ב).

ט. לכאורה בקשו בהשאלה כדי שירדפו המצרים אחריהם כי מזה הטעם הפכו לבבם לרדוף אחר בני ישראל כפי שפרש"י רש"י (שמות פי"ד פ"ה).