וירא למה שאל יצחק אַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה דוקא לאחר שהניח עליו העצים (1 צופה)

[געגועים]

ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעולה ויאמר אברהם אלקים יראה לו השה לעולה בני וגו'. איתא במדרש יראה לו השה ואם לאו לעולה בני, עיין שם. ויש לבאר דהנה בהפסוקים יש לדקדק הרבה, חדא למה שאל יצחק זאת דוקא לאחר שהניח עליו העצים, ועוד וכו', ויש לומר דהנה איתא במסכת פסחים (סו.) פעם אחת חל ערב פסח להיות שבת וכו' אמר ליה רבי שכח ולא הביא הסכין מערב שבת מהו וכו' למחר מי שפסחו גדי תוחב לו בקרניו וכו', ופריך הגמרא והא קעביד עבודה בקדשים, ומשני דבתחילה מכניס אותו לעזרה והדר מקדיש ליה, עיין שם. אם כן יש לומר דזאת היתה השאלה ששאל יצחק דכתיב ויקח אברהם את עצי העולה וישם על יצחק בנו, על כן שאול שאל האיש "איה השה לעולה", דבשלמא עד השתא היה סבור שהוא בעצמו יהיה העולה, אך השתא כיון דחזי דהניח עליו העצים, והא עבודה אסור בקדשים, אם כן מוכח שהוא לא יהיה העולה, לכן שאל "הנה האש והעצים" רצה לומר כיון שמונחים עלי העצים, אם כן איה השה לעולה, והשתא שפיר השיב לו אברהם "אלקים יראה לו השה" ואם לאו "לעולה בני", אבל עד השתא עדיין לא הקדשתיך, ומותר לעבוד בך.

[חנוכת התורה להר"ר העשל ז"ל (וירא אות י"ח), וכן מובא בבעל שם טוב (אות ט"ז), ובאוהב ישראל בשם דודו הגאון מו"ה בצלאל, וכעין זה מובא בהקדמה לשו"ת בנין שלמה בשם אביו]

רמז לדבר: שֶּׂה לְעֹלָה אותיות עשה הלל, שכך עשה הלל כמובא שם בפסחים.​

 

[יוסף צ. הירשמן]

לפי פשוטו לא שאל גם אחר הנחת העצים, כי היה סבור שימצאו אחר כך השה,
וגם אחר כך כשנטל אברהם את האש ואת המאכלת בידו לא שאל מאומה, עד שהתחיל אברהם ללכת, ולא נתעכב לבקש שה, אז פתח פיו לשאול.