ד' תעניות בין המצרים ת"ב לרגל איזה מאורע מעציב התירו שירה וזמרה עם כלי זמר בימי 'בין המצרים'? (1 צופה)

[אך טוב וחסד]

אחד ממנהגי האבילות האסורים בימי בין המצרים, הוא ההִמנעות מריקודים ומחולות, ונהגו גם להנמע משמיעת כלי זמר בכל צורה שהיא. אולם, בספר התודעה (לג) כותב שבעבר הרחוק אירע מאורע שבו התירו כהוראת שעה לשיר ולזמר לצליל כלי זמר, כפי שמתאר רבי אליהו קפשאלי, מבני דור גירוש ספרד, את יציאתם של הגולים לדרכם אל אשר תשאם הרוח, בימי בין המצרים שנת רנ"ב:

"קבוצות קבוצות יצאו הגולים לדרכם, קבוצות גדולות, וקבוצות קטנות שקדמו לפני היציאה הגדולה והאחרונה שביום תשעה באב. רובן של קבוצות אלה יצאו בימים של 'בין המצרים', בין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב.

ואף על פי שימים אלה הם ימי אבל ובכיה לדורות על בית המקדש שנשרף ועל ארץ ישראל שנחרבה, ואסורים הימים האלה בשירה ובזמרה, אף על פי כן הורו חכמי הדור הוראת שעה, שכל היוצאים – מקהלה של מנגנים בכלי שיר יֵצאו עמם, והמנגנים יצעדו בראש הגולים וינגנו בכליהם לעודד את רוח העם, ולהפיח בהם תקוה ובטחון באלקיהם שלא יעזבם ולא ישכחם לעולם.

וכדי לתת שבח והודיה לבוראם על שעמדו בנסיון ולא מסרו עצמם לשמד, וזכו לקדש השם בצאתם מספרד; וכדי ללמד את העם שאין אנו מבכים את היציאה מן הגלות לעולם, שאין לנו בכי אלא על צאתנו מירושלים בלבד".