שמיני לשון נקיה

[התורה]

וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר, וּלְהוֹרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (ויקרא י, י-יא)​

מסופר בגמרא (פסחים ג, ב) ששני תלמידים ישבו לפני הלל, אחד אמר בלשון נקיה 'מפני מה בוצרין בטהרה ואין מוסקין בטהרה?, ואחד אמר 'מפני מה בוצרין בטהרה ומוסקין בטומאה? אמר הלל על מי שדיבר בלשון נקיה: 'מובטח אני בזה שיהיה מורה הוראה בישראל!'

בספרו 'כתנות אור' כתב הגה"ק רבי מאיר אייזנשטאט זי"ע, לדרוש ענין זה בפסוק וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר – תלמיד שנזהר להבדיל לשונו להזכיר רק לשון 'טהור', הוא יזכה - וּלְהוֹרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
תורה שבכתב​