סיון ל' סיון - יום פטירת רבי שלמה קלוגר (1 צופה)

[גרינפלד]

רבי שלמה יעקב יוסף קלוגר (מוכר בעיקר בשמו הראשון: שלמה), מכונה גם המהרש"ק והמגיד מברודי (מרחשון ה'תקמ"ו – ל' בסיוון ה'תרכ"ט) היה רב, מנהיג, פוסק ודרשן מפורסם, מגדולי התורה בגליציה בראשית שנות ה-ת"ר.

נולד בעיירה קומרוב על יד זמושץ' שבפולין הקונגרסאית, לרב יהודה אהרן קלוגר אב"ד קומרוב, ולגיטל בת יוסף, בן פערל ור' יעקב מלוצק מח"ס "כֹּכב יעקב". כבר בגיל 6 כתב חידושי תורה. בגיל 13 התייתם מאביו ועבר לזמושץ', שם למד מספר ימים בישיבתו של הרב מרדכי ראבין, אבל עזב אותהּ ולמד בעצמו בבית המדרש. רבי יוסף הוכגלרנטר פרש עליו חסותו במשך 9 שנים. באותו זמן החל ללמוד גם אצל המגיד מדובנא, אשר השפיע עליו להתחיל ללמוד דברי אגדה, וכן ספרי מחשבה של הראשונים כ'מורה הנבוכים', 'הכוזרי', 'ספר העיקרים' ועוד.

בגיל 15 התייתם מאמו, וגם רבו נפטר, והוא נותר בודד. בשנת 1802, בגיל 17, נשא לאישה את ליבא מאליא בת ר' חיים מראווה ואחותו של רבי מרדכי מארדוש, ועבר לגור אצל חותנו. הוא לא רצה להתפרנס מלימוד תורה ולכן שלח ידו במסחר עם מות חותנו. משראה כי עסקיו אינם עולים יפה, הסכים לקבל את עול הרבנות. ב-1809 התקבל כאב"ד קוליקוב, ושנה לאחר מכן נולד בנו בכורו חיים יהודה, שנפטר בגיל צעיר. ב-1817 עבר לכהן ביוזפוב, ובחודש תמוז שנת ה'תק"פ התקבל כמגיד מישרים בברודי. ב-1838 נפטרה אשתו, וכעבור שנה נשא לאישה את פריידא בת הרב אריה מרגליות מהעיר דובנא, וממנהּ נולד לו בנו, רבי אברהם בנימין קלוגר.

בשנת 1845 נקרא לכהן בברעזאן, ולא שעה לבקשת קהילתו בברודי להישאר. זמן קצר לאחר הגיעו לברעזאן חלה בטיפוס קשה, עד שהרופאים נואשו מחייו. אולם, לבסוף החל להתאושש, וקיבל על עצמו אז כי אם יבריא, ישוב לברודי, אשר בינתיים כבר הכתירה לעצמה רב חדש. לאחר החלמתו חזר לעיר, שם נשאר עד לפטירתו.

בני דורו כיבדו אותו, והרב אפרים זלמן מרגליות נהג לשלוח אליו שאלות הלכתיות שהופנו אליו. הוא ניהל אורח חיים סגפני וקשה. בשעתו היה בין האוסרים על אפיית מצות במכונה, מחלוקת שפילגה את יהודי גליציה. הוא גם התפלמס חריפות עם הרב יוסף שאול נתנזון שהתיר. נודע כקנאי תקיף ובלתי-מתפשר, ובין היתר המליץ למות על קידוש השם בימי גזירות הלבוש בפולין הקונגרסאית השכנה ולא לשנות הבגד. היה בקשר הדוק עם רבי מאיר מפרמישלאן והעריכו מאוד. כמו כן, מחה על כך שנשים שם חדלו לגלח שיערן והחלו ללבוש פיאות. מנגד, בנושא הגיור סבר שיש להתיר לגייר נוכריות שנשואות ליהודים בנישואין אזרחיים למרות ההלכה הקובעת שאין לגייר 'לשם אישות', כי מהעובדה שהן בוחרות להתגייר ולא להמשיך לחיות עם בעליהן בעודן נוכריות יש ללמוד כי יש להן "נטייה לבבית לדת ישראל", והיה מראשוני האחרונים שהקלו בנושא זה.

ברחבי העולם חיים כיום מאות מצאצאיו.​

רבי שלמה קלוגר – המכלול

www.hamichlol.org.il

 

[גרינפלד]

מהרש"ק חיבר כ-150 חיבורים בכל מקצועות התורה, ומספר תשובותיו מגיע לאלפים. פירושו לשולחן ערוך, "חכמת שלמה", נדפס באורח קבע בהדפסות הנפוצות של השולחן ערוך ואף מובא על ידי פוסקי הלכה בני זמננו רבות.
להלן פרטים על ספריו מתוך הקטלוג בספרייה הלאומית:
א) ספר החיים (זאלקווא ה'תקפ"ה), חידושים על שולחן ערוך אורח חיים.
ב) מי נדה ח"א חידושי הלכה ואגדה על מסכת נידה.
ג) כרם שלמה
ד) נדרי זריזין (זאלקווא ה'תקצ"ט) חידושים על מסכת נדרים.
ה) מגן אבות - על מסכת אבות.
ו) שנות חיים (לבוב ה'תרט"ו), חלק א' שו"ת על אורח חיים, חלק ב' שו"ת וחידושים בהלכות סופרים.
ז) ספר סת"ם (שם ה'תרט"ז) על כתיבת ס"ת וכו'.
ח) מודעא לבית ישראל - שו"ת אודות אפיית מצות על ידי מכונה.
ט) שו"ת טוב טעם ודעת חלק א' בהלכות טרפות, חלק ב' - על דיני סופרים ועוד דינים מיו"ד, חלק ג'.
י) חדושי אנשי שם (לייפציג תר"ך) חידושים על שולחן ערוך אבן העזר.
יא) מעשה ידי יוצר (לבוב ה'תרכ"ג) פירוש על הגדה של פסח.
יב) ספר עבודת עבודה (זאלקווא ה'תרכ"ה) חידושים על מסכת עבודה זרה.
יג) תקנות מהרש"ק על השחיטה נדפסו ב"תורת זבח" לרב שלמה גאנצפריד (לבוב ה'תר"ח), ושתיים מתשובותיו נדפסו בספר "נאות דשא" לרבי דוד שלמה אייבשיץ, שם ה'תרכ"א).
יד) האלף לך שלמה (בילגוריי ה'תרצ"ג), חלק א, חלק ב, וחלק ג-ד.
טו) קהלת יעקב - סדרת ספרים על המועדים, חלק א (אלול).
טז) חכמת התורה - סדרת ספרים (ספר לכל פרשה) על פרשיות התורה, חלא א (בראשית).
יז) כללא דרביתא - על הלכות ריבית, נדפס לראשונה בשנת תש"ס.
יח) חידושי רבי שלמה קלוגר - על מסכתות ברכות, עירובין.
יט) שו"ת וחידושי רבי שלמה קלוגר
כ) גבורות שלמה - דרושים נפלאים על התורה.
כא) קהלת שלמה
כב) מאמר אסתר - על מגילת אסתר.
כג) תולדות שלמה - על מגילת רות.
כד) תפארת שלמה - על שיר השירים.
כה) דמעת העשוקים - על מגילת איכה.
כו) אמרי שפר - על התורה
כז) בגדי יום טוב - על מסכת ביצה.
כח) ובחרת בחיים ח"א - שו"ת על הלכות שבת.
כט) כנוי נדרים
ל) מילי דנזיקין - על מסכת בבא קמא.
לא) קנאת סופרים
לב) קרבן פסח ח"א - על הלכות פסח.
לג) שו"ת שבעה עינים
לד) שו"ת עץ החיים - על אורח חיים.
לה) שו"ת שנות חיים - על אורח חיים.
לו) שירי טהרה ח"א - על הלכות נדה ומקואות.
לז) תהלות ישראל ח"א - על תהלים.
לח) תוספת יום טוב - על הלכות יום טוב.
לט) תיקון עולם
מ) כסף נבחר לשון צדיק - צוואת רבי שלמה קלוגר.
מא) זכרון ימי עברה - הספד על רבי צבי הירש מזידיטשוב ורבי יוסף אשר מפרעמיסלא.
מב) עין דמעה (שם ה'תקצ"ד) הספד על רבי אפרים זלמן מרגליות.
מג) אבל משה (חלק שני מעין דמעה) הספד על רבי משה סופר ורבי יעקב אורנשטיין (בעל הישועות יעקב).
מד) אבל יחיד (ווארשא ה'תקצ"ו) הספד על רבי מנחם מאניש מרדכי תאומים.​

 

[אחד יחיד]

המעשה שסיפר הגר"י זילברשטיין מוסב על הגאון רבי שלמה קלוגר, והעיד שאת הפרטים על כך שמע ממרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, 'שלמרות שלא נהג לספר סיפורים, בכל זאת מדי פעם היה מעשיר אותי במעשים ובהנהגות של גדולי ישראל מדורות-עברו'.

את הסיפור דלהלן שמעתי ממנו במהלך דיון שדנתי לפניו אודות פסקו של רבי שלמה קלוגר שאמר שדברי חז"ל שאמרו (סנהדרין, י"ט ב') 'כל המלמד בן-חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו', זה לא 'כאילו', אלא ממש ילדו, ויצא בכך ידי קיום מצוות פריה ורביה!

ואז סיפר לי מו"ח את המעשה הבא, שהתרחש, לאחר שרבי שלמה קלוגר התפטר מרבנותו בעיירה זאליפוט. יש להניח שכאשר גאון עולם שכזה, ששמו יצא מסוף העולם ועד סופו, מחליט לנטוש את קהילתו, היו לו מן הסתם כמה וכמה סיבות אמיתיות לכך, ויש רק לרחם על היהודים שנימנו על חברי הקהילה ההיא, שהגיעו למצב כזה.

אולם, אחרי הרחמים המרובים, הבה נבחן מקרוב מה עשה המהרש"ק לאחר מכן. רבי שלמה קלוגר פונה לחפש מקום אחר בו יוכל להרביץ תורה. בתוך כך, הוא מגיע אל העיר ברוד, שם מכהן כאב"ד הגאון בעל ה'בית אפרים', רבי אפרים זלמן מרגליות.

משרה פנויה

כיוון שבעיר זו לא היה באפשרותו להרביץ תורה באמצעות הרבנות, מחליט רבי שלמה קלוגר לחפש משרה אחרת, העיקר שיהא בכוחו להמשיך ולהפיץ את תורת השם, כלבבו.

והנה, לאחר בירור שעשה אצל אנשי העיר, מצא שבחיידר המקומי יש משרה פנויה של… מלמד-דרדקי והחליט לקחת אותה על שכמו. יֵשֵׁב גאון כביר שכמותו, וירביץ תורה לילדי ישראל. העיקר שלא תשתכח תורה.

בכך עוד לא תם הסיפור. בעיר ברוד, המשיך מרן הגרי"ש אלישיב לספר, היתה תקנה שכל יהודי שביקש להתקבל למשרת המלמדוּת, היה צריך לשאת לפני כן דרשה לפני הציבור בבית המדרש המקומי. והיה, אם מצאה הדרשה חן בעיני הקהל, זכה האיש במשרה, ואם לא – נאלץ היה לפנות את המקום לרעו הטוב ממנו.

בני הקהילה דרשו אפוא גם מהגר"ש קלוגר לשאת את דברותיו לפני העם. הגאון הסכים, אך דרש שגם ה'בית אפרים' יהיה נוכח בעת הדרשה. והנה, עולה 'המועמד להיות מלמד' על בימת בית המדרש, ונושא דרשה מצוינת, כפי המתאים למי שעתיד להיות אחד מגאוני העם היהודי, והקהל אכן נהנה מאוד מהדברים.

אי-אפשר לשַנות מדעת התורה

ברם, לאחר הדרשה, כאשר עבר הגאון ליד כסאו של המרא דאתרא, רבי אפרים זלמן, הבחין המהרש"ק שפניו זועפות קמעה, וביקש שיאמר לו על מה נשתנו פניו. השיב לו הרב, שאמנם הדרשה היתה טובה, אך מתוך הדברים, וחשבון-הפלפול שעשה בפרשת 'שלח', פרשת המרגלים, עולה שלא היו שנים עשר מרגלים, אלא עשרים וארבעה, וזה נגד פשטות דברי התורה ודברי חז"ל, וכיוון ששינה מדעת התורה, זעפו פניו.

במקום תשובה, שאל רבי שלמה קלוגר את ה'בית אפרים', אם יש כאן בבית המדרש ירושלמי על מסכת סוטה. רבי אפרים זלמן השיב שמפני יוקרו ונדירותו של הירושלמי, אי-אפשר להשיג את הספר. הדרשן המשיך לשאול האם אפשר להביא לו מסכת סוטה מש"ס בבלי, והפעם התשובה היתה חיובית.

יעיין נא מר בדף ל"ד עמוד א', ויראה בעיניו שהביאו שם התוספות בד"ה 'טורטני', בשם הירושלמי, שדעת רבי עקיבא היא שהיו עשרים וארבעה מרגלים.

איזה ענווה! איזו גדלות של מנהיג אמיתי!

שמע ה'בית אפרים' את הדברים, ונזכר שאכן כך כותב התוספות. נו, עכשיו נעצור רגע ונתבונן: מה היה עושה 'מנהיג' שאינו מנהיג, הנגוע בנגיעות מראשו ועד רגליו, שהיה רואה גאון שכזה המגיע לעירו, ומצליח להפליא בדרשתו את כל יושבי העיר, ועוד מזכיר לו דבר שהוא-עצמו לא זכר…

הרי אדם שלא ניחון במידות טובות, ומגמתו איננה להנחיל את הטוב לקהל עדתו, היה עושה כל טצדקי שבעולם על מנת להיפטר במהירות האפשרית מאדם שכזה, שעלול לרשת ממנו את הרבנות.

ומה עשה ה'בית אפרים', בישרותו הגדולה, לאחר שמהר"ש קלוגר הראה לו את התוספות? – המרא דאתרא בעיר ברוד, כך סיפר מרן הגרי"ש אלישיב, אמר למהר"ש שמעתה בוודאי לא יתמנה למלמד תינוקות, אלא למגיד מישרים של העיר!

מגיד-המישרים של ברוד היה בדרגה זהה להמרא דאתרא של העיר, וכמו בכל ישיבה שבה מכהנים ראש ישיבה ומשגיח, היו בעיר ברוד רב ומגיד-מישרים, כשאחד היה ממונה על החלק ההלכתי, והשני על הפן המוסרי של אנשי העיר.

והמרא דאתרא של העיר ברוד, ממנה את רבי שלמה קלוגר שיעמוד לצדו! כוונתו היתה שלאחר 120 שנותיו יתמנה המהרש"ק להמרא דאתרא, וכך אכן היה. היש בדמיוננו ציור תיאורי לענווה יותר גדולה מזו?!

המשימה העיקרית: להרביץ תורה!

מלבד הלקח המאלף שיש לנו ללמוד מענוותו המרובה של רבי אפרים זלמן מרגליות, שהעניק למהר"ש את המינוי המכובד, נסיק מכאן עוד שני דברים.

נתאר לעצמנו רב ואב"ד באחת הערים בארץ ישראל הנוטש את משרתו, והולך לחפש לו מקום אחר שבו יוכל להרביץ תורה; האם מצטיירת בדמיוננו, גם זה הרחוק ביותר, מציאות כזו שאותו רב יילך להתמנות כ…מלמד בחיידר?! הרי הדברים יישמעו כחוכא והיטלולא!

ורבי שלמה קלוגר, ידע שמשימתו העיקרית בחיים היא להרביץ תורה, ואם נאלץ להתפטר ממשרתו בעיירה זאליפוט, הוא הולך להיות מלמד דרדקי, ולא אכפת לו משום דבר אחר, רק להרביץ תורה.

ועוד יש לנו ללמוד ממעשה מופלא זה, עד כמה גדולה היתה ענוותו של רבי שלמה קלוגר, בכך שהיה מוכן לשאת דרשה בפני כל הקהל, למרות שהעילה לדרשה היתה כדי להביא לאישור מינויו כמלמד. כמה 'מנהיגים' היו מסוגלים לעשות זאת?… הרי לנו דמותו של מנהיג.

והרי לנו כוחם של מנהיגי ישראל, שרק בזכותם מתקיים העם היהודי.

(מתוך הספר 'שבת בשמחה' בעריכת הרב משה מיכאל צורן שליט"א)

 

[אחד יחיד]

מעשה בהגאון רבי שלמה קלוגר זצ"ל שהוזמן לסנדקאות בעירו וראה שבעלי הברית אינם מזדרזים לערוך את הברית למרות שהמוהל נמצא.

שאל, למה ממתינים? נאמר לו כי בחדר הסמוך שוכב אביו של הילד, גוסס ל"ע. מחכים שימות כדי לקרוא לרך הנולד על שמו.

אמר רבי שלמה קלוגר כי אם זאת הסיבה יש לערוך את הברית מיד. ואמר: להטריח את המלאך הממונה על הרפואה שיופיע במיוחד בשביל החולה – כבד ממני, אך כשימולו את הילד הן יבוא מלאך הברית אל הרך הנימול, אבקשו איפוא באותה שעה שיסור גם לחדר השני לרפא את החולה.

וכך היה, לאחר שלושה ימים נתרפא האב מחוליו.

 

[אחד יחיד]

הגה"צ רבי חיים זייציק זצ"ל, מביא בספרו קול צופייך, מה שמספרים על המגיד מדובנא, שגידל ילד יתום בביתו, ילד זה היה מסתובב עם אביו על פתחי נדיבים ובתי כנסיות לאסוף כסף למחיתו, ואף היה נשאר לללון בבתי כנסיות עם בנו הקט, מה שעורר רחמים על הילד הקטן והאומלל.

והנה, יום אחד נפטר האיש לבית עולמו, ונשאר בנו הקטן אומלל לבדו, כמובן שהמגיד מדובנא, לקח מיד את הילד לביתו וגדלו בחום ואהבה כבנו ממש.

גדל הילד ונתגדל מאד, עד נודע שמו בכל ישראל לגאון הידוע רבי שלמה קלוגר זצוק"ל!

 

[אחד יחיד]

בשו"ת האלף לך שלמה (לרבי שלמה קלוגר זצ"ל יו"ד סי' רנד) כתב:

בנדון המחלוקת שבין הרבנים ידי אל תהי בו ולא אתערב בזה, כי הנה הן אמת שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי בילדותי או בשנים האמצעים הייתי אוהב להיות נצב לריב ולהנקם על דבר אמת, ואף שידעתי שיהיה מעיזים להיפוך, קיימתי בנפשאי מאמר דוד המלך ע"ה "כסתה כלימה פני מוזר הייתי לאחי", ומאמר הנביא "גוי נתתי למכים ולחיי למורטים", ולא חשתי על כבודי כי היה לי כח לסבול ולעמוד בפרץ.

אבל עתה לעת זקנתי אין לי כח לצאת במלחמת חובה, ולקבל עלי דברי נרגן ומהלומות.

והנה עלה בלבי לפרש דרך הלציי ורמז במה שנאמר בתורה: "ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה ולא יעבוד עוד", והנה לשון 'צבא' בזה אינו מובן, דלשון צבא מורה רק על ענין מלחמה, כמ"ש בפ' מטות "החלצו מאתכם אנשים לצבא", וכן "אנשי הצבא בזזו איש לו", ומה מלחמה שייך בעבודת הלוים.

אך הכוונה דללוים נאמר הוראת התורה והמשפט בין איש לרעהו, כמ"ש "וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידיך יורו משפטיך ליעקב", וכן מ"ש בפ' תצא "ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע", וכן בפסוקי יחזקאל "ועל ריב המה יעמדו", וא"כ לשבט לוי נמסר לנקום על משפטי ה' ולריב ריבו, וכמו שהיה בעגל, ולכך רמזה התורה דעל הלוים מוטל המלחמה ללחום מלחמת ד' לכל עוברי התורה, ולכך אמר: "ישוב מצבא העבודה ולא יעבוד עוד", ואם בבן חמשים אמרה התורה כן כל שכן במי שהוא תהילה לאל יותר מזה, ע"כ.

(קב ונקי)

 

[אחד יחיד]

רבי שלמה קלוגר זצ"ל, היה גאון אדיר, חיבר מאות חיבורים בכל חלקי התורה הקדושה.

בזמנו, באירופה היה הרס רוחני גדול, המשכילים נשאו ראש. היו מהם ליצנים, שהיו בקיאים בתורה שבעל פה, ויחד עם זאת נלחמים בדת. רבים מהם היו מתבוללים, נשואים לנשים גויות.

היה משכיל אחד שנשא גוייה, ולימים נולדה לו ממנה בת. כמובן, הבת הזאת נחשבת גוייה גמורה, שהרי היא מיוחסת אחרי האמא. אבל החצוף הזה, לא די שנשא גוייה, אלא בא ביום השבת לבית הכנסת, ותכנן לעלות לתורה ולקרוא לביתו שם "ויקרא שמה בישמעאל…" ואחר התפילה לערוך "קידושא רבה" לרגל הולדת הבת.

בין המתפללים בבית הכנסת היה תלמיד חכם אחד, שוחט הקהילה שלא היה יכול לסבול את חילול ה' הנורא הזה. הרי מי שחי גם גוייה – דינו כמי שהמיר את דתו. אסור לו לבוא בקהל ואינו יכול להצטרף למניין, עד שיפרוש ממנה או עד שיגייר אותה. המשכיל הזה חי עם גוייה, נולדה לו ממנה בת, וכעת הוא עוד מעז לבוא לבית הכנסת לעשות קידוש?! קם ומחה נגדו ועשה רעש גדול. כמה אנשים הצטרפו אליו, ובסופו של דבר הצליחו לגרשו מבית הכנסת.

האיש המשכיל הזה הרעיש עולמות על מה שעשו לו, ובצר לו פנה בתלונה לרבי שלמה קלוגר זצ"ל. אתם מבינים? הרשע הזה ביקש מהרב מחסה, שיבוא לטובתו. ומה הייתה טענתו? שהללו שגירשוהו מבית הכנסת גורמים במעשיהם מחלוקת…

שמע רבי שלמה קלוגר ושלח איגרת לאותו שוחט שביזה וגרש את המשכיל הזה (האיגרת הזו הודפסה בספרו), וכך כתב לו:

"דע לך, שאם אני הייתי במחזה הזה שאתה נוכחת, הייתי מנשק את העפר שתחת כפות רגליך, ומי ייתן ויהיה חלקי עמך לעולם הבא, כיון שזכית לעשות כמעשה פנחס. היית כפנחס בן אלעזר שבא למחות למען ישמעו וייראו. כי אם יראו כולם שאחד כזה נושא גוייה, ועוד בא לבית הכנסת לעשות קידוש, ואין פוצה פה ומצפצף, ילמדו גם הם לעשות כן".

עוד כתב לו הרב באיגרת: "על מעשה זה מובטח לך שכר נצחי. ומניין אני יודע זאת? מפנחס בן אלעזר, שאמר לו הקב"ה: 'והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם', נתן לו הקב"ה שלום לעולם.

(דורש ציון)

 

[אחד יחיד]

הגה"צ רבי חיים זייציק זצ"ל, מביא בספרו קול צופייך, מה שמספרים על המגיד מדובנא, שגידל ילד יתום בביתו, ילד זה היה מסתובב עם אביו על פתחי נדיבים ובתי כנסיות לאסוף כסף למחיתו, ואף היה נשאר לללון בבתי כנסיות עם בנו הקט, מה שעורר רחמים על הילד הקטן והאומלל.

והנה, יום אחד נפטר האיש לבית עולמו, ונשאר בנו הקטן אומלל לבדו, כמובן שהמגיד מדובנא, לקח מיד את הילד לביתו וגדלו בחום ואהבה כבנו ממש.

גדל הילד ונתגדל מאד, עד נודע שמו בכל ישראל לגאון הידוע רבי שלמה קלוגר זצוק"ל!

לחץ כדי לכווץ...

הסיפור בהרחבה:

רחובה הראשי של העיירה דובנא המה מאדם. הכל ממהרים ורצים, הן ערב שבת היום, מזדרזים לקניות אחרונות לקראת כניסת שבת המלכה. גם הגאון רבי יעקב קרנץ, המגיד הנודע מדובנא זצ"ל, יוצא לשוק העיירה, להשלים קניות אחרונות לשבת.

לפתע, הוא מביט נכחו ורואה עלם יהודי צעיר וחינני, עומד בפאתי השוק ומקושש מעות לצדקה. המראה תפס את תשומת לבו של המגיד, והעובדה כי יש כאן נער יהודי צעיר שנאלץ לפשוט יד למחייתו – עוררה את רחמיו. הוא קרב אליו ושאל ברכות: "ילד, איך קוראים לך?" – "שלמה", היתה התשובה, אך המגיד לא הסתפק בה. "מהיכן אתה, שלוימל'ה היקר? מדוע אתה נאלץ לעמוד ולאסוף פרוטה לפרוטה בשוק העירוני?"

הנער לא ענה, משך בכתפיו במבוכה. אך המגיד לא התכוון לוותר, ושב על בקשתו לדעת מהיכן הגיע ומי הם הוריו. בסופו של דבר נאנח הילד אנחה עמוקה, ופתח את סגור לבו: "אני גרתי רחוק מכאן, ובדרך לא דרך עשיתי פעמיי לעיר דובנא, מחפש מקום להתעלות בלימוד התורה. התייתמתי מאבי לפני תקופה", הוסיף הילד וקינח דמעה סוררת, "ומאז אני בודד, נאלץ לגייס כסף למחייתי, וכתוצאה מכך כבר אינני יודע אם אזכה פעם לממש את שאיפת חיי לעלות ולהתעלות בתורה…"

הילד פרץ בבכי מתייפח, שקרע את לבו של המגיד מכאב: "היו לי תוכניות ללמוד תורה ולהעמיק בה, לשקוד על הגמרא ללא הרף, אך לקדוש ברוך הוא היו תוכניות אחרות עבורי, והוא לקח את אבי אליו לשמים בטרם עת. מאז אני נאבק על פרנסתי האישית", הוסיף הנער הצעיר בבכי מר…

"אולי תסכים לבוא להתארח בביתי בסעודת השבת?' שאל המגיד בנועם. עיניו של הילד אורו לנוכח ההצעה, ניכר היה כי מזה זמן לא זכה בסעודת שבת חמה וביתית, ואילו המגיד מיהר לשוב הביתה, להכין מקום נוסף בשולחן השבת לאורח הצעיר…

שעת ליל שבת הגיעה, המגיד מדובנא שב מבית הכנסת כשלצידו שני המלאכים והאורח הצעיר. בפנים קורנות הוא נכנס לביתו, מברך את בני הבית ב'גוט שבת' לבבי, ואומר 'שלום עליכם' בהתעלות. כל העת עומד לצידו הנער הצעיר, האורח אותו אסף משוק העיירה בשעות הצהריים. סעודת ליל שבת מוגשת בשפע וברוחב לב, והנער הצעיר זכה אחרי תקופה ממושכת לסעודת שבת טעימה ומזינה, באוירה חמה וביתית. המגיד משתדל להנעים את שהותו של הנער בסעודה, הוא כבר מתכנן לו תוכניות נוספות…

משהסתיימה הסעודה, שאל המגיד את הנער: "יש לך היכן לישון, צדיק שלי? הן מאוחר בלילה, קר מאוד בחוץ, אולי תסכים לישון בביתי הלילה?" – – – הנער הופתע מהשאלה, אך לא מצא מקום להתנגד. הן רק הוא יודע כי כבר חודשים הוא ישן בבית הכנסת הישן בעיר, עטוף בשמיכות עבות ורועד מהקור הרוסי המקפיא. איך יכול להתנגד להצעה נדיבה כזאת, לישון על מיטה מוצעת בבית חם ומוסק כהלכה?

היה זה הלילה הראשון, בעקבותיו באו לילות רבים ונוספים… גם סעודת השבת היתה רק הסעודה הראשונה, בעקבותיה נותר הילד לסעוד את ארוחותיו ולשכון באהלו של המגיד למשך שנים ארוכות. "כל מחסורך עלי ואל תדאג מפרנסתך", הבטיח המגיד לנער הצעיר, "אתה תשהה בביתי, תסעד על שולחני ותלון במשכני. תוכל לחזור עתה לתוכניותיך לשקוד על דלתות התורה, כי מרגע זה ואילך – אהיה במקום אביך ואדאג לכל מחסורך!" ואכן, המגיד מדובנא עמד בהבטחתו, וככל אשר אמר כך קם והיה. במשך שנים רבות היה שלוימל'ה הצעיר אורח של קבע בביתו, סעד על שלחנו ועמו חלק את ארוחותיו. גם בניו של המגיד למדו לגדול בצלו של האח החדש – האורח היתום, והתרגלו שהילד הוא כמו אחיהם ממש, לכל דבר וענין…

סיפורנו מסתיים כאן, כמעט. נותר רק לחשוף את זהותו של אותו שלוימל'ה הקטן, מי הוא וכיצד הפך לגדול בישראל – – – הסיפור המפעים מובא בספר 'חפץ חיים' על התורה, ושם מגלה המחבר כי שלוימל'ה זה, הפך להיות הגאון הנודע רבי שלמה קלוגר זצ"ל, גאון ישראל ופוסק בעל שיעור קומה, שחיבר כמאה וחמישים חיבורים בכל מקצועות התורה, בגאונות ועמקות נדירים!

(הרה"ג ר' אשר קובלסקי שליט"א – 'דרשו')

 

[אחד יחיד]

בס' אוצר שיחות חכמים, (חלק דעת זקנים שמע שלמה), מובא מעשה שאיש עני והגון הפציר בהר"ר א"ב קלוגר זצ"ל ליתן לו כת"י על התורה מחיבורי הג"ר שלמה קלוגר זצ"ל לנסוע עם הכת"י לקבץ מעות להדפיסו.

לרוב הפצרתו נעתר אליו, והאיש ההוא שם לדרך פעמיו, ולא הצליח בדרכו ולא קיבץ מעות די צורך ההדפסה ויצר לו מאוד.

ויבוא לפני רב גדול ומפורסם א' וישפוך את מר שיחו שבכל מקום מזכירים כ"כ את שמו של המחבר בחרדת קודש וכל ספריו יקרים וחביבים מאוד בעינם, ומדוע עלה הגורל על ספר זה שלא לבוא לדפוס.

ויבקש הרב מאת האיש להראות לו את החיבור, ויפתח את הספר וימצא כתוב בפ' כי תבא ביאור על הפסוק "והתמכרתם.. לעבדים ולשפחות ואין קונה – אלה דברי הברית" שהקשה דיש להבין הסמיכות של הפסוקים.

וכ' שהנה בעוה"ר ימים באים קודם ביאת המשיח אשר קרן התורה ישפל עד שיסע איש עם ספר חדש למוכרו ולא ימצא שום קונה עליו, וזה מרמזת התורה "וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת, וְאֵין קֹנֶה – אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית", שלא ירצה שום איש לקנות את דברי התורה.

ויאמר לו הרב עתה נפתרה חידתנו יען כי בחיבור הזה נפיק מפומיה דהרב המחבר הק' כי אין קונה שום ספר בימים הבאים, לכן נתקיימו דיבוריו הקדושים דווקא בספר הזה שלא רבו התורמים עליו להדפיסו.

 

[אחד יחיד]

מבין גאוני הדור המפורסמים נודעו להרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן זיע"א, הקשרים האמיצים ביותר עם הגאון האדיר רבי שלמה קלוגר זיע"א בעל שאלות ותשובות 'טוב טעם ודעת' ועוד ספרים לרוב, ראש בית דינה ומגידה של ברוד.

בעת ההיא שרוי היה רבי שלמה קלוגר בעיצומן של רדיפות קשות בברוד עירו, ובעקבות הלשנות ורקיחת עלילות על ידי המשכילים המקומיים הוזמן רבי שלמה לחקירות קשות אצל השלטונות, אשר אך בניסי שמים יצא מהן ללא פגע. הצעתם של נכבדים מקהילת ברזאן אשר הובאה לפניו מעוטרת בהסכמתם של כמה מגדולי הדור לקבל על עצמו את משרת הרבנות בעירם, נתקבלה אפוא לפני רבי שלמה כפתח הצלה שנזדמן לו משמים, והוא מיהר להיענות לה בחיוב. כאשר נודע הדבר להרה"ק מפרמישלאן שרבי שלמה נענה בחיוב להצעה וכי יצא לקבל את הרבנות בברזאן, נענה ואמר למקורביו: מאיר רואה כי רבי שלמה הינו מגיד בברוד ולא רב בברזאן!

קבלת הפנים הנלהבת לה זכה רבי שלמה בברזאן הרקיעה עד שחקים. אף הוא עצמו חש היה כמי שבא אל המנוחה ואל הנחלה ותלה תקוות מרובות בעתידו בעיר זו.

ברם במוצאי השבת השניה לשהותו בעיר, כאשר יצא ברוב עם לקדש את הלבנה תקפו לפתע את הגאון כאבי ראש עזים, אשר הלכו וגברו מרגע לרגע, עד אשר לא יכול היה עוד עמוד ונפל למשכב. בבוקר הובהלו טובי הרופאים המקומיים אל מיטתו וכולם פה אחד קבעו כי מדובר במחלת טיפוס קשה אשר הסיכויים להינצל הימנה קלושים.

תוך זמן קצר איבד הגאון את הכרתו ומוטל היה על ערש דוויו כאבן שאין לה הופכין. חדרה ויגון ירדו על העיר ברזאן ואנשי העיר למגדולם ועד קטנם נאספו לבתי כנסיות ולבתי מדרשות לשפוך שיח ולעורר רחמים על גאון הדור שחלה בעירם. הנהלת הקהילה פתחה את אוצרותיה ושלחה שלוחים להזעיק את גדולי הרופאים במדינה למיטתו של הגאון החולה.

השיא בפעולות אלו היה עם הבאתו של גדול הרופאים מלבוב בירת המחוז. יומיים תמימים שהה הרופא אצל מיטת הגאון עד אשר הגיע למסקנה כי בדרך הטבע אין עוד כל תרופה למחלתו. אדהכי והכי הגיעה הבשורה המרה גם לברוד וגם שם נתקבצו יהודי העיר להרעיש שמים וארץ בתפילות לרפואתו של גאון הדור ופוסקו.

ביום העשרים למחלה הודיעו הרופאים ששהו בסמוך למיטתו של הגאון, כי באם ביום זה לא יחול שינוי לטובה הרי שאבדה כל תקווה. המתח והחרדה בברזאן הגיעו לשיאים בל יתוארו. לפתע הופיע פרש יהודי רכוב על סוס בשערי ביתו של הגאון. הוא נכנס לחדרו של הגאון החולה והודיע לבני הבית הנוכחים כי שליח שלוח הוא מאת רבינו הקדוש שבפרימישלאן, וכי מוטל עליו למסור דבר מה באוזנו של הגאון. תשובתם של בני הבית כי הגאון חולה ושרוי בחוסר הכרה לא הפתיעה את השליח כלל, ונראה היה כי המצב ידוע לו לאשורו וכי מצווה ועומד הוא בדיוק כיצד עליו לנהוג.

משהואילו הנוכחים לסור מסביב למיטת החולה ניגש הוא אל המיטה, גחן מעל אוזנו של הגאון ולחש לתוכה את אשר נצטווה מאת הרה"ק מפרמישלאן. ראשית, כי יקבל על עצמו הגאון לעזוב תיכף ומיד את ברזאן ואת רבנותה. ושנית, כי מידת הדין מתוחה עליו בשמים מחמת היד הפתוחה והרחבה שנוהג הוא בהענקת סמיכות לרבנות, הילכך שומה עליו לקבל על עצמו גם זאת כי מכאן ואילך לא יעניק עוד סמיכה לשום אדם בעולם. מיד כשסיים השליח למסור את דברו, יצא ועלה על סוסו ורכב בחזרה כלעומת שבא.

לא חלפה שעה ולעת המנחה החלו אגלי זיעה ראשונים להופיע על מצחו של הגאון החולה. להתרגשותם של הרופאים לא היה גבול. הוא ניצל לחיים. בישרו ברטט ולא ידעו את נפשם מרוב השתאות. לא מידינו היתה זאת. התוודו הרופאים לפני בני הבית. רק נס משמים היה בעזרו. למחרת עם בוקר פקח הגאון את עיניו והכרתו שבה אליו. לבנו רבי חיים יהודה שניצב בסמוך אליו אמר הגאון: דע לך בני כי בצרה גדולה אני, הנני חולה מסוכן וזקוק לרחמי שמים מרובים כדי להישאר בחיים. עתה הוראתי לדעת כי הרבנות בברזאן איננה בעבורי ולא מאת השם היתה זאת למעני. ובכן הריני נודר ומקבל על עצמי כי כאשר יקימני השם הטוב מחוליי אעזוב מיד את ברזאן ואת רבנותה ואלכה ואשובה לי אל מקומי הראשון בברוד.

גם משנודע לו כי כבר מינו להם בני ברוד רב אחר תחתיו, לא חזר בו הגאון מהחלטתו וגמר אומר לשוב לברוד כתושב מן המנין ללא כל משרה רבנית שהיא. כעבור ימים לא רבים, משרק מסוגל היה לכך, מיהר הגאון לעלות על עגלה ולחזור לצמיתות לברוד, למרות שממעמדו הנשגב כפוסק הדור לא נגרע דבר כשם שלא נגרע מאומה מההערצה שהיתה לבני ברוד כלפיו, הרי שתוארו הרשמי מני אז שוב לא היה ראש בית הדין כי אם המגיד מברוד.

לאחר שובו ברודה, שיגר הגאון איגרת אל לפרימישלאן. לאחר שקראה רבי מאיר נענה ואמר: חתימתו של המגיד מברוד מוצאת חן בעיני עד מאוד. מאיר חפץ אף להיפגש עמו פנים אל פנים. שיגר רבי מאיר איגרת אל הגאון והביע בה את משאלתו זו, ונמנו וגמרו להיוועד יחדו בכפר הסמוך לזלוטשוב.

למרות שרחוק היה הכפר מילין הרבה מברוד, ניאות הגאון לצאת לדרך הארוכה כדי להיפגש עם הרה"ק רבי מאיר. כבואו הכפרה שיגר הרבי את משמשו אל בית אכסנייתו של הגאון כדי לשאול לדעתו דעת תורה: מאחר ושניהם אורחים במתא, מי צריך ללכת להקביל את פני רעהו ראשונה. השיב הגאון ואמר, כי לפי ראות עיניו צריך הרבי להקדים להקביל את פניו תחילה. נענה רבי מאיר להוראה ויצא להקביל את פני הגאון באכסנייתו.

*

לאחר שנתיישבו ביקש הרה"ק מפרמישלאן לדעת את מקור פסקו של הגאון בקשר להקדמת קבלת הפנים. השיב הגאון כי למד זאת מפסוק מפורש בתורה, שכך נאמר (שמות יח ז): 'וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ לְשָׁלוֹם וַיָּבֹאוּ הָאֹהֱלָה', ופירש רש"י ז"ל: איני יודע מי השתחוה למי, כשהוא אומר איש לרעהו, מי הקרוי איש, זה משה, שנאמר (במדבר יב ג) והאיש משה. הווי אומר כי לא רק שמשה רבינו הקדים לצאת לקראת חותנו, אלא שאף הקדים לשאול בשלומו, ואכן, צריך להבין סיבת הדבר, הלא שניהם אורחים שווים היו במדבר.

מסתברא, המשיך הגאון ואמר, כי משה רבינו חשב בדעתו, שהן אמת שגם אני הנני אורח במקום, אולם יתרו בא זה עתה ממסע ארוך ומייגע למן מדיין הרחוקה ועד הלום, מגיע אפוא להקדים לו 'שלום עליכם' ראשונה. אף בנידון דידן סיים הגאון לפני הרה"ק מפרמישלאן: הגם שגם כבוד מעלתכם אינכם אלא אורח במתא, אולם אתם הגעתם הנה מפרמישלאן הקרובה, ואילו אני הרחקתי נדוד מברוד הרחוקה. שורה הדין אפוא להקביל את פני בתחילה.

(ספיר ויהלום יתרו ש"פ – להגה"ח ר' מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)

 

[י"ג מידות]

הייתה לו ידידות מופלאה עם הר"ר מאיר מפרמשילאן,

בספר דברי מאיר ניתן למצוא הזכורים מעניינים ומעשיות שהיו בינהם.

 

[אחד יחיד]

הייתה לו ידידות מופלאה עם הר"ר מאיר מפרמשילאן,

בספר דברי מאיר ניתן למצוא הזכורים מעניינים ומעשיות שהיו בינהם.

לחץ כדי לכווץ...

מבין גאוני הדור המפורסמים נודעו להרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן זיע"א, הקשרים האמיצים ביותר עם הגאון האדיר רבי שלמה קלוגר זיע"א בעל שאלות ותשובות 'טוב טעם ודעת' ועוד ספרים לרוב, ראש בית דינה ומגידה של ברוד.

לחץ כדי לכווץ...

 

[אוהב ספר]

בשנת תק"פ נתקבל לדין ומורה צדק ולראב"ד בקהלה הגדולה והחשובה בראדי, ועל שמה נתפרסם כה'מגיד מבראדי'. כל ימיו העלה חדושי תורה ותשובות על הכתב וכל יום עסק בחבוריו, והיה נוהג תמיד לכתב כמה חבורים בענינים שונים בבת אחת. אמרו כי חבר שלש מאות שבעים וחמשה ספרים כמנין שמו. בספרו 'שו"ת האלף לך שלמה' כותב: ומה ששאל על מנהג, דע כי אני איני נוהג שום דבר חומרא יותר מדלת העם ומהדיוט שבהדיוטות, הלואי שיהיה חלקי לעולם הבא עם חד עמא דארעא תמים. [הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל היה רגיל לחזר על דברים אלה].