וישלח מאבק יעקב והמלאך, האם היה בהקיץ, או במראה הנבואה?

[נדיב לב]

אברבנאל בראשית פרק לב פסוק כד-לב כתב:
ואמנם אם היה הענין הזה במראה הנבואה או בהקיץ. כבר ידעת דעת הרב המורה בפרק מ"ג חלק א', שהיה זה כולו במראה הנבואה, ושהיתה הנבואה הזאת כלל ופרט. כי בתחילה סיפר בכלל שיעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים. ואחר כך סיפר איך קרה זה בפרט, ואמר ששלח יעקב מלאכים לעשו, וענין השליחות הראשון, והמנחה, ושנשאר יחידי בלילה, והתאבק איש עמו, וזו היא ענין הנבואה. והנה הרמב"ן הקשה עליו, ואמר אם היה זה במראה הנבואה איך בבוקר היה צולע על ירכו. ואני כבר כתבתי, כי אותו ספק אין היתרו ממה שיקשה. לפי שכבר נראה התפעל כלי הנפש מהדמיונים, שהם יגיעו כלי הנפש להנעה מה. הלא תראה שיחלום החולם ששוכב עם אשה, ומאותו חלום יראה קרי כאילו היה עושה אותו פועל בהקיץ. ואחר שהוא נופל ממקום גבוה, ויתנועעו איבריו כולם תנועה חזקה בשינה, עד שייקץ מאותה תנועה. וכל זה נראה מן החוש. לכן לא ירוחק שבהיות יעקב בחלום נבואתו רואה ההתאבקות ההוא ושנגע בכף ירכו, התפעל כל כך טבעו מפני הרושם שעשה בו דמיונו באותו חלום, שהכלים הגופיים נפגעו בזה ונשאר צולע על ירכו, וכמו שזכרתי שם. וכן זכרו הרלב"ג במקום הזה גם כן. הנה אין בזה ספק על הרב המורה. אבל אני מצאתי על דעתו ספק אחר יותר עצמי וחזק, והתימה מהרמב"ן איך לא הרגיש בו. והוא, שאיך יאמר הרב שהמראה הזה כלל ופרט. והנה מה שאמר (לעיל לב, ב): "ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים", ואמר (שם לב, ג): "מחנה אלהים", זה היה במקום שנקרא מחנים. ואמנם ההתאבקות שהוא הפרט היה בפנואל. והם שתי מקומות נבדלים זה מזה, ויתחייב ממנו שלא היה המעשים שנעשו בהם אחד אלא מתחלפים. ואיז המראה אם כז כלל ופרט כמו שאמר:

ואמנם הרלב"ג כתב גם כן שהיה זה במראה הנבואה, אבל עירב בזה דברים אחרים שהם בלתי מסכימים בהיות הדבר נבואיי. וזה, שהוא כתב שהיה להתאבקות הנראה בעת השינה שלוש סיבות: האחת, חוזק הדבקות שהיה ליעקב עם זה המלאך; והשנית, מה ששוטטה בו מחשבתו בהקיץ, להמציא תחבולות להפיל עשו אם יבוא עליו להכותו. והשלישית, הכאב שנתחדש לו בשינה בכף הירך. וביאר הסיבה השלישית באמרו, שכבר יתעורר הדמיון מהדברים כל כך, שיתפעל מהם הטבע. לזה יקחו הרופאים ראיה חזקה מחלומות החולה על הליחה הגוברת. והמשל: יגע החולה בדבר קר - יחלום שהוא נכנס במים קרים או שירד עליו הקרח והכפור; ואם יגע בדבר חם - יחלום שהוא באש או שהשמש מכה עליו ומה שידמה לזה. ולזה כשיגבר המותר הזרעי באדם ויתעורר לצאת - יחלום שהוא שוכב עם אשה. וזה מבואר בחוש. וככה כשיתחדש לאדם כאב בעת השינה בסיבה טבעית או מקרית, איזו שתהיה - יחלום שהוא ילחם עם איש אחד ויכהו במקום אותו הכאב. ובהיות הענין כן, כבר אפשר שקרה ליעקב מהעמל אשר יעמול בהעברת כל אשר לו בנחל ומקום המים ההם, שנתחדש לו כאב מזה בכף הירך בעת השינה. ולכן ידמה לו בחלומו שהתאבק עם איש ותקע כף ירכו בהאבקו עמו. זהו דעתו במילותיו:
ואתה רואה שבדעתו קשיא רישא אסיפא. כי אם היתה המראה נבואיית, לא נתחדשה לו מהקור והעמל שלקח בהעברת הנחל, ומהכאב שבדרך טבע נתחדש משם. ואם הוא חידוש כפי הטבע, לא יפול דמיון הנבואה. אלא שכוונתו היא באמת הסיבה האחרונה שזכר, ושאר הסיבות היו הסברת פנים לפרסום ולא מלבו:

ואשר אחשבהו אני בזה, הוא. שזה קרה ליעקב בהקיץ לא בחלום, ושלכן אמר הכתוב:
(לעיל פסוק כה): "ויותר יעקב לבדו". ואם היה בחלום מה לו שיהיה יחידי או בחברה. אלא שהוא בהיותו שם יחידי, נראה לו בנבואה מוחשת מושגת לחושיו - על הדרך אשר זכרתי בפרשת וירא אליו ה' - שהיה איש מתאבק או מתקשר עמו, משתדל להתגבר עליו ולהפילו ארצה להרגו, ולא יכול לו, וכמו שנזכר במראה:

דברי האברבנאל באו בארוכה, והעתקתי רק חלק מדבריו.