בשבת קלט: דברי רב פפא שפו שיכרא ממנא למנא, אמר ליה רב אחא מדפתי והאיכא ניצוצות? ניצוצות לבי רב פפא לא חשיבי. ע"כ.
הגמ' אומרת, שאצת רב פפא שהיה סודני (מוכר יין). היו רוצים לבקבק את היין מהחביות. שואלת הגמ' והרי בסוף החבית יש שמרים. מתרצת הגמ' אצל רב פפא היו זורקים את החבית בסוף.
והשולחן ערוך בסימן שיט סעיף יד, המחבר פוסק שמי שמערה יין מהחבית זה מותר ובלבד שהוא מגיע לסוף שלא יערה בנחת, כי מוכחי שהוא בורר.
ולמעשה למדנו שאף שלמטה נמאים השמרים, היות ולמעלה היין מקלח אין זה ברירה.
ורש"י הק' מסביר וכן בר"ן שהוא מפני שזה לא ניכר הברירה.
ולכן יש פה שלוש שלבים.
1. שהיין הוא מעל השמרים - שמותר לערות מהבקבוק כי זה לא בורר.
2. שזה מעורבב- אז אסור כי מוכח שהוא בורר, באופן שהוא מערה בנחת.
3. הרמ"א בשם רוקח- אם זה מעורבב אבל מקלח מותר.
ויל"ע, מה האיסור, הרי לכאורה הוי בורר אוכל מתוך הפסולת?
ותירץ המגן אברהם, שמדובר שהוא עושה זאת לאחר זמן. ואה"נ אם היה בורר לאלתר מותר. וכך פסק המשנה ברורה.
והמ"ב מסיק משם שלשפוך שומן אסור, אא"כ הוא מעורב עם הרוטב.
ונפשי בשאלתי למה? הרי זה בורר פסולת מתוך אוכל?
הגמ' אומרת, שאצת רב פפא שהיה סודני (מוכר יין). היו רוצים לבקבק את היין מהחביות. שואלת הגמ' והרי בסוף החבית יש שמרים. מתרצת הגמ' אצל רב פפא היו זורקים את החבית בסוף.
והשולחן ערוך בסימן שיט סעיף יד, המחבר פוסק שמי שמערה יין מהחבית זה מותר ובלבד שהוא מגיע לסוף שלא יערה בנחת, כי מוכחי שהוא בורר.
ולמעשה למדנו שאף שלמטה נמאים השמרים, היות ולמעלה היין מקלח אין זה ברירה.
ורש"י הק' מסביר וכן בר"ן שהוא מפני שזה לא ניכר הברירה.
ולכן יש פה שלוש שלבים.
1. שהיין הוא מעל השמרים - שמותר לערות מהבקבוק כי זה לא בורר.
2. שזה מעורבב- אז אסור כי מוכח שהוא בורר, באופן שהוא מערה בנחת.
3. הרמ"א בשם רוקח- אם זה מעורבב אבל מקלח מותר.
ויל"ע, מה האיסור, הרי לכאורה הוי בורר אוכל מתוך הפסולת?
ותירץ המגן אברהם, שמדובר שהוא עושה זאת לאחר זמן. ואה"נ אם היה בורר לאלתר מותר. וכך פסק המשנה ברורה.
והמ"ב מסיק משם שלשפוך שומן אסור, אא"כ הוא מעורב עם הרוטב.
ונפשי בשאלתי למה? הרי זה בורר פסולת מתוך אוכל?