- הודעות
- 1,817
- תודות
- 5,184
- נקודות
- 355
חזרנו לשגרה ברוך ה'. פורים עבר, האזעקות נכנסו לסדר היום כמקובל, פסח אצלנו (הגברים) עוד רחוק, ואנחנו עומדים מול עצמנו ושואלים, איפה אנחנו עומדים בתפקידנו בעולמנו.
ישנם כאלה שהחיים רודפים אותם, ישנם כאלה שהם רודפים אחרי החיים, ישנם עסוקים ואין להם זמן לחשוב על עצמם, ישנם שחושבים על עצמם ואין להם במה להיות עסוקים.
אלו ואלו נדרשים לקחת פסק זמן, לשבת עם עצמם במקום שקט, ולחשוב בכנות וביושר, ללא רחמים וללא עצבים, האם מקומם בעבודת ה' נכון, האם הם שלמים עם דרך הנהגתם.
יהיו שיגידו, תזזזרוםםם, למה אתה לוקח כבד את החיים??? למה לחשוב שאני לא בסדר??? אבל מה לעשות, שהחיים של יהודי אמיתי, הם לא פיקניק, אנחנו יודעים שהקב''ה דורש שלמות, ולא מותר כלל, כן מרחם ומאריך אף, אבל לא מחליק פינות, כל אחד יודע שלאחר ה120 יש דין שמים, והוא לא משהו קל, ובלי להכנס ללחץ, צריך להיות רציניים בחיים.
השאלות הם פשוטות אך נוקבות, מה מצב הקשר שלי עם ה' ? האם אני חש אליו קרבה מסוימת ? האם יש לי 'תלונות' עליו בליבי ? ואם ח''ו כן (כמו שצפוי להיות) אז איך אפתור את זה ? מה עם לימוד התורה שלי ? האם אני יודע את אושיות הקיום שלי כיהודי, בצורה רצינית מתוך המקורות, האם יש לי תשובה ברורה לעצמי, מנין לי שהיהדות אמת לאמיתה, ללא שום עוררין וספקות וחששות ? ואם ח''ו לא (כמו שיתכן מאוד להיות) אז איך אטפל בזה מידית ? אולי הגיע הזמן, לקחת אחריות, על עבודת ה' ולברר אותה ברצינות ובכנות?
האם חקרתי פעם, את דרכי בסגנון עבודת ה' ? האם אני סבור בהגיון שדרכיהליטאית/חסידית/ספרדית/תימנית/מודרנית/פרומרית/חזונישניקית/בריסקרית/זילברמנית/מחקרית/קנאית/ציונית/ היא הדרך הנכונה לבדה מתוך חקירת הנושא/מתוך התבטלות מוחלטת למו''ר שליט''א ? או שאני מעגל פינות לפעמים, לפי מה שנוח, בל''ג בעומר אני חסיד ? ובשובבי''ם אני ליטאי ? ובבחירות אני דגלאי ? ובהפגנות אני עצניק ? האם כל שאלה הלכתית שמתעוררת, אני טורח לברר מהמקורות, או לשאול את מו''ר שליט''א, או שאני מחפש את הרב המקל, ואת המנהג הקל לביצוע ? מה רמת הידיעות שלי בתורה, והאם אין לי דרך לשפר אותם ? מה רמת הכונה שלי בתפילה, והאם לעולם אשאר כך ? מה רמת היחס שלי לאשה והילדים, והאם נגזר עליהם בעל ואבא באותו סטטוס, ללא צפי לשיפור ? האם יש מספיק כסף בבית ? או אולי יש יותר מדאי ? כמה אני מתבייש לדבר רוחניות עם חברי ושכני ? והאם לא צריך להבין, שזה לא אמור להיות כך ? איפה שבת תופסת אותי בחיי ? האם יש לי מושג, מה היא באה לתרום לי ? מה אני עושה בקריאת התורה, האם אני יכול לחזור, על חלק ממה ששמעתי ? האם אני מסוגל להבין מורכבויות ? או שאני ממהר לחתוך לפי הנדמה ללא עיון ? האם ניסיתי לחשוב, על כלל ישראל ? אולי אוכל לקחת אחריות, על יותר מד' אמותי ? האם אכפת לי מכבוד שמו יתברך, ואני מוכן לקחת סיכונים, על מנת לפעול בענין ? האם יש אצלי מושג שנקרא, לקבל תוכחה ? או שהריאקציה המוכרת, ממהרת להצילני, בכל עת מצוא ? האם אני מסוגל לשמוע, דעות הפוכות ממני בקיצוניות, ולהתמודד עם הטיעונים בכבוד, לגופם של דברים ? האם אני מרגיש, מה אני עושה בהנחת תפילין, ומה בלבישת הציצית ??? מתי יוצא לי לראות ולזכור את מצות ה' במשך היום ? האם בטוח אינני יכול להוסיף עוד זמן של הנחת תפילין, מלבד תפילת שחרית ? מה אומר לי הזכרת יציאת מצרים בבוקר ובערב ? אם בכלל ? איך נראית הברכת המזון שלי ??? (כ''ז מצוות דאורייתא), ומה עם שאר ברכות ? האם יש דרך לשפר את המצב ??? ואיך עושים את זה למעשה ? בפועל ממש ??? !!!
עפתי על עצמי בשלל רב של דוגמאות, ולכל המתעייפים והמתעצבנים, בקשה צנועה, לפחות שאלה אחת או שתים, הנראית לכם מתאימה, אמצו לעצמכם, ושנזכה תמיד להיות טובים יותר - אמן !
ישנם כאלה שהחיים רודפים אותם, ישנם כאלה שהם רודפים אחרי החיים, ישנם עסוקים ואין להם זמן לחשוב על עצמם, ישנם שחושבים על עצמם ואין להם במה להיות עסוקים.
אלו ואלו נדרשים לקחת פסק זמן, לשבת עם עצמם במקום שקט, ולחשוב בכנות וביושר, ללא רחמים וללא עצבים, האם מקומם בעבודת ה' נכון, האם הם שלמים עם דרך הנהגתם.
יהיו שיגידו, תזזזרוםםם, למה אתה לוקח כבד את החיים??? למה לחשוב שאני לא בסדר??? אבל מה לעשות, שהחיים של יהודי אמיתי, הם לא פיקניק, אנחנו יודעים שהקב''ה דורש שלמות, ולא מותר כלל, כן מרחם ומאריך אף, אבל לא מחליק פינות, כל אחד יודע שלאחר ה120 יש דין שמים, והוא לא משהו קל, ובלי להכנס ללחץ, צריך להיות רציניים בחיים.
השאלות הם פשוטות אך נוקבות, מה מצב הקשר שלי עם ה' ? האם אני חש אליו קרבה מסוימת ? האם יש לי 'תלונות' עליו בליבי ? ואם ח''ו כן (כמו שצפוי להיות) אז איך אפתור את זה ? מה עם לימוד התורה שלי ? האם אני יודע את אושיות הקיום שלי כיהודי, בצורה רצינית מתוך המקורות, האם יש לי תשובה ברורה לעצמי, מנין לי שהיהדות אמת לאמיתה, ללא שום עוררין וספקות וחששות ? ואם ח''ו לא (כמו שיתכן מאוד להיות) אז איך אטפל בזה מידית ? אולי הגיע הזמן, לקחת אחריות, על עבודת ה' ולברר אותה ברצינות ובכנות?
האם חקרתי פעם, את דרכי בסגנון עבודת ה' ? האם אני סבור בהגיון שדרכיהליטאית/חסידית/ספרדית/תימנית/מודרנית/פרומרית/חזונישניקית/בריסקרית/זילברמנית/מחקרית/קנאית/ציונית/ היא הדרך הנכונה לבדה מתוך חקירת הנושא/מתוך התבטלות מוחלטת למו''ר שליט''א ? או שאני מעגל פינות לפעמים, לפי מה שנוח, בל''ג בעומר אני חסיד ? ובשובבי''ם אני ליטאי ? ובבחירות אני דגלאי ? ובהפגנות אני עצניק ? האם כל שאלה הלכתית שמתעוררת, אני טורח לברר מהמקורות, או לשאול את מו''ר שליט''א, או שאני מחפש את הרב המקל, ואת המנהג הקל לביצוע ? מה רמת הידיעות שלי בתורה, והאם אין לי דרך לשפר אותם ? מה רמת הכונה שלי בתפילה, והאם לעולם אשאר כך ? מה רמת היחס שלי לאשה והילדים, והאם נגזר עליהם בעל ואבא באותו סטטוס, ללא צפי לשיפור ? האם יש מספיק כסף בבית ? או אולי יש יותר מדאי ? כמה אני מתבייש לדבר רוחניות עם חברי ושכני ? והאם לא צריך להבין, שזה לא אמור להיות כך ? איפה שבת תופסת אותי בחיי ? האם יש לי מושג, מה היא באה לתרום לי ? מה אני עושה בקריאת התורה, האם אני יכול לחזור, על חלק ממה ששמעתי ? האם אני מסוגל להבין מורכבויות ? או שאני ממהר לחתוך לפי הנדמה ללא עיון ? האם ניסיתי לחשוב, על כלל ישראל ? אולי אוכל לקחת אחריות, על יותר מד' אמותי ? האם אכפת לי מכבוד שמו יתברך, ואני מוכן לקחת סיכונים, על מנת לפעול בענין ? האם יש אצלי מושג שנקרא, לקבל תוכחה ? או שהריאקציה המוכרת, ממהרת להצילני, בכל עת מצוא ? האם אני מסוגל לשמוע, דעות הפוכות ממני בקיצוניות, ולהתמודד עם הטיעונים בכבוד, לגופם של דברים ? האם אני מרגיש, מה אני עושה בהנחת תפילין, ומה בלבישת הציצית ??? מתי יוצא לי לראות ולזכור את מצות ה' במשך היום ? האם בטוח אינני יכול להוסיף עוד זמן של הנחת תפילין, מלבד תפילת שחרית ? מה אומר לי הזכרת יציאת מצרים בבוקר ובערב ? אם בכלל ? איך נראית הברכת המזון שלי ??? (כ''ז מצוות דאורייתא), ומה עם שאר ברכות ? האם יש דרך לשפר את המצב ??? ואיך עושים את זה למעשה ? בפועל ממש ??? !!!
עפתי על עצמי בשלל רב של דוגמאות, ולכל המתעייפים והמתעצבנים, בקשה צנועה, לפחות שאלה אחת או שתים, הנראית לכם מתאימה, אמצו לעצמכם, ושנזכה תמיד להיות טובים יותר - אמן !