- הודעות
- 9,579
- תודות
- 17,466
- נקודות
- 1,280
וְהָאִישׁ אֲשֶׁר הוּא טָהוֹר וּבְדֶרֶךְ לֹא הָיָה וְחָדַל לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח (במדבר ט,יג)
בשו"ת התעוררות תשובה (להג"ר שמעון סופר זצ"ל נכדו של החת"ס זצ"ל, ח"ב סי' פ"ט), הקשה איך היו רבנים גאונים וקדושים שדרו בצפת ולא עלו לירושלים מתחילת ביאתם שמה, והרי אמרי' (כתובות קי:) הכל מעלין לירושלים, ונפסק כן להלכה שיש מצוה גם בזה"ז לעלות ולדור בירושלים.
ויישב ע"פ מה דפסק הרמב"ם (פ"ו מהל' בית הבחירה הט"ו) שמקריבין בזה"ז אע"פ שאין בית, וא"כ בהגיע י"ד לחודש ניסן בחצות היום יש חיוב על כל א' מישראל הגר סביב ירושלים שיכול להגיע אם ילך מחצות עד שקיעה לעזרה לשחוט ולהקריב קרבן פסח.
וא"כ החיוב מוטל עליהם לבנות מזבח אשר קל מאוד ליקח מהנחל חלוקי אבנים ולבנות מזבח, כי מקום המזבח ידוע.
ולפי"ז בעוברם על זה יש לחוש משום חיוב איסור כרת, כיון שגם פסח שני לא יעשו.
אבל אותן שרחוקין יותר והמה בכלל מי שהיה בדרך רחוקה הרי פסק הרמב"ם (פ"ה מקרב"פ ה"ב) דאף אם לא הקריב בשני פטור מכרת,
ולפי"ז בני ירושלים נקראים אנוסים כיון שאין להם רישיון מהמלכות לבנות מזבח במקומו, אבל בני צפת מתחכמין שלא יהיה מעיקרא החיוב עליהם,
והשתא אתי שפיר מדוע לא עלו אותם גדולים להתיישב בירושלים.
ועי' בשו"ת חת"ס (יו"ד סי' רלד) שכ' שמה שהרבה חכמי ישראל לא עלו לירושלים דווקא, והיתה סנהדרין ביבנה וציפורי.
דהנה בימי התלמוד היו הריגות ושמדות בירושלים וגלו סנהדרין, ומשנתיישבו במקומות אחרים והיה שם מקום הועד ומקום ישיבה ותורה שוב אין מצוה בירושלים, וכן היה בימי הב"י והאר"י שהיה קיבוץ רוב החכמים בצפת, ואין לשאול על כל החכמים מעיקרא, כי אין אדם יודע מטמוניות של חברו, ועכ"פ כשעלו אלו ומצאו רוב חכמי ישראל בצפת ע"כ התחברו עמהם. (דרשו)
בשו"ת התעוררות תשובה (להג"ר שמעון סופר זצ"ל נכדו של החת"ס זצ"ל, ח"ב סי' פ"ט), הקשה איך היו רבנים גאונים וקדושים שדרו בצפת ולא עלו לירושלים מתחילת ביאתם שמה, והרי אמרי' (כתובות קי:) הכל מעלין לירושלים, ונפסק כן להלכה שיש מצוה גם בזה"ז לעלות ולדור בירושלים.
ויישב ע"פ מה דפסק הרמב"ם (פ"ו מהל' בית הבחירה הט"ו) שמקריבין בזה"ז אע"פ שאין בית, וא"כ בהגיע י"ד לחודש ניסן בחצות היום יש חיוב על כל א' מישראל הגר סביב ירושלים שיכול להגיע אם ילך מחצות עד שקיעה לעזרה לשחוט ולהקריב קרבן פסח.
וא"כ החיוב מוטל עליהם לבנות מזבח אשר קל מאוד ליקח מהנחל חלוקי אבנים ולבנות מזבח, כי מקום המזבח ידוע.
ולפי"ז בעוברם על זה יש לחוש משום חיוב איסור כרת, כיון שגם פסח שני לא יעשו.
אבל אותן שרחוקין יותר והמה בכלל מי שהיה בדרך רחוקה הרי פסק הרמב"ם (פ"ה מקרב"פ ה"ב) דאף אם לא הקריב בשני פטור מכרת,
ולפי"ז בני ירושלים נקראים אנוסים כיון שאין להם רישיון מהמלכות לבנות מזבח במקומו, אבל בני צפת מתחכמין שלא יהיה מעיקרא החיוב עליהם,
והשתא אתי שפיר מדוע לא עלו אותם גדולים להתיישב בירושלים.
ועי' בשו"ת חת"ס (יו"ד סי' רלד) שכ' שמה שהרבה חכמי ישראל לא עלו לירושלים דווקא, והיתה סנהדרין ביבנה וציפורי.
דהנה בימי התלמוד היו הריגות ושמדות בירושלים וגלו סנהדרין, ומשנתיישבו במקומות אחרים והיה שם מקום הועד ומקום ישיבה ותורה שוב אין מצוה בירושלים, וכן היה בימי הב"י והאר"י שהיה קיבוץ רוב החכמים בצפת, ואין לשאול על כל החכמים מעיקרא, כי אין אדם יודע מטמוניות של חברו, ועכ"פ כשעלו אלו ומצאו רוב חכמי ישראל בצפת ע"כ התחברו עמהם. (דרשו)
