בהקדמת הראשית חכמה משמע שהטעם שרבא היה גדול בתורה טפי.
לא הבנתי איך הבנת כך בדבריו. (וכי זה שאביי היה גדול במעשה מלמד על כך שהיה קטן בתורה?)

הקדמת הראשית חכמה

עוד אמרו רבותינו ז"ל (תענית דף כא:): אבא אומנא הוה אתי ליה שלמא כל יומא ממתיבתא דרקיעא, ולאביי כל מעלי יומא דשבתא, ולרבא כל מעלי יומא דכפורי. הוה קא חלשא דעתיה דאביי על דאבא אומנא. אמרו ליה: לא מצית למעבד כעובדוי, וספרו שם מעשיו. הרי כי עם היות שאביי ורבא בכל הגמרא הלכה כרבא חוץ מיע"ל קג"ם שהלכה כאביי, מכל מקום לעניין מעשה גדלו מעשה אביי על רבא, ולכך היו נותנין לו שלום מלמעלה כל ערב שבת. וכן כמה אנשים אמרו שם בתענית שזכו לעולם הבא מפני המעשה. וכן מצינו ששבחו לרבי חייא מפני המעשה, כמו שאמרו (בבא מציעא דף פה:): גדולים מעשי חייא; ורב הונא לא הניחוהו כשנפטר ליכנס במערת ר' חייא אלא מפני שהיה בעל מעשה, שפעם אחת נהפכה לו רצועה של תפילין והתענה מ' תעניות, כדאיתא במדרש קהלת, וכן איתא במועד קטן (דף כה.).
 
הרי כי עם היות שאביי ורבא בכל הגמרא הלכה כרבא חוץ מיע"ל קג"ם שהלכה כאביי, מכל מקום לעניין מעשה גדלו מעשה אביי על רבא,
כונת הרב @מתקרב להוכיח מלשונו שאע''פ שבכל וכו' שמשמע מזה שרבא היה גדול מאביי בתורה מ''מ הוא מתרץ שלענין מעשה גדלו מעשי אביי ולכן וכו'
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון