תיקון לעם ישראל בזמן הגלות
בזמן מגילת אסתר, עם ישראל היה בגלות תחת שלטון אחשוורוש, ומדרגת הנבואה כבר לא הייתה קיימת כפי שהייתה בימי בית ראשון. בהיעדר נבואה, נדרש העם למצוא את הקב"ה בתוך המציאות הארצית, בתוך ההיסטוריה המתגלגלת. מגילת אסתר מלמדת אותנו כיצד גם כאשר אין נבואה, ואין גילוי אלוקי ישיר, עם ישראל חייב לזהות את יד ה' ולפעול מתוך אמונה במסירות נפש.
מידת הענווה של אסתר
במדרש מובא כי כאשר אסתר המלכה כתבה את המגילה, היא ביקשה להוסיף את שם ה', אך חכמים סירבו, משום שהמגילה עתידה להיכתב ולהישלח גם לאומות העולם (מגילה יט, א). כדי למנוע מצב שבו שמו של הקב"ה יימחק או יחולל בזיון, הוחלט שלא להזכירו במפורש. בכך אנו רואים כיצד אפילו בכתיבת המגילה עצמה נשמרה קדושת השם באופן נסתר.
'המלך' כרמז לשם ה'
המפרשים מציינים שבכל פעם שמוזכרת המילה "המלך" במגילה, ניתן להבין אותה לא רק כהתייחסות למלך אחשוורוש, אלא גם כרמז למלך מלכי המלכים, הקב"ה. כלומר, אף ששמו אינו מופיע במפורש, נוכחותו מורגשת ומכוונת את ההשתלשלות כולה.
הרמז הזה מופיע פעמים רבות לאורך המגילה, וכמה מפרשים (כגון הגר"א והאור החיים) מסבירים כי בכל פעם שהמילה "המלך" מופיעה לבדה, ללא שם אחשוורוש, ניתן לפרשה כרמז לקב"ה. דוגמה בולטת לכך היא בפסוק "בלילה ההוא נדדה שנת המלך" (אסתר ו, א), שאותו ניתן להבין גם כהתעוררות של ההשגחה העליונה. הקב"ה, המכונה "המלך", מניע את ההתרחשויות מאחורי הקלעים ודואג לכך שהגאולה תצא לפועל בדרך טבעית לכאורה.
עוד ראיה לכך ניתן לראות בפסוק "
ויאמר המלך לאסתר במשתה היין: מה שאלתך וינתן לך" (אסתר ה, ו), שבו ניתן לזהות רמז לפניית הקב"ה אל עם ישראל, באומרו: כאשר תתפללו ותבקשו ישועה, אשמע אתכם ואושיעכם.
מגילת אסתר מלמדת אותנו מסר עמוק ונצחי: גם כאשר נראה שהקב"ה נסתר, הוא למעשה נמצא בכל פרט ובכל מאורע. אמונת ישראל אינה תלויה בגילויים גלויים בלבד, אלא ביכולת לראות את יד ה' גם בהסתר פנים. בזכות אמונה זו נגאלו ישראל בזמן פורים, ובזכותה עתידים הם להיגאל במהרה בימינו, אמן.
