בס"ד עוד תירוץ על הקושיא והוא מעניני דיומא דחנוכה, והיינו דחום המחממת הלחם הוא אש של מעלה וזה האש דרכו שאינו מכלה ואינו מכוה רק כרצון בוראו ואין ראיה שהשלחן שעליו הלחם הפנים נכוה או נתחמם מהלחם.
בתוס' סוף מסכת חגיגה וז"ל בתנחומא יש שהיה משה תמיה על זה אי אפשר שלא ישרף העץ ואמר לו המקום כך דרכי באש של מעלה אש אוכלה אש ואינו מכלה כדכתיב והסנה איננו אוכל עכ"ל
וז"ל התנחומא וְצִפִּיתָ אֹתוֹ נְחֹשֶׁת. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר שַׁלּוּם, אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, אָמַרְתָּ לִי לַעֲשֹת מִזְבֵּחַ עֲצֵי שִׁטִּים וּלְצַפּוֹתוֹ נְחֹשֶׁת, וְאָמַרְתָּ לִי אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ (ויקרא ו ו), אֵין הָאֵשׁ מַעֲבֶרֶת אוֹתוֹ צִפּוּי וְשֹוֹרֶפֶת אֶת הָעֵץ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: מֹשֶׁה, הַמִּדּוֹת הָאֵלּוּ הֵן אֶצְלְכֶם, שֶׁמָּא אֶצְלִי. הִסְתַּכֵּל בַּמַּלְאָכִים שֶׁהֵן אֵשׁ לוֹהֵט, וְכַמָּה אוֹצְרוֹת שֶׁלֶג וּבָרָד יֵשׁ לִי, שֶׁנֶּאֱמַר: הֲבָאתָ אֶל אֹצְרוֹת שָׁלֶג וְאוֹצְרוֹת בָּרָד תִּרְאֶה (איוב לח, כב). וְכֵן הוּא אוֹמֵר: הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו (תהלים קד, ג). וְאֵין הַמַּיִם מְכַבִּים אֶת הָאֵשׁ, וְלֹא הָאֵשׁ שֹוֹרֶפֶת הַמַּיִם כו' מִי צִוָּה הָאֵשׁ לִשְֹרֹף? לְמַד מִמָּךְ, כְּשֶׁהָיִיתָ נִכְנָס לְתוֹךְ מְחִצּוֹת שֶׁל אֵשׁ וּמְהַלֵּךְ בֵּין הַגְּדוּדִים, הָיָה לְךָ לִשָּׂרֵף. וְעוֹד, שֶׁהָיִיתָ בָּא אֶצְלִי, שֶׁנֶּאֱמַר: וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹהִים (שמות כ, יח). וַאֲנִי אֵשׁ אוֹכֶלֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה (דברים ד, כד), רָאוּי שֶׁתְּהֵא נִכְוֶה. וְלָמָּה כֵּן? שֶׁהָיִיתָ עוֹלֶה לִכְבוֹדִי. וְאַף מִזְבַּח הָעוֹלָה אַף עַל פִּי שֶׁכָּתוּב בּוֹ אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ (ויקרא ו, ו), לֹא הַנְּחֹשֶׁת עָתִיד לִבְעֹר וְלֹא הָעֵצִים נִשְֹרָפִין.
ושייך לעניני דיומא וכמוש"כ הגאון רבי שאול בראך זצ"ל בספרו משמרת אלעזר וזל"ל ומעתה יאר לנו להבין היטב ענין נס חנוכה כי מבואר במדרש שמזבת של נחושת הי' רק ציפוי דק של נחושת עליו ואעפי"כ לא נכלה ברוב הימים הגם שאש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה והטעם לזה לפי שרבץ שם על המזבח אש של מעלה והוא אש אוכלה אש שאינו מכלה, ומעתה אפשר לומר כמו שהושפע על המזבח מאש של מעלה כן הושפע על המנורה מאש של מעלה ולכך מובן היטב שדלקה המנורה שבעה ימים ולא חסר כלום מהשמן כי כן דרך אש של מעלה שאינו מכלה, ומעתה יומתק הדבר שנרמז בפסוק וירא ה' כי סר לראות ר"ת כיסל"ו, כי בפסוק זה מרומז אופן הנס של חנוכה כי מבואר שם כי לכך סר לראות לפי שראה שהסנה בוער ואיננו אוכל הגם שהוא בוער באש והשיב לו הקב"ה שאל יתמה כי כן דרך אש של מעלה שהוא אש אוכלה אש ואינו מכלה ולזה בא הרמז בכיסל"ו להורות שזה הענין בעצמו הי' בנס חנוכה שה בחודש כסלו שהשפיע הקב"ה על המנורה מאש שלמעלה ולכך דלקה המנורה שבעה ימים בלי שיחסר כלום מהשמן עכל"ל.
