• מחפשים אשכולות לפי נושא? השתמשו בקידומות! לחצו על קידומת ברשימה או בקידומת שמופיע בראש האשכול ברשימת הנושאים כדי לראות את כל האשכולות המסומנים בה.
  • חדש בפורום אוצר התורה: "קבוצות ידע תורני" - התייעצו, למדו ומצאו מומחים! >>> לפרטים לחצו כאן

לב טוב

משתמש מוביל
gemgemgemgemgem
הודעות
1,016
תודות
2,296
נקודות
205
יש לתמוה כיון שלחם הפנים היה חם כל השבוע על השולחן
הרי השולחן היה בולע ממנו ובפרט שהוא דבר גוש ונמצא שהשולחן בלע מכלי ראשון,
וכאשר שמו את הלחם החדש בשבת הבאה הרי היה בולע מן השולחן טעם של הלחם מהעבר
שכבר עבר זמן הקרבתו
ונמצא שבלחם החדש יש נותר.
 
נערך לאחרונה:
לא ברור לי עדיין כוונתך
שהרי אם לגבי כל הקרבנות יש איסור נותר מדוע לגבי לחם הפנים אין איסור
היכן מצינו נותר בבליעה אצל לחם הפנים,
וכוונתי לאמור לעיל:
מי יימר לן דאיכא איסור נותר על דבר שאין בו מצות אכילה, והיינו על הבליעה עצמה אין מצות אכילה, וי"ל.
 
נערך לאחרונה:
נערך לאחרונה:
יש לתמוה כיון שלחם הפנים היה חם כל השבוע על השולחן
הרי השולחן היה בולע ממנו ובפרט שהוא דבר גוש ונמצא שהשולחן בלע מכלי ראשון,
וכאשר שמו את הלחם החדש בשבת הבאה הרי היה בולע מן השולחן טעם של הלחם מהעבר
שכבר עבר זמן הקרבתו
ונמצא שבלחם החדש יש נותר.
יש לעיין בכה״ג שבישלו בכלי שלמים הנאכלים לשני ימים ולילה אחד ובישלו למחרת באותו כלי שלמים אחרים האם השלמים השניים נאכלים ללילה ויום דווקא מחמת הבליעה או שהבליעה שעוד לא חל בה איסור מתבטלת לשלמים השניים ונאכל לשני ימים ולילה גם כן. ואם כן יש לומר שהוא הדין בלחם הפנים שלפני שהספיקה הבליעה להיעשות לנותר כבר נתבטלה הבליעה ללחם הפנים ומותרת שכל האיסור בבליעה הוא רק לאחר שחל שם איסור בבליעה.
 
יש לתמוה כיון שלחם הפנים היה חם כל השבוע על השולחן
הרי השולחן היה בולע ממנו ובפרט שהוא דבר גוש ונמצא שהשולחן בלע מכלי ראשון,
וכאשר שמו את הלחם החדש בשבת הבאה הרי היה בולע מן השולחן טעם של הלחם מהעבר
שכבר עבר זמן הקרבתו
ונמצא שבלחם החדש יש נותר.
קושיא נפלאה וכבר הובאה בס' נזר הקודש [ראזין,תשיט] :
6713_30.png 6713_31.png
 
בס"ד עוד תירוץ על הקושיא והוא מעניני דיומא דחנוכה, והיינו דחום המחממת הלחם הוא אש של מעלה וזה האש דרכו שאינו מכלה ואינו מכוה רק כרצון בוראו ואין ראיה שהשלחן שעליו הלחם הפנים נכוה או נתחמם מהלחם.
בתוס' סוף מסכת חגיגה וז"ל בתנחומא יש שהיה משה תמיה על זה אי אפשר שלא ישרף העץ ואמר לו המקום כך דרכי באש של מעלה אש אוכלה אש ואינו מכלה כדכתיב והסנה איננו אוכל עכ"ל
וז"ל התנחומא וְצִפִּיתָ אֹתוֹ נְחֹשֶׁת. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר שַׁלּוּם, אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, אָמַרְתָּ לִי לַעֲשֹת מִזְבֵּחַ עֲצֵי שִׁטִּים וּלְצַפּוֹתוֹ נְחֹשֶׁת, וְאָמַרְתָּ לִי אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ (ויקרא ו ו), אֵין הָאֵשׁ מַעֲבֶרֶת אוֹתוֹ צִפּוּי וְשֹוֹרֶפֶת אֶת הָעֵץ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: מֹשֶׁה, הַמִּדּוֹת הָאֵלּוּ הֵן אֶצְלְכֶם, שֶׁמָּא אֶצְלִי. הִסְתַּכֵּל בַּמַּלְאָכִים שֶׁהֵן אֵשׁ לוֹהֵט, וְכַמָּה אוֹצְרוֹת שֶׁלֶג וּבָרָד יֵשׁ לִי, שֶׁנֶּאֱמַר: הֲבָאתָ אֶל אֹצְרוֹת שָׁלֶג וְאוֹצְרוֹת בָּרָד תִּרְאֶה (איוב לח, כב). וְכֵן הוּא אוֹמֵר: הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו (תהלים קד, ג). וְאֵין הַמַּיִם מְכַבִּים אֶת הָאֵשׁ, וְלֹא הָאֵשׁ שֹוֹרֶפֶת הַמַּיִם כו' מִי צִוָּה הָאֵשׁ לִשְֹרֹף? לְמַד מִמָּךְ, כְּשֶׁהָיִיתָ נִכְנָס לְתוֹךְ מְחִצּוֹת שֶׁל אֵשׁ וּמְהַלֵּךְ בֵּין הַגְּדוּדִים, הָיָה לְךָ לִשָּׂרֵף. וְעוֹד, שֶׁהָיִיתָ בָּא אֶצְלִי, שֶׁנֶּאֱמַר: וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹהִים (שמות כ, יח). וַאֲנִי אֵשׁ אוֹכֶלֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה (דברים ד, כד), רָאוּי שֶׁתְּהֵא נִכְוֶה. וְלָמָּה כֵּן? שֶׁהָיִיתָ עוֹלֶה לִכְבוֹדִי. וְאַף מִזְבַּח הָעוֹלָה אַף עַל פִּי שֶׁכָּתוּב בּוֹ אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ (ויקרא ו, ו), לֹא הַנְּחֹשֶׁת עָתִיד לִבְעֹר וְלֹא הָעֵצִים נִשְֹרָפִין.

ושייך לעניני דיומא וכמוש"כ הגאון רבי שאול בראך זצ"ל בספרו משמרת אלעזר וזל"ל ומעתה יאר לנו להבין היטב ענין נס חנוכה כי מבואר במדרש שמזבת של נחושת הי' רק ציפוי דק של נחושת עליו ואעפי"כ לא נכלה ברוב הימים הגם שאש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה והטעם לזה לפי שרבץ שם על המזבח אש של מעלה והוא אש אוכלה אש שאינו מכלה, ומעתה אפשר לומר כמו שהושפע על המזבח מאש של מעלה כן הושפע על המנורה מאש של מעלה ולכך מובן היטב שדלקה המנורה שבעה ימים ולא חסר כלום מהשמן כי כן דרך אש של מעלה שאינו מכלה, ומעתה יומתק הדבר שנרמז בפסוק וירא ה' כי סר לראות ר"ת כיסל"ו, כי בפסוק זה מרומז אופן הנס של חנוכה כי מבואר שם כי לכך סר לראות לפי שראה שהסנה בוער ואיננו אוכל הגם שהוא בוער באש והשיב לו הקב"ה שאל יתמה כי כן דרך אש של מעלה שהוא אש אוכלה אש ואינו מכלה ולזה בא הרמז בכיסל"ו להורות שזה הענין בעצמו הי' בנס חנוכה שה בחודש כסלו שהשפיע הקב"ה על המנורה מאש שלמעלה ולכך דלקה המנורה שבעה ימים בלי שיחסר כלום מהשמן עכל"ל.​
 
וברש"י סוף מסכת חגיגה מפרש דראיה דאין אש של מעלה מכלה במזבח רואין מהא דלא נחסר זהבה שהיה דק כדינר זהב עכת"ד, ולפי"ז מסתבר דכן היה בלחם שעל השלחן כדי שלא יחסר ולא יופסד זהבה מחומה הלוהטת (דהרי יצא ממנה עשן תמיד שהיה מראין לעולי רגלים) התמידי וק"ל.
 
בס"ד עוד תירוץ על הקושיא והוא מעניני דיומא דחנוכה, והיינו דחום המחממת הלחם הוא אש של מעלה וזה האש דרכו שאינו מכלה ואינו מכוה רק כרצון בוראו ואין ראיה שהשלחן שעליו הלחם הפנים נכוה או נתחמם מהלחם.

וברש"י סוף מסכת חגיגה מפרש דראיה דאין אש של מעלה מכלה במזבח רואין מהא דלא נחסר זהבה שהיה דק כדינר זהב עכת"ד, ולפי"ז מסתבר דכן היה בלחם שעל השלחן כדי שלא יחסר ולא יופסד זהבה מחומה הלוהטת (דהרי יצא ממנה עשן תמיד שהיה מראין לעולי רגלים) התמידי וק"ל.​
האם כוונת כת''ר לומר שחום של מעלה לא מבליע ?
 
יש לעיין בכה״ג שבישלו בכלי שלמים הנאכלים לשני ימים ולילה אחד ובישלו למחרת באותו כלי שלמים אחרים האם השלמים השניים נאכלים ללילה ויום דווקא מחמת הבליעה או שהבליעה שעוד לא חל בה איסור מתבטלת לשלמים השניים ונאכל לשני ימים ולילה גם כן. ואם כן יש לומר שהוא הדין בלחם הפנים שלפני שהספיקה הבליעה להיעשות לנותר כבר נתבטלה הבליעה ללחם הפנים ומותרת שכל האיסור בבליעה הוא רק לאחר שחל שם איסור בבליעה.
יישר כח על התירוץ הנפלא!!
אך לכ' תירוצך הוא כשיטת רבי טרפון בזבחים צ''ו ב'
דאיתא התם רבי טרפון אומר בישל מתחילת הרגל יבשל בו כל הרגל וחכ"א עד זמן אכילה.
ואיתא בגמ' מאי טעמא דרבי טרפון וכו' כל יום ויום נעשה גיעול לחבירו.
אבל רבנן אומרים שצריך להגעיל וכן פסק הרמב''ם להלכה.

אך יתכן לקיים את תירוצך שהרי למעשה יש כאן הגעלה כמו שאומר רבי טרפון
אלא שרבנן אומרים שיש פסוק ללמוד שצריך להגעיל קודם זמן איסורו

וכתב בערוך השולחן שלפי רבנן זה גזירת הכתוב ע''כ
ולפי זה יש לומר שהגזירת הכתוב הוא רק בבישול ולא באפיה
שהרי הפסוק שרבנן לומדים ממנו הוא


תלמוד בבלי מסכת זבחים דף צז עמוד א
וחכ"א עד זמן אכילה כו' מאי קאמר אמר ר"נ אמר רבה בר אבוה ממתין לה עד זמן אכילה והדר עביד לה מריקה ושטיפה מנהני מילי א"ר יוחנן משום אבא יוסי בן אבא כתיב ומורק ושוטף וכתיב כל זכר בכהנים יאכל הא כיצד ממתין לה עד זמן אכילה והדר עביד לה מריקה ושטיפה:
ותחילת הפסוק ואם בכלי נחושת בשלה ומורק ושוטף במים


לכן אני מסכים עם יסוד התירוץ שלך אלא שאני מוסיף שכאן באפייה יתכן שרבנן מודים.
 

חברים מקוונים לאחרונה

הודעות מומלצות

הסתפקתי, באדם שחטא רבות כלפי חבירו, מה הדין...

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון