עיקר הלימוד בימי הבגרות הוא העיון וההתבוננות ומה שנקרא גמרא וכדברי הרמב"ם (פ"א מת"ת הי"ב):
'במה דברים אמורים בתחלת תלמודו של אדם אבל כשיגדיל בחכמה ולא יהא צריך לא ללמוד תורה שבכתב ולא לעסוק תמיד בתורה שבעל פה יקרא בעתים מזומנים תורה שבכתב ודברי השמועה כדי שלא ישכח דבר מדברי דיני תורה ויפנה כל ימיו לגמרא בלבד לפי רוחב שיש בלבו ויישוב דעתו'.

אמנם, התשובה הזו היא תשובה עקרונית מדוע ימי הבגרות שייכים בעיקר לגמרא, אך מי שלא למד כלל את המשניות זה כבר נידון בפני עצמו, ולכאורה הוא עדיין בגדר 'תחילת לימודו'.
 
השואל יוצא מהנחה שלא לומדים משניות.
והנה, כל גליוני אהלי טהרות וזרעים עוסקים בלימוד המשנה...
ואף כל הש"ס הבבלי מתפתח אחרי שלומדים את המשנה. תקוותי שאף ללימוד משניות אינו מכווין לגריסא בעלמא, אלא לפחות עם רע"ב. והלוא מה שהרע"ב עשה זה לתמצת את הגמ' ועיקרי המפרשים וכו'
ובגמ' נאמר שהתנאים מבלי עולם וכו' כי המציאות של להורות מתוך קיצורים וכו' ובלא ירידה להבנה גורע טובא שעשויין להתעקם.
ובמקו"א הבאתי
בלת"ק, במקרה ראיתי היום בספ' ילדי הזמן מהגר"ה זקס זצ"ל
מתוך מעשה שסיפר שאירע בבחרותו עם חברו ש"מפורסם של שקר" א' שהיה חשוב בעיניו ידיעות נזף בהם שאינם יודעים שו"ע על בוריו,
והשיב לו החבר שזו גמרא מפורשת (גיטין ו) "א"ל אביי אטו כל דלא ידע הא דר' יצחק לאו גברא רבה הוא בשלמא מילתא דתליא בסברא לחיי הא גמרא היא וגמרא לא שמיע ליה" וקמ"ל שהעיקר בלהיות גברא רבה הוא סברא ולא ידע!
 
לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד.

ובתוספות (שם) ור"ת פי' שאנו סומכין אהא דאמרינן בסנהדרין (דף כד.) בבל בלולה במקרא במשנה ובגמרא דגמרת בבל בלול מכולם:
 
לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד.

ובתוספות (שם) ור"ת פי' שאנו סומכין אהא דאמרינן בסנהדרין (דף כד.) בבל בלולה במקרא במשנה ובגמרא דגמרת בבל בלול מכולם:
למעשה במשנה ברורה סי' קנה לא הביא את רבינו תם אלא נראה שהעתיק הגמ' כפשוטה וז''ל

חייב אדם ללמוד בכל יום תורה שבכתב שהוא תנ"ך ומשנה וגמרא ופוסקים
 
צריך לדעת שעיקר לימוד המשנה ענינו לסכם תמצית הסוגיות בדרך קצרה לשנן בעל פה שזו צורת הלימוד שקבל משה מסיני ללמוד תושבע''פ בע''פ
בלימוד משניות כיום זה נעשה בדרך כלל ללא לימוד התלמוד וקשה מאוד ללמוד ולהבין כראוי כי רגילים לשאול כל דבר ולחשוב ולהתעמק
בזמן חז''ל למדו קודם משנה כי ללא המשניות לא ידעו איך ללמוד תלמוד מאחר והכול היה בעל פה וכל התלמוד מבוסס על ריבוי משניות
גם היום יש טעם וצורך גדול ללמוד ריבוי משניות בדרך הבנה מינימלית וזה מסייע המון ללימוד התלמוד בד בבד כשעוסקים באותו נושא בודאי
וגם סוגיות שכבר למדו יש לשנן המשניות באופן שיסכם את תמצית הסוגיא ושיבין איך רמוז המסקנה במשניות אבל זה מצריך עמל ויגיעה בפני עצמו
 
יכול להיות שהוא נעלם כי כשלומדים את הגמ' מתעסקים בסברות והבנת המשנה ג"כ, וא"כ מקיימים את לימוד המשנה ע"י הגמ'.
(יש כאלה שנוהגים לומר י"ח פרקי משניות בכל יום, וכידוע שמשניות הם תיקון גדול לנשמה).
 
יכול להיות שהוא נעלם כי כשלומדים את הגמ' מתעסקים בסברות והבנת המשנה ג"כ, וא"כ מקיימים את לימוד המשנה ע"י הגמ'.
(יש כאלה שנוהגים לומר י"ח פרקי משניות בכל יום, וכידוע שמשניות הם תיקון גדול לנשמה).
יש מעלה בלימוד רציף של המשניות והבנת מבנה המסכת וסדרה
 
יש מעלה בלימוד רציף של המשניות והבנת מבנה המסכת וסדרה
לכאורה יש מעלה במשניות שאפשר ללמוד בכל יום משנה אחת, דרוב במשניות הם נושא בפני עצמו.

וכשדנו אצלינו מה ללמוד כולל יום שישי, הטענות היו שסוגיות בגמ' זה קשה ללמוד רק יום א' בשבוע, כי לא מספיקים הרבה ביום א', ואי אפשר לזכור טוב מיום א' למשנהו, ולא נוח כל פעם לשחזר מה שלמדנו שבוע שעבר, וחוסר הרצף הזה מאוד מפריע ללימוד, ולכן העדפנו ללמוד משניות, דהיינו משנה אחת או שתיים בעיון בכל שבוע, וב"ה לאחר כ7 שנים יש לנו הרבה תועלת בזה, והציבור מאוד נהנה.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון